"הדמוקרטיה הישראלית עדיין מלקקת את פצעי המהפכה החוקתית שחוללת"

ביום שישי האחרון פורסם בעיתון 'ידיעות אחרונות' ראיון נרחב עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, במהלכו הוא ביקר בחריפות את המדיניות של השרה איילת שקד במשרד המשפטים ואת ניסיונותיה לבלום את "המהפכה השיפוטית" תוך מינוני שופטים שמרנים לביהמ"ש העליון, ועוד מהלכים ברוח דומה.

מיד עם צאת השבת פרסמה השרה שקד תגובה מפורטת לטענות של ברק בדף הפייסבוק שלה. בתגובה התייחסה שקד לטענות של ברק והגיבה עליהן בחריפות ובתקיפות, והיא מובאת כאן במלואה:

שופטי העליון נחשפים: "אילו יכולתי הייתי פוסקת לאסור על שחיטה כשרה"

"האמת שאני צריכה להודות לך על הדברים שאמרת בראיון לידיעות אחרונות. אחרי הכל, לא בכל יום אדם כמוך פורש באופן ברור כל כך את תפיסת העולם שלו. אני מאמינה שריבוי הדעות והעמדות, ולעיתים אפילו "מלחמת הרעיונות", משכללים את השיח ומקדמים אותנו לתפיסה מורכבת ומדוייקת יותר של הדמוקרטיה הישראלית.

ובכל זאת, לפני שאתייחס לרעיונות שהבעת, אני מוכרחה לומר משהו על צורת המחלוקת שאתה מנהל. האתיקה קודמת מבחינתי לכל פילוסופיה משפטית ודרך ארץ כמובן שקדמה לתורה.

קוראי הראיונות איתך אינם יכולים לפספס את העובדה המצערת שעבורך אוכלוסיית העולם מתחלקת לשתי קבוצות: הקבוצה שמסכימה איתך והקבוצה שלא מבינה (לא חלילה אותך; פשוט לא מבינה).

מצער לגלות כל פעם מחדש שיריב אידאולוגי שמבין משהו, ואולי אף מחזיק בתפיסה שונה של צדק הוא קבוצה ריקה מבחינתך.

**

משפט אחד שאמרת בראיון תפס אותי במיוחד ויש בו משהו: "אם חוק יסוד החקיקה יעבור זה יחזיר את המשפט הישראלי 25 שנה אחורה".

התכוונת בוודאי למהפיכה החוקתית שחוללת ושהדמוקרטיה הישראלית עוד לא סיימה ללקק את הפצעים שזו יצרה בה.

ובכן, החדשות הטובות הן שלצד חוק זה גם שאר העניינים שאני עמלה עליהם בשלוש השנים האחרונות, מקדמים אותנו לקראת יישור המסילה שהתעוותה לפני חצי יובל.

כל יום במשרד המשפטים אני מתקדמת עוד צעד ביצירת אלטרנטיבה דמוקרטית למהפיכה החוקתית.

**

אתה טוען ששאלת השמרנות לא רלוונטית במינוי שופטים. מדוע? לטענתך כל השופטים עשויים מקשה אחת. אין הבדל בין שמרנות לאקטיביזם. אולי בגלל שב"משפחה" כולם חושבים אותו דבר. ומי שלא – לא מתחתן איתנו.

אלא שלאורך שנותיך כנשיא בית המשפט העליון מינוייך היו כל כך מגוונים ונטולי חשיבות לענייני אג'נדה ושאר ירקות, שעמדת על רגליך האחוריות כדי שרותי ("יש לה אג'נדה") גביזון, לא תמונה לשופטת עליון. אחת המשפטניות המבריקות בישראל נפסלה על ידך. מדוע בעצם?

אתה מתפלא מדוע זכויות אדם מיוחסות אך ורק לצד השמאלי במפה הפוליטית. הפליאה הזו בהחלט במקומה, אלמלא היית שותף מרכזי באותו מפעל בעייתי שמבקש באופן עקבי לייצר את המשוואה: שמרנות משפטית = התעלמות מזכויות אדם.

הרי לצד אותה "פליאה" אתה מנסה לצייר לאורך הראיון תמונה של אשת קש: שרת משפטים שלא מבינה שדמוקרטיה ללא זכויות אינה דמוקרטיה.

**זה לא משנה שאותה שרה אמרה, וחזרה ואמרה, ש"זכויות אדם מקודשות בעיניה". ההתעקשות שלה לכבד את מלוא הזכויות לצד עמידה עקבית על חשיבות עקרון הרוב היא לצנינים בעיניך, ומרגע שהיא אינה מוכנה להקריב את עקרון הרוב על מזבח זכויות האדם היא פסולה מלשמש מבחינתך אפילו כנער מזבח. **

אתה סבור שחוקי היסוד עליונים על חוקי הכנסת, אבל רק כל עוד אין מדובר בחוק יסוד החקיקה וחוק יסוד הלאום. מדוע? אחרי חצי יובל שנים בהן יצרת פסלי ענק חוקתיים החלטת לאחרונה לנפץ אותם בשיטתיות ולקבוע שאין הם עומדים במעמד הנורמטיבי הגבוה ביותר. בוודאי שלא באותו מעמד שפרשנותך החדשה והחריגה העניקה למגילת העצמאות (פרשנות שנדחתה שוב ושוב בפסקי הדין של העליון).

אתה מאמין בפסקת התגברות של 80 ח"כים (כדי שחלילה הכנסת – הגוף הריבוני שמייצג את העם – לא תגבר על פסילת חוק מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו), אבל מאדיר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שעבר באישון ליל בקולותיהם של רבע מחברי הכנסת בלבד, בלי שהתכוונו לפרשנות מרחיקת הלכת שכפית עליהם שנתיים מאוחר יותר.

**

יש דבר אחד שאני מסכימה איתך: אין סתירה בין היותה של ישראל יהודית ודמוקרטית. רק שכאן דרכינו נפרדות: אני דבקה בהפרדת רשויות ובדמוקרטיה אמיתית של שלטון הרוב לצד זכויות אדם; אתה תמשיך כנראה לדבוק בדרך של פרשנות מרחיבה ככל הניתן שמביאה אותנו היישר למחוזות עריצות המיעוט".