נהרה נהורה היתה על פני אביגדור, בשעה שפגשו איתמר בסתמו של יום, בסתמה של שעה ובסתמו של רחוב. ראה איתמר כך, פנה ושאלו: "מה לך, אביגדור? לשמחה מה זו עושה?"
השיבו אביגדור הידיד: "וכי קלה בעיניך? הן היום בערב מסיים אני לימוד מסכת שבועות! שמחה עצומה יש עמי על זכיה זו, וצהלתי בפני על גומרה של תורה".
תמה איתמר: "מתי היה סיפק בידך לסיים מסכת זו? הן עתותיך גדושות בעשיה מבוקר ועד ליל, ואימתי זה היית הולך ולומד אלו הדפים?"
ענה אביגדור: "אמנם כן, אין הזמן והעת בידי, אך בלכתי בדרך מאזין אני לשיעור בדף היומי. מחצית השעה בדרך הלוך, ומחציתה השניה – בחזור. דף ועוד דף, עד לסיום המסכת".
נלהב איתמר: "טוב ויפה! נאה הרעיון ויאה. הלוואי ואזכה אף אני לקיימו".
ואביגדור משיבו: "תורה מונחת בכיס כל אחד, והרוצה ללמוד – ילמד וינצל זמניו".
*
בשיחה סתמית, בנסיעה סתמית ובעת סתמית, נפגש איתמר במכרו מאז ימי עלומיו, גדליה שמו. ראה איתמר לגדליה זה, והנה משתי אוזניו יורדים להם חוטים שניים, אחד מימין ואחד משמאל. ויפן איתמר וכה שאל: "מה טיבם של חוטים אלו?"
ויען גדליה: "אוזניות שמן".
ויוסף איתמר להקשות: "ומה נשמע?"
ענה גדליה: "ברוך השם".
הסביר איתמר עצמו: "כוונתי בשאלתי מה נשמע מעם האוזניות?"
הגיב גדליה: "הרצאות בענייני השואה, לקיים מצוות 'זכור על תשכח'. מאזין אני לכל תהפוכות עולם שנתהפכו באותם הימים, מתבהל למשמע גזירות קשות ואכזריות שניתכו על ראשי עם קודש, ומצטמרר לידע עד כמה נאנקו אחינו הקדושים והטהורים תחת יד הקלגסים צמאי הדם".
ושוב נלהב איתמר: "טוב ויפה! נאה הרעיון ויאה. כך מנוצל הזמן לדברים בעלי ערך וחשיבות".
וגדליה משיבו: "כל הרוצה לשמוע – יטה אוזניו וישמע".
*
נכנס איתמר לביתו, חלץ נעליו והכניס רגליו בנעלי-ביתו. אחר ישב לסעוד את פתו במלח, ובגבינה ובחביתה ובשאר ירקות. תוך שהוא נזהר שלא להשיח בסעודתו, פנה ושטח בפני נוות ביתו את כל אשר קרהו במהלך היום, וסח אודות ידידיו המאזינים שפגשוהו בפגישה סתמית.
אמר איתמר: "מעניין, בדיוק פגשתי היום שני אנשים שהחלו להאזין לשיעורים בלכתם בדרך".
אמרה היא: "והנה פגשת את השלישית. שאף אני שומעת ומקשיבה לשיעורים בהלכות לשון הרע, וכן בשאר הלכות שנזקקת אני לדעתן".
או אז קם לו איתמר, ובהחלטה נחרצת קרא וכה אמר: "אם כולם מנצלים זמנם לדברים טובים, כך אעשה אף אני ולא אפרוש מן הציבור".
אמר ועשה.
מה ההמשך?