(האזינו לראיון של מנחם כהן, עורך העיתון כפר חב"ד ותושב העיר אלעד, בתכניתו של עמי מימון ברדיו קול ברמה)
כמו בסיפורים, גם בשנת ה'תשע"ח, בקהילת חב"ד בעיר אלעד, יברכו כל בני הקהילה על אתרוג אחד שנרכש במשותף, בהשתתפות סמלית של כל אחד מחברי הקהילה. כאז כן היום, הסיבה לברכה על האתרוג המשותף – מחסור חמור באתרוגים.
מחסור? השנה? רובינו אולי לא נתקלנו בכך ולא שמענו מאומה, אך חסידי חב"ד מקפידים לברך על אתרוגי קלבריה, או בשעת הדחק על אתרוגים שצמחו משתילים של זן זה. אתרוגים אלו גדלים במחוז קלבריה שבדרום-מזרח איטליה. אתרוגים אלו מתייחדים בכשרותם המהודרת, והם אינם מורכבים כלל. על פי המסורת באתרוגים אלו השתמשו בני ישראל כאשר הצטוו במדבר על מצוות נטילת ארבעת המינים.
אתרוגי קלבריה להם מסורת שהנם בלתי מורכבים. בקלבריה גדלו במשך שנים מטעים ענקיים בצורה חופשית – ללא טיפוח וטיפול אדם כך שהיה ברור כי אתרוגים אלו הנם בלתי מורכבים. גם שו"ת חתם סופר מעיד על תכונה זו: "דינו של אתרוג כדין עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת. על כן אותם הבאים מיאנאווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז יוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מיאנאווע הן הנה הכשרים ואין צריך שום סימן".
בשנה החולפת, ספגה איטליה מכות טבע לא מעטות. רעשי אדמה פקדו את מרכז המדינה ויותר מאלף(!) שריפות עצומות התחוללו בה בחודשים האחרונים. בנוסף, בתחילת החורף נרשם באיטליה מזג אוויר קיצוני חם ולח שהשפיע על מדינות נוספות באירופה. בעקבות כך, מצבם של מטעי האתרוגים האיטלקיים בכי רע. ולפי כללי השוק: כאשר יש מחסור, המחירים מזנקים… מחירו של אתרוג מקלבריא מגיע למאות דולרים!
בעקבות כך, החליט המרא דאתרא של חב"ד בעיר אלעד, הרב שניאור זלמן ירוסלבסקי כי הקהילה תרכוש אתרוג אחד עבור בית הכנסת והוא שישמש את הקהילה. כדי שכולם יהיו שותפים באתרוג כדי לקיים בהידור את המצווה של 'ולקחתם לכם', מבקשים מכולם להיות שותפים ברכישת האתרוג על סך 25 שקלים לכל אחד מהשותפים. לחברי הקהילה הודיעו כי האתרוג יהיה בבית הכנסת במשך כל החג וכל אחד יוכל לברך עליו.
//www.jdn.co.il/breakingnews/870101
בשנת קע"ז, לא מצאו באירופה אפילו לא אתרוג אחד כשר לברכה:
לפני 600 שנה הוטרדו יהודי אירופה מבעיה דומה ואף חמורה יותר – מחסור מוחלט באתרוגים. הפרשה העצובה הזו מתועדת בכתב יד שרכשה לאחרונה הספרייה הלאומית בשם שאלות ותשובות מאת חכמי צרפת ואשכנז". מדובר בפרשה שגרמה למחלוקת קשה בין הרבנים והיא מתוארת כך: "מעשה היה בעיר טרבו"ט בשנת קע"ז לפ"ק בפני מהר"ר יוחנן ז"ל, שלא נמצא אתרוג בכל המדינה רק אחד שהובא בטורבו"ט, והי'[ו] להם הרבה שאר מיני'[ם] שבלולב, ולא רצה ליטול אות'[ם] ג' מיני'[ם]… והיה שם מהר"ר מנחם נ"ע [=נוחו עדן], והיה נוטל לולב בלא אתרוג בשאר מיני'[ם] בלבד, גם בח"ה [=בחול המועד], אף בנענועי'[ם] שבהלל. וגם הי'[ה] מקיף [את בימת בית הכנסת] בלא לולב…".
כלומר, באותה עיר לא הצליחו להביא אתרוגים באותה שנה ופרנסי הקהילה התלבטו אם ניתן לקיים את המצווה עם שלושה מינים מתוך ארבעה בלבד. אותו ר' יוחנן, כנראה יוחנן טריוויש, דמות רבנית ידועה ומצאצאי רש"י, התנגד לנטילת שלושת המינים, ואילו ר' מנחם, חשב שעדיף ליטול שלושה מאשר לא ליטול מאומה.
לא ברור כיצד הסתיים הוויכוח ואם אכן בראשית המאה ה- 15 בירכו רק על שלושה מינים, אולם ראש אגף האוספים של הספרייה הלאומית, ד"ר אביעד סטולמן, מסביר כי כתב היד הזה נרכש לאחרונה, בשל חשיבותו הגדולה להבנת תולדות ההלכה. קטעים רבים הנמצאים בכתב-היד לא באו בדפוס כלל, וכתב-היד הוא המקור היחידי לאותם קטעים חשובים, שנכתבו על ידי גדולי הרבנים האירופאיים בימי הביניים.
אבל ברור שלכל אחד מהקהילה יש אתרוג רגיל בשביל הלל והושענות