במאמר שפירסם ב'בלומברג', כותב שגריר ארצות הברית בישראל לשעבר, דן שפירו, כי ארה"ב יכולה לסייע לישראל בהכלת הסכסוך הבא מול חמאס ולמנוע את הסלמתו. בין השורות רמז כי ממשל אובמה לא פעל כראוי ב-2014, וציין עוד שחמאס אשם בעימותים מול צה"ל.
להלן תרגום הטור המלא: "העימות הבא בסיפורה הטרגי של עזה נמצא מעבר לפינה. מנהיגי חמאס מדברים בגלוי על מחויבותם למאבק המזוין נגד ישראל. ראש השב"כ תיאר מאבק קבוע כמעט שמטרתו לסכל מזימות טרור של חמאס ביהודה ושומרון, שכל אחת מהן, אם תצליח, עשויה להיות הגפרור שיצית מחדש את הלהבה בעזה.
בעוד שאין לחסוך כל מאמץ למנוע סבב אלימות נוספות, אל לנו להיות מופתעים כשיפרוץ. כשגריר ארה"ב לישראל השתתפתי במשא ומתן להפסקת האש הן בעימות ב-2012 והן ב-2014. מהניסיון הזה ניתן ללמוד לקחים על האופן שבו יש להכיל ולמנוע את גילויי האלימות כשהם מתחילים, וכדי לעצור אותם מלהתחיל מחדש.
ראשית, עם זאת, עלינו להבהיר היכן טמונה האשמה על הסבל של עזה: מאז שחמאס השתלט על שטח זה ב-2007 בעקבות ההתנתקות הישראלית ב-2005, הוא הקדיש את משאביו ואת כושר ההמצאה שלו לא לשיפור תנאי חייהם של תושבי עזה, כי אם להברחת נשק, לירי רקטות, לבניית מנהרות ולחטיפת ישראלים. בעידוד הקהילה הבינלאומית וארה"ב רופפה ישראל את המגבלות הכלכליות שלה על הרצועה, ואף אפשרה להכניס אליה סיוע הומניטרי משמעותי. עם זאת, לעתים פעולות התוקפנות והטרור של חמאס מציתות את הסכסוך, ומסיגות לאחור כל הישג.
העימות הבא כנראה יפרוץ באותו אופן. באותו רגע אין להשמיע ביטוי אחד של סימפטיה לתוקפן, לארגון טרור שקורא בגלוי להשמדת ישראל באמצעות סכסוך מזוין וששומר על קשרים לקיצונים באזור כגון איראן ודאעש. מנגד, יש צורך בדאגה עמוקה לאלה הנלכדים באש הצולבת בין חמאס, שנלחם את מלחמתו מאחורי מגנים אנושיים ואזרחיים, ובין צה"ל. מאות אזרחים פלסטינים, כולל ילדים רבים, נהרגו בלחימה ב-2014. כשבעים חיילים ישראלים נפלו, ומיליוני אזרחים ישראלים חיו בצל רקטות שכוונו לעבר בתיהם, בתי הספר שלהם ומקומות העסק שלהם.
אם כן, הנה כמה לקחים מניסיוני על הגישה שארה"ב צריכה לנקוט במקרה של לחימה מחודשת בעזה. ראשית, ארה"ב צריכה להציג תמיכה חזקה, פומבית וקולנית בישראל.
אין ספק שהפרטים על האופן שבו הסכסוך מתפתח חשובים. אבל תסריט אפשרי הוא שתקיפה או הסלמה של חמאס יהיו הגורם שיצית את האש. עיקרון מרכזי של תמיכת ארה"ב בישראל היה העמידה על זכות ההגנה העצמית של ירושלים. בה בעת, התמיכה הפומבית יכולה להיות מלווה בדיפלומטיה שקטה המכוונת לעודד את ישראל להכפיל את מאמציה להימנע מהרג אזרחים או מפעולות קיצוניות יחסית, כגון פלישה קרקעית.
הנשיא ברק אובמה הצליח להשיג את האיזון הזה באופן ראוי ב-2012, באמצעות הצהרות התמיכה הפומביות שלו והתקשורת האישית המתמשכת שלו עם רה"מ בנימין נתניהו. ב-2014 המסר שלנו היה עקבי פחות, בזמן שהסכסוך נמשך ומספר ההרוגים עלה. ואפילו כך, בכירי צבא אמריקאים היללו את הצעדים הישראליים להפחית את מספר ההרוגים בקרב הישראלים וכן ייעצו למקביליהם בצה"ל על החשיבות של הכפלת מאמצים כאלה.
כשזה מגיע למשא ומתן, אין תחליף לתפקידה של מצרים כגורם המוביל. רק למצרים, עם הסכם השלום שלהם עם ישראל וערוצי המודיעין הייחודיים שלהם מול חמאס, ישנם עמדה וקשרים טובים בשני הצדדים כדי שיוכלו לתפקד באופן יעיל כמתווכים. זה היה נכון כש"האחים המוסלמים" שלטו בקהיר ב-2012, וכן כשהיריב המושבע שלהם, הנשיא עבד-אלפתאח א-סיסי, עלה לשלטון ב-2014.
ארה"ב צריכה לספק תמיכה לתהליך זה, אבל לא לקחת את תפקיד ההובלה. ניתן לטעון שארה"ב ניסתה לעשות יותר מדי ב-2014, ומצאנו את עצמנו בעמדה מוזרה בין בעלת הברית הדמוקרטית שלנו ובין ארגון טרור – דרך גרורות טורקיות או קטאריות – שעל מילתו אי אפשר לסמוך ולא ניתן לספק לה ערובות.
קשריה המשתפרים מעט של קהיר עם חמאס הם למעשה סימן חיובי על יכולת ההכלה של הסכסוך. בעוד שמצרים יודעת כיצד ללחוץ על חמאס, לארגון העזתי יש יותר מה להפסיד באמצעות ההתנכרות לממשלה השולטת במידה רבה של חופש התנועה שלו.
בנוסף, ארה"ב צריכה להתכונן להגיש עזרה לתוכנית הגנת הטילים המוצלחת של ישראל. מערכת "כיפת ברזל", שעד כה קיבלה כספי השקעה אמריקאיים בסך 1.3 מיליארד דולר, הייתה מרכיב משמעותי בהכלת סכסוכים, והעניקה למנהיגי ישראל זמן וגמישות כדי להחליט כיצד להגיב.
ב-2014 יירטה "כיפת ברזל" למעלה מ-700 רקטות שעשו את דרכן לעבר אזורים מאוכלסים. אפילו אם אחד מהם היה נוחת וגורם לאובדן חיים ניכר, מנהיגי ישראלי היו ניצבים בפני לחץ ציבורי שלא היו יכולים לעמוד בפניו כדי לצאת לפלישה קרקעית מלאה בעזה. באופן זה, "כיפת ברזל" הצילה את חייהם הן של ישראלים והן של פלסטינים. בדומה לשנת 2014, אם ישראל תזדקק לסיוע חירום של חידוש המלאי ל"כיפת ברזל", הממשל ובית הנבחרים צריכים למהר לספק לה אותו.
נקודה נוספת: ארה"ב צריכה להוביל מאמץ בינלאומי, יחד עם ישראל ומצרים, לספק סיוע הומניטרי לעזה במהלך כל סכסוך. אל לנו לחכות לתום הלחימה. בעימות ב-2014 אפשרה ישראל זרם מתמשך של טובות מסחריות וסיוע הומניטרי לעזה. היא גם סיפקה חשמל לרצועה אפילו כשחמאס שיגר רקטות למפעל החשמל שסיפק את אותו חשמל ממש.
באותו זמן, תקיפות אוויריות של ישראל הזיקו לבתים רבים או השמידו אותם, וכן למתקנים אזרחיים או לתשתיות. היה צורך בסיוע הומניטרי ניכר בשביל לספק אוכל ולשכן את תושבי הרצועה, וכן כדי למנוע התפרצות מחלות. בכירי צה"ל האחראים על המצב ההומניטרי בעזה פנו לסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי כדי לתאם את מאמצי הסיוע, וארה"ב צריכה להיות מוכנה להוביל שוב את הדרך.
לבסוף, ארה"ב צריכה לעודד שיקום נרחב בתמורה לפירוק מוחלט של חמאס מנשקו. זה ההסדר היחיד שיכול להקל על הסבל של עזה ולמנוע את הסכסוך הבא.
בעקבות הסכסוך ב-2014, מועצת הביטחון של האו"ם שקלה על הכף, אף אם לא העבירה לבסוף, החלטה הבוחנת את הסדר החילופין הזה. ניתן וצריך להקים לתחיה את הרעיון הזה.
במשך עשור חמאס שם לו כעדיפות ראשונה במעלה את יכולתו להוציא לדרך מלחמות מזיקות אך לבסוף חסרות תועלת נגד ישראל, וזאת על חשבון יכולתם של הפלסטינים לשפר את תנאי חייהם. אך האמצעים להפוך את הדינמיקה הזאת קיימים. ניתן לעודד את התורמים הבינלאומיים, החוששים ממעגל האלימות והבנייה הבלתי נגמרים, לקחת חלק בתוכנית שיקום נרחבת של התשתיות והמגורים בעזה, יחד עם חיסול מאגרי הנשק של חמאס, השמדת מנהרות התקיפה שלו ומשטר קפדני שיוודא שהארגון לא מתחמש מחדש.
ישנם פתרונות יצירתיים בנמצא – כולל בניית אי לחופי עזה עם נמל ושדה תעופה – כדי לאפשר ייבוא סחורות שהרצועה זקוקה להם בשביל לשקם את עצמה, ובה בעת להבטיח שהברחת הנשק לא תחודש. הרשות הפלסטינית, בתמיכה ישראל ומצרים, צריכה לאמץ את תפקידה כאמונה וכמפקחת על מעברי הגבול לעזה – צעד ראשון לקראת תפיסת השליטה מידי חמאס על כל הרצועה.
זכרו שכל עימות מציב איום אמיתי לרשות הפלסטינית, שפעם נוספת יכולה להיות מופקדת על מניעת התלהטות הרוחות ביהודה ושומרון, ועל כן עשויה להיות מואשמת בשיתוף פעולה עם ישראל. סכסוך מתמשך בעזה תמיד היה תסריט אפשרי אחד שעלול להוביל לקריסת הרש"פ – והתקווה לפתרון שתי המדינות.
ארה"ב ככל הנראה לא יכולה למנוע סבב אלימות נוסף בעזה, על כל הסבל שיחוו הישראלים והפלסטינים. עם זאת, היא יכולה וצריכה להתכונן לנקוט כל מאמץ להכיל עימות כזה ולסיימו, וכן למנוע את הסבב הבא".
