המנוחה ע"ה נולדה בבית של תורה ויראה בירושלים כשאביה דמות של תלמיד חכם הרה"ג ר' אליעזר כהן שליט"א ראש כולל "אהבת שלום" בנשיאותו של המקובל הגר"י הלל, בבית זה קנתה תורה ויראה כל ימי חייה. מאז שהקימה את ביתה עם בעלה יבלחט"א הרב נהוראי הי"ו, דאגה במסירות רבה לגדל את ילדיה לחינוך לתורה ויראת שמים בטחון ואמונה בה' יתברך מתוך צניעות ופשטות כך עד יומה האחרון.
בשנה האחרונה חלתה במחלה האיומה רח"ל ומאז הדרדר מצבה בעליות ומורדות, כשהיא מתאשפזת מידי פעם בבית החולים, לקראת חג פסח האחרון חלה החמרה במצבה ואושפזה בבית החולים תל השומר עד יומה האחרון.
חברותיה ומוקיריה מספרות, כי למרות הסבל והקושי במחלתה, בכל רגע חיזקה את הסובבים באמונה בה' יתברך המשגיח על כל ברואיו ועל ההתפעלות מהבריאה כולה והחסד שעושה עימנו ה' יתברך בכל רגע.
בזמן האחרון במוסדות החינוך בעיר ובהיכלי תורה, הרבו בתפילה ובתחנונים כשהם מזכירים את שמה בהתרגשות לרפואתה, קבוצות הורים ערכו מידי שבוע מצות הפרשת חלה לרפואתה ובוצה אחרת של חברות קיבלו על עצמם לומר "נשמת כל חי" למשך 40 יום ויום הארבעים הסתיים בלילה שבו השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה.
אמש (חמישי) בשעות הערב המאוחרות בעוד כולם עסוקים בהכנות לקראת שבת המלכה בעת ששהו לצידה בעלה ומקורביה, השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה מתוך יסורים קשים ומרים כשהיא מצדיקה עליה את הדין באהבה כשהסובבים לידה זעקו 'שמע ישראל'.
הבשורה הקשה על פטירתה הכתה את כל מי ששמע על כך, כשמיד פרצו בבכי מר תוך כדי שהעלו זכרונות ממעלותיה ומידותיה הנעלות.
הרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית נעתר לבקשת המשפחה לקיים את הלוויה גם בשעה מאוחרת מאוד, על מנת לא להלין את המת וכך סייע ע"י המתנדבים בחברה קדישא לזרז את ההלוויה ולכל העזרה הנלוית בשעה שכזו.
לקראת השעה 02:00 לפנות בוקר החל מסע ההספדים באולם ההספדים באשדוד כשאת מסכת ההספדים פתח הרה"ג ר' מאיר מוייאל ר"י "זוהר התורה" שבעלה של המנוח היה קובע את תפילותיו בישיבה ופתח בבכי ובזעקה ואמר, כשהמנוחה עמדה בתפילה בעזרת הנשים ביום הכיפורים והתפללה מקירות ליבה "אבינו מלכנו חותמנו לחיים טובים" אבל היא לא ידעה שבספר לא נכתב ל..חיים, היא גם צעקה בסליחות "עשה למען יתומים ואלמנות", בזכותם, אבל המנוחה ע"ה לא ידעה שזה דווקא יתקיים בה כאשר הותירה אחריה חמשת יתומים צדיקים נשארים שהם יהיו מליצי יושר קשה, לעמוד בזה.
הרב מוייאל סיפר, במוצ"ש האחרון הייתי ליד המיטה בבית החולים שמעתי ממנה דברי חיזוק שיחת מוסר כעין צוואה שיצאו מקירות ליבה ואמרה, אבא, רבש"ע אני רוצה להיות ליד הילדים, רבש"ע תשאיר אותי פה, תן לי לגדל אותם, חזרתי בתשובה, ואמרה מפורשות להתחזק בצניעות להתרחק מאינטרנט ומכל הסכנות הטכנולוגיות שפשו במחננו, עשו הפרשת חלה וקראו נשמת כל חי וקוראים תהילים, אבל צריך לדעת שהמסר זה הצניעות.
איזה מסירות נפש של הבעל יבלחט"א, משפחה נפלאה, קוראים תהילים וזועקים לשמים, תדעו שהתפילות הללו לא הלכו ריקם. כשהסטייפלר בעל הקהילות יעקב זצ"ל נפטר נכנסו למרן הגרא"מ שך זצ"ל ושאלו לאן הלכו כל התפילות? ואמר שיש בנק גדול של אוצר תפילות אצל הקב"ה וזה לטובת כלל ישראל וזה פועל.
המנוחה סבלה קשות וקיבלה על עצמה את היסורין של עם ישראל וכך החזירה את נשמתה הטהורה ליוצרה, כשושנה שנלקטה מבין החוחים. יהי רצון שתמליץ טוב על כל עם ישראל.
הרה"ג ר' יהודה סבח רו"כ "תפארת דוד" הזכיר את הפסוק בירמיה 'כי עלה המוות בחלוננו, בא בארמנותינו', יש את הפתח הטבעי של הבית שזה הדלת ויש עוד פתח נוסף שזה כניסה לא טבעית וזה – דרך החלון, כניסה כזו היא מעוררת חשד.
המנוחה ע"ה שנפטרה בקיצור ימים ושנים זה לכאורה לא טבעי, זה עלה המוות "בחלוננו" לא דרך הרגילה והטבעית, המוות פגע בארמנותינו, בבית שהוא ארמון, בית של תורה, בית של חסד, רואים ספר תורה בצער בעלה יבלחט"א הרב נהוראי, אביה הגדול שהוא תלמיד חכם מופלג, גאון ומרביץ תורה, בבית זה ספגה תורה ויראת שמים, היא בנתה ארמונות של תורה עם צניעות ופשטות, עם יראת שמים טהורה והפגיעה הזו מצריכה אותנו לחשבון נפש.
חז"ל אומרים לא ניתנו רעמים אלא לפשט עקמימות שבלב. אבל תארו לכם אדם ששומע בימות הקיץ 'רעמים' כמה זה צריך לעורר יותר. המנוחה הזו שנסתלקה מעימנו, זה רעם גדול לאחר חג מתן תורתינו, בפתע פתאום כמו רעם באמצע הקיץ וזה צריך לעורר את כולנו שנפשפש במעשינו ונשוב אל ה'.
זכתה המנוחה ע"ה לגדל את ילדיה לשאיפות גדולות, אהבת תורה ויראת שמים, במשך כל הזמן ציפינו לישועה, הרעישו עולמות בתפילות ומעשים טובים לרפואתה, וזה צריך לעורר את כולנו ומן השמים תמשיך להעתיר בעד ילדיה שיעלו מעלה בדרך בדרך ה' כשאיפתה הטהורה ותמליץ טוב בעד כל משפחתה.
אביה הרה"ג ר' אליעזר כהן ראש כולל "אהבת שלום" הצדיק עליו את הדין באהבה ופתח במילים "וידום אהרון" כמוזכר בפטירת בניו של אהרן הכהן, כשהחל לשאת דברי הספד בקול בוכים, ריגש את המשתתפים שפרצו אחריו בקול בכי ותיאר את מסירותה בגידול בניה לתורה שזה היה משאת כל חייה. ואמר: רבש"ע יש לנו קשר גדול עם הבת המנוחה, אין יום שלא דיברנו איתה אבל 'וידום אהרון', אנו דוממים, אתה מנהיג את הבריאה, אנו מאמינים באמונה שלמה שמה שאתה עושה הכל אמת לאמיתו.
חגית, שלמה המלך כתב בספר משלי את פרק 'אשת חיל' ובדיוק האותיות שבשמה 'חגית' הולמים כמובא בפסוקים שבפרק, חגרה בעוז מותניה – תמיד אזרה חיל לעשות בחריצות. גמלתהו – כל ימי חייהעזרה לבעלה שיחי', ידיה שלחה בכישור – למי לא עזרה בתפירה ובכל מלאכת ידיה שהיתה מוכשרת וכן בעזרה ותושיה.
היתה בוחנת את הילדים משניות וידעה היטב מתוך שלמדה עם ילדיה. תנו לה מפרי ידיה ויללוה בשערים מעשיה, עשית הרבה חסדים טובים בחיים שלך ויתקיים בך הפסוק 'והלך לפניך צדקך', אנו מבקשים ממך מחילה בשם כל המשפחה, בשם הבעל שיחי' שעמד במסירות נפש בכל אותם ימים קשים, לא יום ולא לילה, אולי לא נהגנו בך כבוד כראוי, תמחלי לנו ותעמדי בשמים לפני כסא הכבוד על כל המשפחה והילדים שיגדלו לתורה למצוות ומעשים טובים והקב"ה יאמר די לצרותינו.
הרה"ג ר' יצחק שטרית ראש כולל החיד"א הזכיר את הפסוק 'והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר'. מפרש המלבי"ם פעמים שיש טרגדיות ואסונות קשים והלבבות מרוב היסורין שיש בעם ישראל, כבר מתרגלים ונעשו כאבנים…
הלב מתרגש אבל לצערנו מתרגל, הנביא מבקש מה' יתברך ריבונו של עולם, אם יש כזה אסון, אז שהלב הבשר יבין ויוכל להפנים את גודל האסון, כדי להתעורר ולהבין את האסון הגדול כדי שישנו את הדרך למוטב.
כשביקרנו לאחרונה בבית חולים שאלו אותה מה המשאלה שלה, אמרה שרוצה להכין אוכל לילדים שלה, אנו חושבים שהכל ברור ופשוט מאליו, להכין אוכל לילדים זה דבר ברור וכי מי לא מכינה אוכל לילדיו?! אבל הנה רואים שגם זה לא פשוט וזה מדיע בתור "משאלה" ה' ירחם.
אבל גם מתוך תחלואיה ויסוריה היא דואגת וחושבת על ילדיה ולא על עצמה. בעלה הרב נהוראי היקר, היו לך כוחות נפש עצומים, בימים קשים אלו, יהי רצון שהמנוחה ע"ה שעליה נאמר דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, שתזכה לכוחות נפש לגדל את הילדים בשמחה ובכוחות חזקים ונזכה לגאולה השלמה במהרה.
לאחר אמירת הקדיש יצא מסע הלוויה באישון לילה כשהמונים מלווים את דרכה האחרונה. בחלקת חרדים בסמוך לקברה הטרי אמרו קדיש ילדיה הקטנים והרכים כשכל מילה ביתגדל ויתקדש שמיה רבא נאמרת באיטיות כשדמעות שוטפות את פניהם של כל הנאספים.
הותירה אחריה כאובים שבורים ורצוצים את בעלה יבלחט"א, הוריה, אחיה, בנים ובנות אשר כולם זרע ברך ה' הולכים בדרך התורה והמצוות שהנחילה יחד עם בעלה הי"ו.
המוני המלווים התפזרו לביתם כשהם כואבים בחסרון אבידה הגדולה בדמות המיוחדת והאצילה שהיתה ואיננה עוד.
ת.נ.צ.ב.ה.
