חלקיקים שונים ומשונים של פאזל חתונה / שמחה פשיטיק

מצורף בזאת המדריך למבקר המתחיל – וגם הוותיק – באולמות השמחה, למען ידע הוא לזהות את העומד מולו, ולשייכו אל קבוצת בני מינו. ומתוך שמרובות הן, הקבוצות, נתחיל במלאכה

החתן – שא סביב עיניך, ותור אחר בן תשחורת צעיר ושחרחר, היושב כמשועמם בין צמד אנשים, אשר גילם מוכפל בארבע מגילו. השניים בעלי זקן לבן וארוך המשתפל על פי מידותיהם. לשם וידוא, יש להושיט לו את כף ידך – זו הימנית, למרות שמחטת בה לפני דקה את מאגר זיעתך – ולברכו בברכת מזל-טוב חמימה. אם התגובה נלהבת, דע לך שאכן זהו החתן, המשתוקק למעט יחס ביושבו על יד שולחן הכבוד(?).

המחותנים – שני אנשים אשר על פי רוב אינם שוקטים על שמרי כסאותיהם, ומתרוצצים אנה ואנה למטרות מסוימות ומגוונות: החל בחלוקות זהירות של כוסיות יין זעירות, עובר לקבלת פני האיש המבוגר ההוא – שאין להם מושג מה שמו אך הוא נראה להם מכובד – וכלה בדחיקה חבויה בבעלי המנגנים שיעברו לשלב הבא, יען כי הלילה מתקרב אל שעתו הקטנה, חדת הספרה. על פניהם ניטשת מלחמת רגשות: כשבזיכרונם עולה דבר ההלוואה האחרונה שהעמיסו על שכמם הכפוף ואין להם שמץ של כיוון מהיכן יחזירוה, אזי סבר פניהם חמצמץ כתפוח גרַנד. אולם כשלמול עיניהם ניבט החתן דְּנָנָם, קורן באור בין שני הסבים, או אז מתחלפת הארשת ומשתנה הגוון. כך מפעם לפעם.

המלצרים – בדרך כלל נערים בסביבות גיל העֶשְֹרֵה. הם מְווּסָטִים ומְפּוּפְּיָינִים, ואוחזים בידם בלוליינות מגש כסוף מבע. הם יגישו לך מנות, ששמן ילך ויסתבך ככל שהאולם יוקרתי. "רצועות נתחי חזה נא במרינדה אסייתית, בסגנון לאונרדו, על מצע כתיתי תפודים ושבבי טוגני בצל" – הם יציעו לך. למה לא לקרוא לזה בשמו: "שניצל ופירה"? אל דאגה, זה אכיל. הבט ימינה, הצץ שמאלה, וראה זה פלא: היושבים סביב השולחן העגול נהנים עד למאוד מן המאכלים המשונים הללו. נסה גם אתה. למרות שהצבע, הצורה, הריח וכל הפרמטרים למדידת אוכל טעים, מצביעים על כישלון מוחלט.

הרוקדים – זן מיוחד ונדיר, אשר התגלה לראשונה באחת החתונות בפולניה הרחוקה. מדובר בקבוצת אנשים תימהונית, אשר כל מאוויים הוא לשמח את החתן. מוזר. הם אינם באים להזין כרסם במיני מאכל; הם לא באים כדי לפגוש את חבריהם לשיחת רעים הדדית; הם לא באים להשביע אוזנם המוזיקלית במנת תזמורת עסיסית. הם פשוט באים לרקוד. ניתן לזהותם בעומדם על יד פתח האולם, אוחזים בין אצבעותיהם התוססות מכשיר נייד ומשוחחים בו בשעמום גובר, רק כדי להעביר את זמנם עד לריקודים המתמהמהים. אם תתבוננו היטב, תיווכחו לראות שככל שמתקרב מועד פציחת הריקוד, הם פוסעים צעד קטן לאדם לכיוון הרחבה. דרוכים הם לקראת המטרה הנעלה של שמחת חתן. וטוב שכך.

הילדים – זאטוטים בגובה הברך, אשר גורמים לך לתהות בינך לבין שפמך מנין להם המרץ הבלתי נדלה הלזה, ולשם מה הינם מתרוצצים מצד אחד של האולם למשנהו. התשובה: שוקולד מבריק ממולא במעט עוגה יבשה (בשביל מה העוגה בכלל?!) שעומד על שולחן קבלת הפנים. תכל'ס, הם בין היחידים המאושרים, ללא כל מניעה כזו או אחרת. הם שמחים למרות שכל אחר-הצהריים הם ממש לא חפצו למצוא עצמם במצב מאוזן על מיטה חורקת, אלא שיד ההורים הייתה על העליונה, באזהרה האגדית ש"אתם לא תבואו לחתונה!". אל תביט בהם כעת, ואל תראם כשהם שחרחרים. זוהי רק עוגת השוקולד דלעיל שהתארחה והתאזרחה על חולצתם הלבנה לשעבר. הם יצאו מהבית נקיים ומצוחצחים, והמראה שלהם כעת הוא אזהרה לך, המבקר, להראותך מה עוגת שוקולד יכולה לעשות לאנשים.

האוכלים – בקבוצה זו נמנים שני סוגי אנשים. ישנם המבליעים את הבלעותיהם, ויש שאינם שתים ליבם לסובב אותם כל עוד המזלג בימינם והמפיון בשמאלם. אלו האחרונים קלים לחשיפה. ניתן לראותם בתחילתו של הערב החתונתי כשהם מזי רעב ושדופי קנה וושט. חליפתם מונחת עליהם בדלדול וצעדיהם איטיים ומרושלים. אל לך לחשוש לשלומם, מאחר ושלומם טוב מאי-פעם. הם התכוננו לחתונה זו מאז קבלם את ההזמנה המפוארת. אכלו פת קיבר במלח גס ומים שתו בלחץ, הרעיבו עצמם ככל יכולתם והצמיאו גרונם כאשר באפשרותם, והכל בכדי להיכנס בשערי האולם כשקיבתם מרוקנת מכל וכל, מוכנה ומזומנה לאכלס בקרבה את כל מנות הסעודה כפול שתיים. את התוצאה תוכל לראות בעצמך לאחר ברכת המזון.

הקבצנים – שכח במטותא מעל מה שידעת/שמעת/קראת/למדת/ראית/חשבת על קבצנים, והבט היישר בעיניו של האיש בעל הלבוש המהודר שניצב על יד הבר. אם הוא מסמיק קמעא – זה לא הקבצן. קבצני דורנו למודים ומורגלים לעשות בכל אתר ואתר מעשה בעל הבית. את קרקוש השְׁנֶקֶלִים בכף ידם לא תשמע גם אם תצמיד אליה את אוזנך. כיום עורכים הקבצנים את סבב ההתרמה כשבידם מכשיר מתקדם שבאמצעותו ניתן לתרום בכרטיס אשראי. הלה יסביר לך בנימוקים משכנעים עד אימה מדוע אתה ח י י ב לגהץ כרטיסך במכשירו, ואתה, רק כדי לבדוק איך זה עובד, תסכים. הדור של היום, רק עם גימיקים עובדים אתו. אח… איפה זֶרַח הקבצן עם האקורדיון והכובע ההפוך.

המנגנים – אם מדובר בתזמורת מורחבת המורכבת משורה של אנשים מכל קצוות תבל, ייתכן ותסבור בטעות כי הגעת למליאת האו"ם. ינכחו שם על הבמה יודעי נגן מכל מדינה בעולם וישתלבו לנגינה מאוחדת. הם לבושים בלבוש אחיד, ממש כפי שכל אחי החתן הדרדקים לבושים בבגדים תואמים, ויש הטוענים שהם בעלי מרץ כפול משל האחים. המבוגרים שבקהל יטענו לבטח כי הם מרעישים הרבה יותר מהילדים. במקרה שבו יש נגן יחיד, תצטרך להתאמץ מעט בכדי לראותו. הוא יושב בלאט מימין לבמה ולוגם בניחותא מן השחור-שחור-מוגז הזה, בו בעת שהוא משוחח עם הזמר שאף הוא שובת ממלאכתו. אתה תתמה בלבבך מנין הצלילים הנשפכים מן המגברים, אך חיוך קטן של האורגניסט יבהיר לך את התשובה. "יפה?" הוא ישאלך, "זה אני ניגנתי". ותמיהתך רק תגבר. אם כך, מדוע שלא יקליט את כל ניגוני החתונה וילך לביתו לנום? אך דע לך יקירי, שככה זה אצל כולם. אין מה לעשות.

החופה – מאחר ועסקנו בפרטי פרטים המרכיבים את פאזל החתונה, כאלה שיש אפשרות לזהותם וכאלה שפחות, אזי נעסוק אף בחפצים דוממים שבזמנינו השתנו, התעדכנו והשתדרגו, עד כי אלמלא הסבר זה לא תכירם. אם זכור הנך מבית אבי אבא, כי חופה היא ארבעה כלונסאות אשר מעליהם פרוסה פרוכת תכולה – שכח מזה. בעצם, זכור מזה. כי מי יספר לנכדים כיצד נראתה חופה לפני חצי יובל? חופה בתשע"ח דומה לצריף העומד על גבעה ביום מושלג. היא מוגבהת על גבי במה, בנויה לתפארה וכמעט שסגורה היא מארבע רוחות. היא לבנה כליל, עד שאתה עלול לחשוב שהיא אכן מחופה ומכוסה בשלג. אבל אתה לא חושב. אתה רק חולם על האוכל שבאולם.

ככלות הכל, האמת היא שרק מכל חלקי הפאזל הזה מורכבת חתונה מושלמת…