העם או המשטרה? // ח"כ אמיר אוחנה

כבר כמעט עשור שמנסים ולא מצליחים חברי האופוזיציה להחליף את ראש הממשלה נתניהו.

ומי לא ניסה?

ניסתה חה"כ לבני, ניסתה חה"כ יחימוביץ', ניסה חה"כ הרצוג וניסה חה"כ לפיד.

ומה לא הבטיחו?

אפס קשישים עניים בתוך שנה, קרקע חינם לכל חייל משוחרר, הורדת מחירי הדיור ב-25% בתוך חצי שנה (הבטחה של חה"כ לפיד מיולי 2012, מאז כיהן כשר אוצר כמעט שנתיים, מחירי הדיור רק עלו).

רק חסר היה שהיו מבטיחים שלום עולמי.

משראו כי כל הניסיונות להתמודד עם נתניהו במישורים הכלכליים, המדיניים, הביטחוניים לא יצלחו, לא בחלו באף אמצעי אחר. תקפו את נתניהו השכם וערב, אותו, את רעייתו, את ילדיו, אפילו את כלבתו.

וגלידת הפיסטוק, וכיסאות הפלסטיק, והבקבוקים הממוחזרים.

גם זה לא עזר להם.

ניסו לחוקק חוק לסגירת העיתון הנקרא ביותר במדינה, כדי להסתיר מהציבור את מה שלא רצו שהציבור ידע:

שמדינת ישראל תחת הנהגת ראש הממשלה נתניהו מגיעה לשיאים חדשים שוב ושוב.

שהכלכלה צומחת, שהאבטלה בשפל, שמדינת ישראל מחוזרת על ידי יותר מדינות מאי פעם בשל המצאותה בחזית הקידמה המדעית, הטכנולוגית, הביטחונית.

שההתעצמות הצבאית של מדינת ישראל עלתה לאין שיעור יותר מזו של אויבותיה.

שמדינת ישראל נמצאת בקשרים דיפלומטיים – כאלה שאפשר לדבר עליהם בגלוי, וכאלה שמוקדם לדבר עליהם בגלוי – עם יותר מדינות בעולם מאשר אי פעם בעבר.

שנתניהו ממשיך ליהנות מיוקרה ומעמד בינלאומיים חסרי תקדים, ודאי מול המעצמה הגדולה והחזקה בעולם, בת בריתנו הקרובה ביותר – ארצות הברית של אמריקה, שכעת, תחת הנהגתם של ידידיו הקרובים הנשיא טראמפ וסגן הנשיא פנס – אף הכריזה לראשונה על הכרה בבירת הנצח של העם היהודי – ירושלים, כבירתה הנצחית של מדינת ישראל והעברת השגרירות האמריקאית אליה.

אז עכשיו נדמה שחברי האופוזיציה מבינים שכלום לא מצליח להם. הם לא מבינים איך תחת כל הלחץ שהם מפעילים עליו, הוא ממשיך לתפקד ועושה זאת גם טוב יותר, מכל אחד מאלה העומדים היום בתור להחליפו.

מה עשו? חזרו בתשובה ומתחילים להעמיק בפרשות השבוע: פרשת אלף, פרשת אלפיים והשבוע – פרשת ארבעת אלפים.

מוקדם כמובן להגיד בשלב זה, לאן יתפתחו כלל התיקים מבחינה משפטית, אם כי אם להסתמך על דבריה של הפרקליטות עצמה – שלא הבינה את "הטירוף" (כך נמסר) של המשטרה להגיש את מסקנותיה בשלב בו הגישה אותן, שכן אין ביסוס ראייתי לכל הנטען, והתיק לא אפוי דיו – ויושב ודאי להשלמות חקירה (ייתכן שהיתה זו דרכה של המשטרה לגונן על המפכ"ל במסגרת קמפיין "להציל את רוני" שחוללה התקשורת והאופוזיציה, שכן בבוקר שלמחרת היה אמור להגיע להשיב על שאלות חברי הכנסת בועדת הפנים?) – נראה שיש פער גדול מאוד בין הטענות והחשדות לעובדות בשטח.

אך יש כבר עתה מספר שאלות שהציבור רשאי לדרוש ולקבל עליהן תשובות, שלמרבה הצער המפכ"ל לא שכנע בניסיונותיו להשיב:

ראשית, אם המפכ"ל הכריז עם כניסתו לתפקיד כי ישים קץ למכת ההדלפות מחקירות המשטרה, האם הוא התכוון שיהפוך את הדליפה לשיטפון?

כי אנו מצויים תחת שיטפון של מידע מחדרי החקירות (מעניין: הפרט המעניין ביותר שלא הודלף היה זה שהעד המרכזי נגד נתניהו הוא יריבו הפוליטי – יאיר לפיד) ואיננו יכולים שלא לתהות: האם זהו ההסבר לשינוי הקיצוני שחל באופן הסיקור התקשורתי את המפכ"ל שהיה בתחילת כהונתו קשה, ביקורתי ואפילו מלעיג ומגחיך,

והפך באחת לחיובי, בשעות השיא ובבמות הכי מרכזיות, בד בבד עם "דיווחים בלעדיים" מחדרי החקירות?

שנית, האם הציבור אמור להאמין שחקירה המתנהלת תחת התחושה של ראשיה כי הם ובני משפחותיהם נתונים לבדיקות ומעקבים מטעם הנחקר שלהם או מי מסביבתו, היא חקירה שמסקנותיה נקיות, טהורות וחפות משיקולים זרים? החוקרים הם מלאכים או בני אדם?

איך המשטרה לא עוצרת מיד – ומפעילה את כל המשאבים כדי לחקור את נכונות התחושה הזו?

שלישית, האכיפה הבררנית. איך ייתכן שאלה שעמדו ודחפו את החוק לסגירת "ישראל היום", כשהם פועלים בתיאום עם הבעלים של העיתון המתחרה, אינם מואשמים – ואפילו זוכים למחיאות כפיים – אך נתניהו כן? הלזה ייקרא צדק? האם המערכות התגייסו להפלת נתניהו?

השאלות הקשות הללו יעמדו כנראה בפני הציבור, גם בבחירות הבאות, תערכנה מתי שתערכנה.

השאלה הקשה שנתמודד איתה בזמן הקרוב היא: מי יקבע את הנהגת המדינה… ציבור האזרחים, העם – או המשטרה.

הכותב הוא חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד. הטור פורסם במקור בעיתן 'יום ליום'