רבי ישראל אבוחצירא זי"ע הידוע בכינויו ה'בבא סאלי', נולד בראש השנה שנת ה'תר"נ, בעיר ריסאני שבמחוז תאפיללת שבמרוקו, לאביו רבי מסעוד אבוחצירא ב"ר יעקב אבוחצירא, ולאמו מרת עישה. כבר בילדותו השקיע את כל מרצו בתורה. שמונה עשר שעות ברציפות היה לומד, תוך כדי התעלמות מכל הסובב אותו. בדרך כלל אף היה שוכח לאכול ולפעמים שהיה צם משבת לשבת, רבנו נדר עצמו מאכילת בשר ודגים היה אוכל רק בשבתות.
פעם ראה אותו אביו מוכיח את אחד מעשירי ריסאני, פנה אליו אביו ואמר לו: שמור על פיך ולשונך ואל תוציא דבר קשה מפיך, כי את אשר תברך יבורך ואת אשר תאור יואר.
נישואיו: בהגיעו לגיל מצוות נשא רבנו לאשה את מרת פרחה בת אחותו אך לאחר שנים מועטות חלתה ונפטרה. בגיל שש עשרה נשא לאשה את מרת מרים לבית אמסלם, בהיותו בן ששים וחמש נשא לאשה את הרבנית מרת סימי, תיבדל לחיים, החיה עד היום בנתיבות וידועה כ'ללה סימי'.
רבנותו: בשנת ה'תרס"ח נפטר אביו רבי מסעוד. רבנו שהיה אז בן שמונה עשר שנה בלבד מונה לראש ישיבה במקום אביו. שלש עשרה שנה החזיק רבנו בתפקיד ראש הישיבה, אותה הקים אביו, רבי מסעוד, על שם רבי יעקב אבוחצירא המכונה "אביר יעקב".
בשנת ה'תר"פ, כאשר מלאו לרבנו שלושים שנה, התמנה לכהן כרב על כל מחוז תאפילת.
עלייתו לארץ: בשנת ה'תרפ"א עלה רבנו לארץ, גר בירושלים ולמד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', לאחר זמן מה נאלץ רבנו לחזור למרוקו בגזירת רבו, רבי משה תורג'מן, ששלחו לחזק את בני הקהילה במחוז תפילאלת.
בשנת ה'תרפ"ב נתמנה כראב"ד בבודניב שבמרוקו.
באותם שנים סבלו יהודי מרוקו מגזירות ורדיפות נוראיות, אשתו ובנו, בבא מאיר, נאסרו והושלכו לכלא, ורק לאחר מאמצים מרובים שוחררו.
בשנת ה'תרצ"ג שוב עלה רבנו לארץ. בתחילה גר בטבריה, שם נהג להשתטח על קברי צדיקים ולאחר זמן מה עבר לגור בירושלים ולמד בחברותא עם רבי עזרא עטייה בישיבת 'פורת יוסף', לאחר תקופת מה שוב חזר למרוקו.
בשנת ה'ת"ש נקרא לכהן כאב"ד בארפוד.
בשנת ה'תשי"ב בקר שוב רבנו בארץ ונדד בין יבנה לאשקלון, גם ביקור זה היה קצר מאד ורבנו שב למרוקו.
שלש פעמים עלה רבנו לארץ לפני שהשתקע בה סופית. בפעם הראשונה אמר כי הוא שומע את השכינה בוכה ברחובות, בפעם השניה אמר כי השכינה כבר בוכה רק בבתים כי ברחובות יש טומאה, בפעם השלישית אמר כי גם בבתים כבר אינה בוכה כי אם בכותל המערבי.
בשנת ה'תשי"ד לא עמד יותר בגעגועיו ועלה שוב ארצה, הפעם כדי להשתקע בה סופית. רבנו בחר בנתיבות שבדרום הארץ כמקום לגור, ושם נשאר עד יום מותו ושם אף מנוחתו כבוד.
השפעתו: רבנו התפרסם כקדוש עליון אשר כל ברכותיו מתקיימות. מאות ואלפים היו מגיעים להתברך מפיו להוושע ולקבל עצה מועילה. רבנו היה מקובל על כל העדות והחוגים, אשכנזים וספרדים כולם העריצו אותו, ביתו היה פתוח לכל ואהבת ישראל שבו הייתה לשם דבר.
פטירתו: בשנותיו המאוחרות החל מצב בריאותו מתדרדר ורבנו הוצרך להתיר את נדרו על אכילת הבשר. בשנת ה'תשמ"ד, ביום ד' לחודש שבט עלתה נשמתו בסערה השמיימה והוא השיב את נשמתו הקדושה ליוצרה.
הוא נפטר רק לפי 33 שנים ולא 133….