תמוז תשע"ט. הם היו זוג חברותא בהיכל הכולל הגדול שבירושלים. ישבו והגו בלימוד התורה, יום יום, שעה שעה, מלבד לימודם המשותף, היה להם עוד משהו משותף, או ליתר דיוק צרה משותפת, שניהם לא זכו לזרע של קיימא, שמעון נשוי כבר 6 שנים אך הבשורה בוששת מלהגיע, יצחק רעו וידידיו משכבר הימים נשוי כבר למעלה מ7 שנים, וגם אצלו כמו שמעון ביתו עדיין שומם, קול בכי תינוק טרם נשמע בו.
מה הם לא עשו, מה הם לא ניסו, למען השם, הם קבלו קבלות טובות, הוסיפו שעות לימוד, למדו ימים שלמים בתענית דיבור, הפרישו צדקה ונשאו פרקי תהילים, אך ההרגשה הייתה כמי ששערי שמים ננעלו בפניהם, הרגשה איומה, הרגשת ייאוש על סף דיכאון.
אבל אז, בתחילתו של חודש תמוז הקייצית, שנת תשע"ט הם יצאו יחד מהיכל הכולל לאחר שעות רבות של עמל התורה, ולפתע הם ראו את זה, מודעה ענקית המבשרת על תפילה מעוורת פלאות שתתקיים בכפר שונם, בבית האשה השונמית, במודעה, כך נאמר, כי במקום הקדוש הזה ברכתו של הנביא עדיין מהדהדת, עדיין משפיעה, וכמו שאז נפקדה העקרה במקום הזה, כך עד היום המקום מהווה תל תלפיות לחשוכי בנים.
במודעה נכתב כי מרן 'הסטפלעיר' היה שולח לשם רבות את הזוגות שחיכו להיפקד בזש"ק, וכן בנו מרן שה"ת הגר"ח קניבסקי שליט"א שולח לשם את חשוכי הילדים, ואף הוא בעצמו הגיע לפני 8 שנים לתפילה במקום, וכל מי שהיה שם נושע.
הם כמעט המשיכו בדרכם, אבל שמעון, אברך כמדרשו, המשיך להתבונן במודעה, הוא ראה כי 'קופת העיר' מבטיחה שכלל התורמים יזכו שבעל התפילה המפורסם הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי שליט"א יעתיר עבורם, שמעון ששמע על שמו של הגר"ש גלאי, נזכר לפתע בתפילותיו המיוחדות, בצעקותיו, בדמעותיו, בתחנוניו, וכך, כשעיניו ניצתים באור הוא שואל את ידידו יצחק, "מה אתה אומר, אולי ננסה את הסגולה הזו".
להצטרפות למעמד המסוגל לישועה
יצחק, שמיהר לדרכו, הניף את ידיו בתנועת ביטול והמשיך הלאה, אבל לא כן שמעון, באותו הערב הוא חייג למשרדי 'קופת העיר' והרים תרומה הגונה, למען תפילתו של הגר"ש גלאי בבית האשה שהונמית, "אולי" הוא הרהר בליבו "מי יודע, אולי יחוס אולי ירחם".
ואכן, ימים לאחר מכן, הגר"ש גלאי הגיע למקום הפלאי, התיעודים שזרמו מהמקום, נראו כמו לקוחים מעולם אחר, הגר"ש גלאי מתייפח, מעתיר שם אחר שם בפרטות, ונדמה כאילו מדובר בצרה שלו עצמו, הוא קורא את השמות ובוכה, דמעות רבות נשפכו שם, נהרות של דמעות, התפילה ארכה שעות רבות – בצרתם לו צר.
דבר המעשה כמעט ונשכח משני הידידים, שמעון ויצחק, אילולי הבשורה המרנינה שהגיע לאחר תשעה חודשים בדיוק, לשמעון נולד בן זכר, ההתרגשות גאתה ופרצה, ילד ראשון לאחר שש שנים של ציפייה, של דכדוך של כמעט ייאוש, שש שנים של דמעות, שש שנים של תפילות, והנה זה בא, הישועה הגיעה, עשרה חודשים אחר תפילתו הנוראית של הגר"ש גלאי במקום הפלאי 'בית האשה השונמית'.
יצחק הביט בעינים כלות במודעות הסגנוניות המבשרות על שמחת ה'שלום זכר' שייערך לבנו של יצחק, והוא לא ידע את נפשו, "אם רק הייתי מקשיב לו" הרהר יצחק "הייתי גם היום זוכה לפרי בטן, הייתי גם זוכה להכניס את ילדי בבריתו של אברהם אבינו, הייתי גם זוכה לסיים כמעט שמונה שנים של ציפייה וייאוש".
אחד אחרי השני תיעוד משנה שעברה עשרות זוגות באים להודות במעמד התפילה של 'קופת העיר' ע"י הגה"צ הגר"ש גלאי שליט"א בבית האשה השונמית לאחר שנושעו בזש"ק לאחר שנות ציפיה
להצטרפות למעמד המסוגל לישועה
הוא לא ידע את נפשו, תחושת החמצה נוראית הציפה את נפשו, דמעותיו פרצו וירדו להם במורד לחיו, הוא הרגיש דכדוך כפי שלא הרגיש מעולם, זעקת השבר כמו פרצה מנפשו, אך קולה לא נשמע. אם רק היה שמעון יודע לנצל את ההזדמנות, אם רק היה יודע לתפוס את הרגע, גם הוא היה זוכה כעת לסיום השנים הקשות הללו, שנות הציפייה, שנות העקרות.
אבל הנה שוב זה בא, חודש תמוז תש"פ, שוב יש לנו את ההזדמנות הזו להשתתף בתפילה הנוראית בבית האשה השונמית, שוב יש לנו את הזכות שהגה"צ ר' שמעון גלאי יברכה עבורינו, שוב יש לכל אותם חשוכי ילדים הזדמנות, לחבוק ילד כבר בשונה הקרובה. אחים יקרים, קפצו על העגלה, קפצו על ההזדמנות, טרם יהיה מאוחר, שלא תרגישו תחושת החמצה כשתשמעו על החברים שלכם שזכו בפרי בטן.
בעוד שעות ספורות זה קורה, הגר"ש גלאי יוצא לכפר 'שונם' והולך לקרוע שם שערי שמים, עבורכם, עבורינו, הוא הולך לבכות על כל שם ושם, הוא הולך להוריד שם נהרי דמעות, הוא הולך להביא את הבשורה מהמקום שברכת הנביא עדיין מהדהדת בו, 'למועד הזה את חובקת בן'. אכן, למועד הזה הולכים להסתיים שנות הציפייה והיאוש, למועד הזה אתם תהיו האנשים המאושרים ביותר עלי אדמות. אל תפספסו את ההזדמנות הנדירה הזו, היו חלק מזה עוד עכשיו.
