פרופ' בליצר על היציאה מהסגר: "הדימום חוזר – לא לוותר על הדיפרנציאליות"

1.
אני לא רואה בסגר והירידה הדרמטית בתחלואה בעקבותיו הצלחה

לטעמי סגר הוא הנחת ׳חסם עורקים׳.
הדימום עצר, אבל הבעיה לא נפתרה:
אם לא תוריד אותו-> נמק. חברתי, כלכלי, רפואי.
אם תוריד אותו ולא טיפלת בבעיה השורשית-> תחזור לדמם ודבר לא הושג.

ממחר הדימום חוזר. ולא נעשה די כדי למנוע אותו.

2.
יציאה מהסגר-
1. לטעמי בתכנית היציאה המדורגת יש ליחס חשיבות מוגבלת לתקנות ולסייגים הספציפיים המנויים בהם, אשר בפועל מוגבלים ומתועלים על ידי מגבלות חוקיות, פוליטיקה, ואתגרים פרקטיים ותכנוניים של משרדי הממשלה.

החלק הקובע באמת הוא ההסבר הבהיר לציבור- איך מומלץ לנהוג ומה הרציונל.

הציבור שופט יומיום את ההמלצות, ואם הן בהירות, קוהרנטיות ולא-פוליטיות, רוב הציבור יענה להן. אחרת- שום תקנה, בוודאי במציאות האכיפה המוגבלת, לא תסייע.

במצ"ב מספר המלצות פרקטיות שאני מתכוון לאמץ ממחר, וממליץ לכל מי שמנסה לקיים אורח חיים שפוי ולהימנע מלהדבק (מובא בסוף).

3.
לצערי העיסוק הציבורי והפוליטי ב-׳מה פותחים מתי׳ דוחה את דיון העומק, היותר מורכב ויותר חשוב, ב-׳איך פותחים׳.

למשל- להגיע מוכנים לפתיחת הגנים:
* בדיקות סקר לגננות- למה ברגע האחרון??
* פתרון למניעת גננות מתחלפות- למה לא במו״מ מראש על ימי ו׳?
*פתיחת גנים בערים אדומות? =פשרה כואבת.

4.
מבט להמשך-

אני מאד מודאג מהאפשרות שהפשרות הפרקטיות והפוליטיות אליהן אנו נגררים, אין בהן די למנוע, במציאות היומיום הישראלית, התפשטות מחודשת.

יש גם מי שהבינו בטעות שממחר חזל״ש-
למפגשים נרחבים בבתי חברים
לחתונות המוניות
לבתי״כ
לישיבת עבודה רבת-משתתפים

אם זה יקרה- נאבד את שהשגנו

לחשוב שחוזרים כעת לשגרה זו טעות קשה. אנחנו בשיעורי תחלואה עצומים. אלפי נדבקים ביום.
זה לא מצב יציב. זה שיעור תחלואה שבו כל מפגש עלול לייצר תחלואה. כל תפילה מסכנת את המתפללים ומשפחותיהם. כל אירוע המוני הוא חבית חומר נפץ.

כדי לחזור לשגרה, שתי דרכים מתפצלות כעת לפנינו:

אם ימשיכו למסמס, פוליטית ופרקטית, את העקרונות שבבסיס היציאה:
1. דיפרנציאליות- כתר במוקדי תחלואה
(ללא מעברים)
2. המתנה בין שלבים לוידוא מגמת ירידה יציבה
3. פתיחה זהירה וחכמה של מער׳ החינוך (בפרט כיתות א-ד)

– אזי בתוך שבועות התחלואה תעלה שוב. והכל היה לשווא.

אבל עוד לא מאוחר-

אם הממשלה, הרשויות המקומיות ומנהיגי הקהילות יתגייסו, בעוד חודש המצב יכול להיות שונה.

מספר הנדבקים יכול לרדת לפחות מ-200 ביום מחוץ למוקדי תחלואה ׳אדומים׳, מערך הקטיעה של פקע״ר יוכיח עצמו, ואז ניתן יהיה להתנהל בחופשיות ולקיים מפגשים רחבים הרבה יותר, ולהתקדם ולשקם את הכלכלה והחברה

5
שש המלצות פרקטיות:

א. לכנס כעת בתמיכת ראה״מ צוות שישנה באופן מהותי את פתיחת כיתות א׳-ד׳.
בלי לוותר ובלי להרתע מאתגרי תכנון מורכב ומזורז, ממו״מ עם ארגוני המורים, ומהשקעה תקציבית.
בדיקות סקר, קפסולות ללא ערבוב (מורים מתחלפים, הסעות, צהרונים) ועוד כמפורט (מובא בסוף):

ב. לכנס צוותי תכנון להטמעה מהירה נרחבת (תוך שבועות, לא חודשים) של טכנולוגיות שהוכיחו עצמן בעולם- קודי QR בכניסה לעסקים, בדיקות ביוב, בדיקות מהירות ובדיקות ביתיות, איגום מטושים מאסיבי בקפסולות ׳טבעיות׳ (כיתות בי״ס, משפחות גדולות בשכונות אדומות כחלק מהסרת הסגר). ועוד.
עוד לא מאוחר.

ג. להצהיר אחת ולתמיד מהי ספיקת בתי החולים.
יבדוק ויצהיר כל בי״ח, על דעת רופאיו ומנהליו, בכמה חולי קורונה קשים וקריטיים הוא יכול לטפל:
1. מבלי לפגוע בטיפול בחולים אחרים
2. ב-׳נוהל שיא החורף׳, תוך פגיעה בטיפול במחלקות אחרות

העמימות והויכוחים הפומביים על ׳סף הספיקה׳ חייבים לעצור.

ד. להמשיך להגדיל את הנגישות של מידע עדכני ומפורט אף יותר מהקיים, לאנליסטים חיצוניים נטולי פניות (ע״ע מואיז הקטן) שיתקשרו ניתוחים בלתי תלויים לציבור, וימנעו טענות על הצגה סלקטיבית של נתונים ומשמעותם.

שקיפות היא מפתח בהגברת אמון הציבור והסטה לשוליים של תיאוריות קונספירציה.

ה. להוציא לציבור הנחיות ואינפוגרפיקה ברורה על צעדים פשוטים והתנהגות מונעת רצויה בשבועות הקרובים עם פתיחת הסגר, בתכולה כמפורט לעיל או דומה.

לא להתמקד רק ברכיב החוקי (תקנות/מגבלות/אכיפה), אלא הרכיב הנורמטיבי-מקצועי. הנחיות נהירות לאנשים שרוצים לפעול בהגיון ומתינות כדי להזהר.

ו. לא לוותר על הדיפרנציאליות.
נכון- זה מורכב פוליטית. וקשה לאכיפה. ומחייב עבודה אינטנסיבית וסיוע נרחב לערים תחת כתר.
אבל אין דרך אחרת למנוע מעובדת הגרה בעיר אדומה להדביק את חבריה מחוץ לעיר- בעבודה החיונית, בגן הילדים, בפארק.

אחרת- תהיה זליגה.
ואין דרך לשקם כך את המשק בקצב סביר.

ההמלצות של פרופ' בליצר לקיים אורח חיים שפוי ולהימנע מלהדבק

מהן ההמלצות להתנהלות היומיומית, אם ברצונכם מחד לשמר אורח חיים בריא, חברתי ושפוי, ומאידך להמנע ככל האפשר מהדבקה ומסיכון של בני משפחתכם?

שש המלצות לתקופה של מחלה מפושטת (וזה עדיין המצב ברוב הארץ):

א. בחרו מספר מצומצם של אנשים עמם תקיימו מפגשים ממושכים בחלל סגור, ודבקו בהם. רק הם, מעבר לבני הבית.
הם ה-׳בועה׳ שלכם ביומיום.
בחרו לבועה שלכם מי שבעצמו מתנהל יומיום בזהירות.

ב. ישיבה של >5 אנשים בחדר סגור, לא מאד גדול ומאוורר? – סרבו/ותרו על המפגש, או העבירו החוצה לאוויר הפתוח.

ג. הוזמנתם לחתונה גדולה, למפגש המוני בחלל סגור, או לאירוע צפוף תחת כיפת השמיים? תתנצלו ותוותרו. כך נדבקים, ומדביקים בהמשך בני משפחה בסיכון.

ד. הקפידו להפגש תדיר עם קרובי המשפחה המבוגרים- אבל לא בבית או בחלל סגור, אלא בחצר או בגינה ציבורית, במרחק
זה קריטי לבריאותם הנפשית והגופנית

ה. מסיכות על האף והפה- בכל מפגש בחלל סגור עם אדם שלא שייך ל-׳בועה׳ המצומצמת שלכם. גם במקום בו איש ׳לא רואה׳. גם בעבודה. ודאי באתרי התקהלות.

ו. חשים לא טוב? נחשפתם אולי לחולה מאומת? יש ספק? צרו קשר עם קופת החולים ולכו להבדק. בעת הזו יש בדיקות זמינות בכמות גדולה, אין סיבה לוותר.

פתיחת מערכת החינוך:

על משרד הבריאות להתעקש ולדרוש מהיום הראשון:
1. בדיקות סקר לעובדי חינוך
2. קפסולות / קב׳ קטנות בכל גיל
3. פטור מהתיצבות לעובדי חינוך בקב׳ סיכון
4. ציוד מיגון פנים שקוף לצוות (גנים)
5. ללא ׳גננות מתחלפות׳ בין גנים
6. אי-ערבוב קפסולות בצהרונים
7. פתרון להסעות
8. (אולי לא) מיותר לציין- לא פותחים מערכת חינוך בעיר אדומה

בעתיד- לבחון גם סקר מאסיבי של תלמידים בבדיקות אף פשוטות (לא לוע האף), בגישת איגום מטושים פשוט (ללא רובוטיקה וללא מבחנות נפרדות) לכל קפסולה.
מרגע שהקפסולה חיובית – כולה נכנסת לבידוד, ועוברים לבדיקות פרטניות.

וההמלצה לראשי ערים:

עוד הוסיף: לא מעט גננות יבואו מחר לעבודה בבוקר, בצהרים יקבלו תשובה חיובית, ובערב כל ילדי הגן ובני ביתם נכנסים לבידוד. אם אני ראש עיר- אני פותח מחר רק גנים בהן כל הצוות הספיק לקבל את תשובת הבדיקה. והיא שלילית