גט כריתות: יעלון תוקף את נתניהו ושותפיו לממשלה מימין

"כשאקים מפלגה, סדר היום שלה יהיה מבחינה מדינית ביטחוני־ניצי, ומבחינה ערכית – תפיסת עולם יהודית דמוקרטית ליברלית. תקראי לזה ימין ממלכתי", אומר שר הביטחון לשעבר משה יעלון לידיעות אחרונות. ולמה הוא עדיין לא מודיע רשמית על הקמת המפלגה? "כי עוד אין בחירות, ויש אנשים שרוצים לרוץ איתי ובינתיים הם נמצאים בתפקידים שונים, והם לא רוצים להיחשף עדיין. מכל מקום, אני כבר יודע כמעט בוודאות מי יהיה אצלי מספר שתיים".

הוא מסרב "לצאת בהכרזות" כלשונו ולהודיע האם יסכים לשבת בקואליציה עם נתניהו, אך מצהיר: "כרגע יש גט כריתות בינינו". חיבורים אחרים, הוא דווקא לא פוסל. "החלטתי ללכת בדרך עצמאית. אני כן רואה חיבורים בעתיד, הרי בסוף צריך גם להרכיב קואליציה, ואולי אפילו לפני בחירות לעשות חיבורים כאלה ואחרים. הנחת העבודה שלי היא שהבחירות יהיו בשנה הקרובה. אז אני מדבר עם כולם, משאיר בכוונה את האופציות פתוחות. הרי אנחנו עוד לא בבחירות. אבל כרגע אני מתכוון לעלות למגרש לבד, להראות את כוחי".

בחלק מהסקרים, הוא לא עבר את אחוז החסימה, בחלק אחר, הוא בקושי מקבל 4 מנדטים. יעלון לא מתרגש. "אני לא מתייחס לזה. הרי עוד לא התייצבתי כמפלגה. אני עושה חוגי בית, פוגש קהלים, זוכה לאהדה, אבל אנשים מחכים בצדק שאחליט מה המהלך הפוליטי שלי. זה חוסר אחריות בכלל לדגום אותי. אולי זה מכוון כדי לשכנע אותי להצטרף למישהו קיים. הלחצים האלה באמת קיימים. מגיעים אליי הרבה, ואני מגלה שאפשר למצוא שפה משותפת גם בנושא הישראלי־פלסטיני, שהיה תמיד לב המחלוקת".

"בחודשים האחרונים שלי, בהיותי שר, לא ישנתי, וזה לא היה בגלל איראן. זה היה בגלל הנושאים הפנימיים, שבהם גם הגעתי לעימותים: השחיתות, נושא התקשורת, שיח השנאה, מעמד בית המשפט. נושא החייל אלאור אזריה, שצץ לקראת הסוף, יכול להיות שהוא בכלל תוצאה של כל העימותים האחרים. היה לי קשה, כי חשבתי שמנהיגות צריכה לאָחד. עוד כששמעתי ביום הבחירות את 'הערבים נוהרים לקלפיות' התחלחלתי. אני מכיר את ערביי ישראל, ושם יש תהליך של ישראליזציה. אמרתי לעצמי: זו לא אמירה מנהיגותית, זו אמירה של עסקן פוליטי. זה מתאים לליברמן, שמעצים את חנין זועבי, וזועבי מעצימה אותו בשיח שנאה. אבל זו לא שפה ליכודית".

לא יצאת ואמרת את זה בזמן אמת, העירו ליעלון שהשיב: "יכולתי לדבר על זה רק עם בני בגין, כי בליכוד יש כאלה שמבינים את העניין וחושבים כמוני — אבל לא מעזים להתבטא. יש שלטון פחד. יש חברי כנסת צעירים שנכנסו לליכוד, חלקם מעולים, תופסים פתאום עמדות קיצוניות כדי להיבחר פעם נוספת, כדי לא להיתפס 'שמאלן'. פתאום בני בגין ואני 'שמאלנים'. משהו רע עובר על התנועה.צאז התחילה קדנציה, ואני רואה שראש הממשלה לא מסמן גבולות. כשמתקיימת ישיבת סיעת הליכוד, ואנשים תוקפים עמידה שלי על שלטון החוק ביהודה ושומרון – אין הגנה.

"היחידי שמגן זה בני בגין. אז אני מבין שאני מתחיל להיות לבד. התמודדתי אז בסוגיות כמו בתי דריינוף בבית־אל, שנבנו באופן לא חוקי על אדמה פרטית, ואין שום אמירה מנהיגותית, נותן להם גיבוי. אני אמרתי, אם אין ברירה, אם זה נגד החוק – בואו נהרוס. מצאתי את עצמי מהצד השני של המתרס, ופה שוב אני שואל: איפה ראש הממשלה שידפוק על השולחן? מה, לתת לחבר'ה האלה, סמוטריץ' וחזן, לשחק? ואני לבד מתמודד עם זה? הליכוד היא תנועה לאומית, אבל ראיתי איך הממשלה חוצה קו בין 'לאומי' ל'לאומני'. חלק מזה נובע כנראה גם מההסתכלות הפוליטית של ראש הממשלה, הפזילה לבית היהודי.

לטענת יעלון, נתניהו מחליט על מדיניותו בהתאם ליו"ר מפלגת הבית היהודי. "הרי מה שבנט אומר, מיד ראש הממשלה מתיישר לפיו. אבל גם לבנט יש זנב שמכשכש בכלב, סמוטריץ' ואחרים. אז פתאום סמוטריץ' מושך את כל הממשלה ימינה. וראש הממשלה, הוא לא עומד ודופק על השולחן. וחברי כנסת שרוצים להיבחר פעם נוספת מתבטאים בהתאם: פתאום טוב לתקוף את הערבים, טוב לתקוף את בית המשפט העליון, טוב לתקוף את התקשורת".

זה אזריה מול הצבא, לא מול המחבל

יעלון נשאל בראיון לידיעות האם הוא לא מצטער על שמיהר לגנות את החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. "אני לא מצטער על שום אמירה שלי. בואו נעשה סדר: האירוע מתרחש ביום חמישי בבוקר. ברור לכולם בשטח שזה אירוע חריג, לא נורמטיבי. ואז מתבצע תחקיר מבצעי של מח"ט כפיר, ומתברר שזה מעשה שלא ייעשה, בניגוד לחוק, לערכים. הדיווח על תוצאות התחקיר מגיע אלינו באחת וחצי בצהריים, ואז כבר יש את הסרט, ואנחנו מבינים את הסכנה של התלקחות בשטח כתוצאה מזה שהסרט מתפרסם. למה? כי הפלסטינים מאשימים אותנו בעלילת דם, שאנחנו מוציאים להורג ללא משפט, והנה יש להם הוכחה. לכן אנחנו מסכמים שחייבים להסתייג מהמעשה, ורצוי שגם ראש הממשלה. ואכן, אחר הצהריים שלושתנו יוצאים בהודעה: ראש הממשלה, אני והרמטכ"ל. בשלב הזה ראש הממשלה איתנו.

"כבר בערב אני מבין שהאירוע הופך להיות פוליטי. לאט־לאט אני מקבל מידע ששרון גל התמקם בבית המשפחה, עם כל מיני אנשים שהציעו למשפחה הגנה על חשבונם, והמשפחה נפלה בפח. לא הבינה אז, אני לא יודע אם היא מבינה היום, שעשו עליה סיבוב פוליטי. ביום שישי בנט מזהה את הפוטנציאל הפוליטי ומוציא פוסט בפייסבוק: למה ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לא מגבים את החייל. אם הוא באמת רצה לדעת פרטים, היה פונה אליי ושואל: מה היה שם, מה היה בתחקיר.

"בשני אני מגיע לכנסת, ובכלל לא חושב להתבטא בנושא. אבל יש התנפלות: איך לא נותנים גיבוי לחייל הגיבור, החייל הגיבור, החייל הגיבור. אז מי יגן על הצבא במצב כזה? מה, אני אשתוק? אני עולה על הפודיום, אומר: רבותיי, היה תחקיר מבצעי, אני לא יכול להיכנס לפרטיו, אבל זה לא חייל גיבור, זה חייל שסרח. ואם אתם תמשיכו להתנהל ככה, מה אתם רוצים, שהצבא יתבהם? ועכשיו תשאירו את זה לטיפול המשפטי. טוב, מובן שזה לא עוזר, ואז, כשיש הארכת מעצר לחייל באותו שבוע, עולה ליברמן יחד עם פייגלין ואורן חזן, עם 'הוא זכאי, הוא זכאי', עושים שם מהומה. ואז אני, שר הביטחון, צריך להגן על בית הדין הצבאי. אני אומר: רבותי, מי שיקבע הוראות פתיחה באש זה הרמטכ"ל ולא ראשי הכנופיות. וזהו. ואני לא מתבטא יותר.

"בינתיים מה אני מגלה? שבכלל, זה קמפיין עם הרבה כסף. ואז בפייסבוק מתחילים להריץ כל מיני דברים, ואני מקבל טלפונים מחברים בצבא שאומרים לי: שמע, תחקירניות התקשרו וחיפשו איזה משהו שחור בעברך בעניין הריגת שבויים. אני מבין שמישהו גייס פה צוות, מנהל קמפיין, משרד יחסי ציבור, תחקירניות. ובאמת, עולה פוסט שנכחתי כמג"ד בהריגת שבוי סורי. ואני באותה תקופה הייתי בסיירת מטכ"ל. בקיצור, התחיל גל אדיר של פייק ניוז". בשלב זה, מכחיש יעלון כי נכח אי פעם באירוע של הרג שבוי.

מה למדת על הציבור בכל הפרשה הזו? "שאפשר לרמות – לא חלק מהציבור, הרבה מהציבור – הרבה זמן. הסתה זה הדבר הכי קל למיצי הקיבה. זה ניצול פוליטי ציני של המנגנון האנושי, דרך השנאה נגד ערבים והשנאה לשמאלנים. ומה הציבו פה? את החייל מול המחבל. במקרה הזה ודאי שהציבור בעד החייל. אבל זה לא החייל מול המחבל, זה החייל מול כל הערכים של הצבא, זה החייל מול כל המפקדים, מהרמטכ"ל ועד המ"מ. אבל קל להסית ללאומנות, לגזענות. זאת הסכנה. ופה נדרשת מנהיגות שאין היום.

"גם ראש הממשלה הסתובב ונקט עמדה שבעצם תומכת בחייל עם הטלפון שלו למשפחה. ההנהגה הפוליטית בילבלה את כל החיילים. הרי מה קרה כאן? חיילים המשיכו לשרת אחרי האירוע בחברון, ברמאללה, בג'נין. מצד אחד, כל המפקדים שלהם אומרים: הוא לא גיבור, הוא חייל שסרח. מצד שני, ההנהגה הפוליטית עושה ממנו גיבור. את מבינה איזה משבר זה בצבא? ואז הרמטכ"ל נאלץ לדבר, כי יש הנהגה פוליטית שמשבשת את הערכים. אבל נתניהו גם בפרשה הזו מודד את זה לפי הלייקים בפייסבוק, לפי סקרים. הוא צריך לנווט לפי מצפן ולא לפי רוחות, בוודאי לא רוחות רעות".

מה כל הפרשה הזו שינתה ביחסים שלך עם נתניהו? "בסוף זה עוד אירוע שנתניהו ואני משני צידי המתרס. והיה רגע שהבנתי – וזה כבר בשלב שלקראת ההתפטרות – שהוא מנסה למכור את התפקיד שלי. עוד לפני שזה הוצע לליברמן הבנתי שהוא מנסה למכור את זה לבוז'י. בוז'י לא רצה. נאמר לי שהוא אמר לו: יש לך שר ביטחון מצוין, אני רוצה להיות שר חוץ. אז הבנתי שהוא מנסה להיפטר ממני. זה הרגע שבו הבנתי שאני מגיע כבר למבוי סתום.

"בכלל, יש אצל נתניהו את העניין הזה שכל מי שעלול להתפתח כאיום פוליטי – צריך לחתוך לו את הראש. הרי אם מסתכלים על המערכת הפוליטית של היום אז ליברמן היה בליכוד, בנט ואיילת שקד היו בליכוד, כחלון היה בליכוד, גדעון סער יצא וחזר. אין סיכוי למישהו היום לצמוח בליכוד, ככה שזה לא בא לי בהפתעה. התכוננתי לנאום ההתפטרות, וכשאני מבין שכבר נכנסים למשא ומתן עם ליברמן אני מקדים רפואה למכה ומודיע על ההתפטרות שלי. זהו".