הלכה א'
בתשעה באב נכנסים ערבית לבית הכנסת וחולצין המנעלים (כמו שכבר נתבאר שחולצים מעט לפני בין השמשות).
קרא עוד:
[postim]
ונוהגין להסיר את הפרוכת מארון הקודש, משום דכתיב: "בצע אמרתו" שהכוונה שהורידו את כבודו ומלבושיו. ואין מדליקין רק נר אחד לפני הש"ץ.
ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי, כאבלים. ואין אומרים תפילת נחם בשמו"ע עד למחרת במנחה.
ואחר תפילת שמונה עשרה אומרים קדיש שלם עם תתקבל, ויושבים לארץ, ומדליקין קצת נרות, רק בכדי שיוכלו לראות הכתוב באמירת איכה וקינות.
הלכה ב'
ואומרים איכה וקינות גם כן בנחת ודרך בכי. ומפסיק באמירת איכה מעט בין כל פסוק ופסוק, ובין איכה לאיכה מפסיק מעט יות. ובכל פרק באיכה מגביה הש"ץ קולו קצת יותר. ופסוק האחרון שבכל איכה אומרים בקול רם.
כשמגיע הש"ץ לפסוק "השיבנו" וגו', אומרים אותו הקהל בקול רם, ואחר כך מסיים הש"ץ, וחוזר הקהל ואומרים "השיבנו" וגו' בקול רם, והש"ץ גם חוזר ואומר עם הקהל "השיבנו" וגו'.
אחר אמירת איכה והקינות אומרים "ואתה קדוש", וקדיש שלם בלא תתקבל, לפי שאמר באיכה "שׂתם תפילתי" שהכוונה שלא נתקבלה התפילה לכן מחסירין את התתקבל שהכוונה שתתקבל התפילה. וכן למחר בשחרית מדלגין תתקבל, עד למנחה.
גם מי שהוא ביחידות, שאין לו מניין, אומר איכה וקינות ביחידות.
יש לאדם להצטער בענין משכבו, שאם רגיל לשכב על שני כרים, ישכב עתה על אחד. ויש נוהגין לשכב בליל תשעה באב על הארץ, ומשים אבן תחת ראשו, זכר למה שנאמר "ויקח מאבני המקום" וגו', שראה את החורבן ואמר: "מה נורא" וגו' ולכן יעקב אבינו לקח מאבני המקום ויישם מראשותיו. והכל לפי מה שהוא מסוגל לצער עצמו.
תודה רבה על ההלכות.