נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין החליט לדחות את הבקשה לחנינה של אהוד אולמרט, בדרך של שחרורו לאלתר ממאסרו.
בנימוקי הדחיה לשחרור לאלתר הבהיר הנשיא כי נסיבותיו הייחודיות של אולמרט אשר הובאו בבקשת החנינה, ובכללן נפילתו הקשה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וזכויותיו הרבות כמי שכיהן במהלך שנים ארוכות בתפקידים הרמים ביותר בישראל ותרם רבות למדינת ישראל ולביטחונה- עמדו לנגד עיני בית המשפט בטרם נגזר דינו.
סמכות החנינה של נשיא המדינה איננה ערכאת ערעור על בית המשפט ולפיכך כאמור, לא נמצא מקום להיעתר לבקשה לחנינה בדרך של שחרור לאלתר ממאסר.
עם זאת ציין הנשיא כי אולמרט צפוי לעמוד בפני ועדת השחרורים, אשר תדון בבקשתו לשחררו בעבוׂר שני שליש מתקופת מאסרו.
במידה ותתקבל בקשתו לשחרור בתום שני שליש מתקופת מאסרו, הרי שלאחר ששילם את חובו לחברה ועקב זכויותיו הרבות ישקול הנשיא בחיוב להעמיד את העונש על תקופת מאסרו זו.
כמה רוע יש במילותיו של ריבלין
עצם החוק המאפשר בקשת חנינה זו זכות של הנשיא לחון כל אדם ואין בין זה להחלטת בית המשפט כלום
הנשיא אינו שופט ואינו ערכת ערעור על החלטות בית משפט הנשיא הוא ליבו של העם לאולמרט שילם די והותר לחברה כולל מצבו הבריאותי היה לנשיא לרחם ולחון
יהי רצון שבורא עולם ינהג עם הנשיא באותה מידה כאשר יבקש חנינה בתפלתו (אם הוא מתפלל)