פרשה קשה ומתמשכת של סרבן גט עיקש וכרוני הגיעה לסיום חיובי. למרות ששבע שנות מאסר לא הצליחו להפשיר את הסרבנות סודר בסוף השבוע שעבר גט לאחר טיפול נמרץ ותושייה של דייני בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה ואגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים.
המדובר בבני זוג שנישאו לפני 25 שנה ולהם ארבעה ילדים. לפני 15 שנה פנתה האישה לבית הדין ובקשה גט בטענה כי בעלה סובל מבעיות נפשיות קשות.
בני הזוג נשלחו לטיפול על ידי בית הדין אבל הבעל עזב את הבית ולא הופיע – לא לטיפולים ולא לדיונים בבית הדין. בשלב מסוים הוא אף קיבל חיוב בגט ולאחר שסירב שוב ושוב ולא הופיע לדיונים הוצא נגדו צו מאסר לתקופה של חמש שנים או עד לביצוע הגט. האיש מיצה את כל חמש השנים בבית הסוהר ועמד במריו. כעבור חמש שנים הוטל על הבעל צו מאסר לשנה נוספת או עד לביצוע הגט וכך גם לאחר שנה.
במהלך שבע שנות המאסר ניסה בית הדין להפעיל כל כלי אפשרי על מנת להביא את הבעל למתן גט אך ללא הועיל. פסיכולוג שנשלח מטעם אגף העגונות לסדרה של פגישות עם הסרבן הוביל לתובנה כי קיים חשש אמיתי שהבעל 'התאהב' בבית הכלא וכל יום נוסף של שהייה בו מרחיק אותו מן הגט.
אשר על כן, בעצת אגף העגונות, שוחרר הבעל מבית הסוהר וזאת לאחר שהתחייב להתייצב לדיונים בבית הדין. הבעל המופתע הגיע לבית הדין בכוחות עצמו, והדיינים הרב יגאל לרר – אב"ד, הרב אריאל ינאי והרב מנחם האגר הצליחו לדובב אותו והאזינו למצוקותיו. לאחר שהתברר כי מצוקתו הגדולה נובעת מסיבות כלכליות ובית הדין המליץ לגורמים המתאימים לסייע לבעל, הסכים הבעל לתת גט שסודר בו במקום.
מנהל בתי הדין הרבניים, הרב שמעון יעקבי, אמר כי "הדיינים עשו שימוש מושכל בכלי המאסר. המאסר מלכתחילה היה מוצדק. אבל משהסתבר שהמאסר איבד את האפקטיביות שלו, החזיר בית הדין את הבעל לאיזון באמצעות שחרור מן המאסר. זו פעם שנייה בחודשים האחרונים שבתי הדין מצליחים להביא למתן גט באמצעות שחרור ממאסר".
באמת, כזאת אשה, אין מה לעשות. אבל אם אשה עושה כך לבעלה, יש תשובה ביביע אומר ששם הוא אומר שהספרדים לא קבלו חרם מאור הגולה רבינו גרשום וע"כ מותר לספרדים לקחת אשה נוספת. ( אם אין ממשפחת האשה בעל חגורה שחורה בקארטה או קונג-טפו.. , דאן- 10 או דן-כרמל…) גם הגר"א אמר, שאם היה לו כח, היה מסתובב בערי אשכנז לבטל חרם ר"ג כי הדבר גורם לתקלות רבות. והבעל הספרדי הנ"ל, יכול לצרף בדיעבד מה שכתוב ברמב"ם, הל' אישות פ"א בדברי הראב"ד והרמב"ן ובצירוף דברי הפוסקים בשו"ע אבה"ע סי' כו. ובשו"ת אוצר הפוסקים על סימן זה. וכל מקרה לגופו.