כשמקובל שלח את אלי ישי להזהיר את אולמרט מהאסון הקרב

בבוקר ה־12 ביולי 2006 היה ראש הממשלה אולמרט בפגישה עם הוריו של גלעד שליט, בנוגע לבנם גלעד, שאז עדיין היה שבוי בידי חמאס. באותה עת התרחשה תקרית ביטחונית חמורה בגבול הצפון – שתתגלגל במהרה למה שידוע היום כמלחמת לבנון השנייה.

כך אולמרט מספר בספרו "נפגשתי עם משפחת שליט בבוקר ה־12 ביולי 2006. נדמה לי שהייתה זו פגישתי הראשונה עם המשפחה מאז שבנם נחטף, שבועיים וחצי קודם לכן. לפתע נפתחה הדלת, ובפתח עמד גדי שמני (מזכירו הצבאי של אולמרט). מיד לאחר הביקור של משפחת שליט עמד להתקיים במשרד ראש הממשלה טקס קבלת פנים לראש ממשלת יפן. חשבתי שגדי בא להזכיר משהו שקשור לאורח היפני, אך הוא התקרב אליי, ביקש סליחה ומסר לי פתק. נרשם בו: זחל"ם עלה על מארב של חיזבאללה ליד זרעית. שני חיילים נהרגו ואולי נחטפו".

"הבטתי בפתק" ממשיך אולמרט לספר "שקט שרר בחדר. נתתי את הפתק לטורבו (יורם טורבוביץ', ראש סגל ראש הממשלה), שישב עימנו בחדר, ואז עשיתי דבר בלתי צפוי: נתתי את הפתק לנעם שליט. הוא קרא ולא הגיב. היה ברור גם לו שסדר היום שלי ושל המדינה כולה משתנה. הרמטכ"ל (דן חלוץ) נשמע מודאג כשביקש לדבר איתי, בשובי למשרד. אפשר היה להבין אותו. נוסף לשני החיילים שנחטפו, נהרגו עוד שמונה חיילים, כאשר טנק סיור שנשלח לזירת ההיתקלות עלה על מארב נוסף. הירי הארטילרי משני הצדדים נמשך, ונראה שלא ייפסק בקרוב. לא ידענו אם החטופים חיים או מתים. סימנים רבים העידו כי יש אפשרות סבירה שהם כבר אינם בחיים".

"'תן לי אישור, ונחזיר את לבנון לתקופת האבן', אמר לי חלוץ. חשבתי שזה סלנג של חיילים. שהוא מתכוון לומר שנַכֶּה בלבנונים מכת מחץ שלא במהרה יתאוששו ממנה, אך לא אהבתי את הביטוי וחששתי שהוא יפורש שלא כהלכה. אמרתי שאיני מתיר להרחיב את גזרות הירי הארטילרי שלנו".

"התמונה הלכה והצטללה אצלי" כותב אולמרט בספרו "אין לי כוונה לכבוש את לבנון. אינני רוצה לתפוס שטחים שאין בהם צורך צבאי. אינני רוצה לפגוע בתשתיות לאומיות של שכנתנו מצפון. עלינו לזהות את נקודות התורפה של חיזבאללה, לאמת את המודיעין שהוכן בדיוק ליום סגריר כזה, לפגוע במי שאפשר ולשבש את אחיזתו של חיזבאללה. האוכלוסייה השיעית בדרום לבנון, זו שמתוך כפריה נורו מטחי הארטילריה לישראל ואשר בין בתיה נבנו "שמורות הטבע", שהיוו את בסיסי החיזבאללה – אינה חסינה. נטפל באוכלוסייה הזו בזהירות – אך ללא רחם. המלחמה הולכת ומתארכת, כך גם רשימת הנופלים. אחת ההחלטות שהתקבלו הייתה להפציץ את הדאחייה בביירות, הרובע שבו התגוררו ופעלו רבים מבכירי חיזבאללה. באחד מערבי שישי, בתום אחת מההפצצות הללו, המתין לאולמרט אורח מפתיע".

וכאן מגיע אולמרט לסיפור שסופר כבר בעבר אך כאן ראש הממשלה לשעבר מספר אותו לפרטי פרטיו "מיד בתום ההפצצה בדאחייה חזרתי ללשכתי, לא הרחק מהבור של חיל האוויר. טרם צאתי אמרה לי המזכירה כי אלי ישי מבקש להיכנס אליי בדחיפות. השבת מתקרבת, והוא אינו יכול להמתין יותר".

"אלי נכנס לחדרי. בינתיים הגיעו דיווחים על ההפצצה בדאחייה. יש לו משהו מוזר לספר לי, אמר, והוא מרגיש חובה לעשות זאת: הוא מתייעץ עם רב כלשהו בעניינים אישיים רגישים במיוחד, והרב מייעץ לו כיצד לנהוג. לפני דקות אחדות התקשר הרב ואמר כי יש סכנה שספינה ישראלית תיפגע הערב. הוא הציע לישי למסור זאת לגורמים המתאימים בצבא. שאלתי מי הרב? ישי אמר שהרב אוסר עליו לחשוף את שמו. מדובר ברב צנוע, לא מפורסם, מקובל, שאלי נותן בו אמון ופועל במקרים רבים על פי עצותיו".

אולמרט ממשיך לספר כי "אני יודע שזה נשמע הזוי, כמו סיפורי בּאבּוֹת על כשפים ומעשי ניסים. הנטייה הטבעית היא לצחוק, להגיד תודה, לכבד את המסַפר ולא להעליבו. וזה בערך מה שעשיתי. אלי נפרד ממני, איחלתי לו שבת שלום והוא יצא לדרכו. שעה וחצי מאוחר יותר נפגע הסטי"ל "חנית", ששִייט במסגרת אכיפת הסגר הימי במרחק 16 ק"מ מהחוף הלבנוני, מפגיעת טיל חוף־ים סיני־איראני. ארבעה חיילים נהרגו. הספינה ניזוקה קשה, אך הצליחה לשוב לנמל הבית באשדוד".

הפגיעה בספינה הייתה מכה כואבת, והפיחה רוח במפרשיו הנפולים של חיזבאללה. הנה, ישראלים יהירים, אתם לא מתעסקים עם חבורת פרימיטיביים. יש לנו נשק משוכלל, ואנחנו יודעים להשתמש בו. בתחקיר התברר כי אמ"ן אמנם העריך שיש לחיזבאללה טילי חוף־ים, אבל חיל הים החליט לא להפעיל את מערכת ההגנה המשוכללת נגד טילים, כדי למנוע פגיעה במטוסי חיל האוויר שטסו בסמוך לסטי"ל. אילו הופעלה, היא הייתה מסיטה את הטיל ומונעת את הפגיעה בספינה.

השבועות חלפו. לצד הישגים לא מבוטלים בשדה הקרב, מספר הנפגעים בעורף ובקרב החיילים המשיך לטפס. גם הביקורת על אופן ניהול המלחמה הלכה וגברה. ב־12 באוגוסט קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה הקוראת לצדדים להפסיק את האש.