הדולר הגיע השבוע לשער של 3.39 שקלים, שפל של כמעט שבע שנים. חולשתו של הדולר אינה דבר חדש למעשה כבר יותר מ-14 שנים שהדולר נסחר מתחת לשער של ארבעה שקלים לדולר כאשר בימי המשבר הפיננסי הגדול ב-2009 הוא הגיע לשפל של כמעט 1.6 דולר ליורו.
כרגיל, כאשר הדולר נופל, היצואנים מרימים קול זעקה. שערו הנמוך של הדולר שוחק את רווחיהם לעיתים ברמה שכבר לא שווה לייצר. לטענתם, בנק ישראל יכול להעלות באופן מלאכותי את השער ע"י התערבות מסיבית במסחר ובכך לסייע להם.
אולם האם זה נכון להלחם בהתחזקות השקל? שקל חזק, מחזק מאואד את כוח הקנייה של האזרח הפשוט. כל המוצרים המיובאים זולים יותר כאשר השקל הוא חזק. מכונת כביסה שעולה אלף דולר עולה לצרכן בישראל 3,400 שקלים במקום 4,000 שקלים. האם יש להעדיף את טובת המפעלים והיצואנים על פני טובת שאר אזרחי המדינה?
ד"ר מיכאל שראל ששימש בעבר ככלכלן הראשי במשרד אוצר וכיום ראש פורום קהלת לכלכלה טוען כי האפשרות בכלל להשפיע על שער החליפין בפעולות של הממשלה או בנק ישראל תלויה בפרק הזמן שאליו היא מתייחסת. האם ניתן להשפיע על שער החליפין בשעות הקרובות? בהחלט כן. בעשור הקרוב? בהחלט לא. ככל שמתארך פרק הזמן — השפעת ההתערבות תפחת. הכוחות הבסיסיים המשפיעים על שער החליפין הריאלי — מאזן התשלומים, שיעורי חיסכון והשקעה, פריון כוח העבודה, פתיחות לגלובליזציה ולהשקעות זרות, ומגמות דמוגרפיות וגיאופוליטיות — יגברו ללא קושי על התערבות ממשלתית, מאסיבית ומתוחכמת ככל שתהיה.
אבל, האם בכלל חשוב להילחם בהתחזקות השקל? כפי שראינו הציבור בכללתו די מרוויח מהשער הנמוך. אולם התעשיינים מפסידים. הטענה היא שכאשר הם יסגרו את המפעלים אזי אנשים יאבדו את מקום העבודה שלהם, האבטלה תזנק והמשק כולו יקלע לסחרור
לדברי ד"ר שראל הטיעון הזה עשוי להיות לגיטימי, אבל רק בתנאי שהמשק נמצא כעת במיתון, עם שיעור אבטלה גבוה וסיכוי נמוך של הנפלטים מענף התעשייה להשתלב בענפים אחרים בשוק העבודה — כפי שהיה, למשל, ב–2003 או ב–2009. ואולם כשהמשק נמצא ככל הנראה בשיא מחזור העסקים, ושיעור האבטלה בשפל היסטורי, התערבות של הממשלה או של בנק ישראל כדי להאט את מגמת ההתחזקות של השקל היא חסרת כל היגיון כלכלי או חברתי.
ומה עם התעשיינים? מדוע הם אשמים? מדוע שהממשלה לא "תעזור" להם, בצורה כזאת או אחרת? על כך יש כמה תשובות: הממשלה יכולה "לעזור" לתעשיינים רק על חשבון פגיעה בכלל הציבור, שיישא במלוא העלות של הסיוע; לא זכור שנשמעו צהלות שמחה של תעשיינים בתקופות של פיחות ריאלי בשקל, וגם לא זכור שהם התנדבו אז לחלוק עם הציבור הרחב את הרווחים הגבוהים שנוצרו להם בעקבות הפיחות; כל תעשיין שרוצה בכך יכול להגן על שער החליפין בעצמו, בעלות נמוכה מאוד, באמצעות עסקות גידור לשנה ואף יותר קדימה.
תעשיין שמפעלו היה רווחי בשער חליפין של 3.8 שקלים אך עלול להיות לא רווחי ב–3.4 שקלים, יכול היה לגדר בקלות את שער החליפין כשזה היה 3.8 שקלים באמצעות עסקת גידור פשוטה וזולה. אם הוא לא עשה זאת, ייתכן שהסיבה לכך היא שהוא העדיף לקחת הימור חד־צדדי בטוח: אם השקל ייחלש, הוא ירוויח. אם השקל יתחזק, הוא יבקש מהממשלה להתערב, כדי למנוע סגירת מפעלים ופיטורים.
מקור: http://bizzness.net/
