הסיפור הבא מתפרסם השבוע בעלון הפופולארי 'באר הפרשה' של הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א. זהו סיפור שמחזק כל אחד ואחד ומזכיר לנו שיש לנו את היכולת לשפוך שיח בפני הקב"ה בכל מצב, ובפרט כשהמצב הכלכלי דוחק. גם אחרי כל ה'ביזנעס', בלי תפילה לא ניתן להצליח בכלום.
"שמעתי מבעל המעשה", כך מספר הגר"א בידרמן, "שבחודש מנחם אב האחרון עלו ההוצאות בביתו למעלה ראש לרגל ימי 'בין הזמנים' הנערכים אז לקטנים עם הגדולים, אשר כידוע בזה הזמן מתרבים הוצאות הבית והוצאות הנסיעות וכו', ובהגיעו לקראת ראש חודש אלול כשהוצרך לקנות ספרי לימוד והלבשה לבניו לא הייתה הפרוטה מצויה בכיסו. מה גם שאחד ממשפחתו אירס באותם הימים את בנו ולרגל האירוסין ביקש ממנו שיפרע את חובו אשר היה חייב לו מכבר בסך חמשת אלפי שקלים, ולא ידע את נפשו אנה יפנה.
ביום ראש חודש אלול התפלל מיודענו שחרית כראוי מתוך בכי ובתחנונים 'ברך עלינו את השנה הזאת'… באמצע שנת הצהריים העירה אותו בתו ב"דחיפות" באומרה כי מצאה את מקום המסתור והמחבוא בו אביה ואמה מסתירים ומצניעים את ממונם… מיודענו שעייף היה בנפשו וגופו גער בה, וכי מי התיר לך להעיר את אביך… אך היא דחקה בו שיבוא לחזות בפלא הגדול המתרחש ברגעים אלו בסלון בביתם.
ויקם האב ממיטתו וימהר לסלון, והנה הוא רואה כי עשרות שטרות של 'מאתיים' שקלים מעופפים להם מבעד לחרכי המזגן התולה במרומי הסלון… כל בני הבית נרתמו למלאכת האיסוף ו'ליקוט השטרות', מנו את כל שללם ומצאו בו סך המונה עשרת אלפים שקלים. משבירר מהו ה"מטר" שניתך ארצה, הבין שמן הנראה הטמינו אותו בנות הסמינר שדרו לפניו באותה דירה אותה הוא שוכר היום. מיד פנה לרב ומו"צ שהורה לו שמותר לו להשתמש בכסף, רק שיכתוב בצד כי אם יתבע על-כך מבעל האבדה, ישלם לו.
האברך סיפר כי הוא כבר דר בדירה זו כמה שנים ונמצא שאלו השטרות כבר שוכנים במזגן אחר כבוד כמה שנים ומדוע לא מצאו להם דרכם חוצה רק היום כששעתו דחוקה כל כך. מה גם שטכנאים כבר טיפלו במזגן זה כמה פעמים ומעולם לא נמצאו בו מעות … ויותר נוטה לבו לומר, שמן השמים שלחום אליו עתה אחר שהתפלל מקירות לבו ו"מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו".
מקור: http://bizzness.net/
מוירעדיג אייינץ אין דער וועלד
כי מי גוי אשר לו אלוקים קרובים כה' אלוקינו בכל קראינו אליו – בזכות גודל הביטחון בשכבו לישון זכה לראות זאת באופן פלאי