במהלך השבוע האחרון, לקה ראש אבות בתי הדין במרוקו, האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו בקורונה, כשרופאיו מודאגים לנוכח מצבו הרפואי, עקב מחלת הסרטן המקננת בגופו רח"ל.
בימים אלו חנכו אנשי הישיבה את כיתות הגן החדשות , והם נערכים להרחבות התלמוד תורה אותו הקים הרב פינטו בקזבלנקה, כפי שהכריז במהלך ימי החנוכה.
הגנים החדשים צפו:
עם חנוכת הכיתות החדשות, שלח הרב פינטו אגרות לחסידיו בהם הוא מפיח תקוה, להנצל מהמגיפה וקורא להתחזק בכמה ענינים לקראת ימי השובבים, המתחילים החל מהשבוע הבא לטובה.
באגרת מיוחדת שנשלחה לקראת ליל שישי פרשת ויחי כותב הרב:
אבותינו ורבותינו הקדושים זצוק״ל, נהגו ביום חמישי בלילה לעשות תיקון כרת. וכבר בבית מדרשו של הסבא הגדול, רבנו חיים פינטו זצוק״ל, רבו המעשים והישועות אשר ראו אנשים בכח תיקון כרת, שהיה נעשה תמידים כסדרן כל יום חמישי.
ומנהג חשוב הוא שבכל בית מדרש של קהילתינו הקדושה, יתקיים תיקון כרת.
ובכל עת וזמן עלה בליבנו מעשה שהיה. לפני כעשר שנים, אחד היהודים החשובים בארץ הקודש, הגיע אלינו יחד עם הגבאי הנאמן רבי שמעון ברששת שיח׳ וסיפר לנו שב״ה מצליח וכו׳ ועשה יום הולדת גדולה לגיל שישים. ועמדנו והזהרנו אותו, שמבקשים אנו שיכניס ספר תורה ביום השמחה אשר עושה ברוב עם. והיהודי ירא השם וסר מרע, קיבל על עצמו והלך וקנה ספר תורה המהודר והטוב ביותר.
והנה בבוקר למחרת היום הולדת, קם עיוור. והגבאי הנאמן נכנס בדאגה לשאול מדוע ולמה, שפוחדים המשפחה, לא היה לו כלום.
והנה מקובלנו מרבותינו ואבותינו הקדושים זצוק״ל, שדין כרת זה לא לעבור את גיל שישים ח״ו, וכן גיל שלושים ושמונה הוא גיל רגיש, איך אדם שעבר על כרת, מת במיתה משונה בגילאים האלו. ולכן מי שעובר גיל שישים, ישמח שיצא מדין כרת.
וישנה מחלוקת ידועה ברבותינו, האם כל תיקון כרת מוריד כרת אחד, או כל תיקון כרת מוריד את כל הכרתות, ולא ניכנס למחלוקת, רק נחזק ידים להקפיד כל יום חמישי בלילה, לעשות את התיקון כרת. וכבר דבר זה נהיה מנהג מאבות אבותינו, ובבית מדרשו של רבנו חיים פינטו הגדול זצוק״ל, כל מי שרצה ישועה, היה קונה את הכיבוד והשתיה החמה. וזה היה מחלוקת מי יביא את הכיבוד, משום שראו בדבר זה ישועה וסגולה גדולה.
והנה ענינו לאדם הצדיק, שהתעוור ביום שנהיה בגיל שישים. הגמרא אומרת, שמי שעיוור או שאין לו ילדים נחשב למת. והנה נכתב עליו כרת, וכמה כרתים אדם עובר ביום בלי ידיעה וזכות הספר תורה עמדה איתו. ובמקום מוות, הקב״ה בזכות התורה הקדושה מיתק את הדין לעיוורון. ולכן לחזק ולהתחזק בכל בית מדרש בקהילתינו הקדושה, יקפידו על תיקון כרת בכל ימות השנה וביותר בפרשות השובבי״ם אשר שם מתחיל שעבוד בני ישראל בארץ מצרים ותיקון רפ״ח ניצוצות שיצאו מאדם הראשון, בזמן שפרש מאשתו.
וכל שנה, בזמן שקוראים פרשת שמות וכל פרשיות השובבי״ם, מתקנים הניצוצות וחטא הנעורים. וביותר יזהר בשבת קודש, לנצל כל רגע לעבודת השם. לסיים ספר דברים ולקיים ״זיכרו תורת משה עבדי״ וכל מי שזוכר תורת משה ומסיים ספר דברים בשבת, עולה ומתעלה בכל התשע מאות חמישים וחמש שערים שבשמים, עד שמגיע עד השם וזוכה שמשה רבנו מליץ יושר על האדם בשמיים.
וידע ששעה בשבת קודש של לימוד תורה, משמעותה כאלף שעות ביום חול. וכל דקה בשבת מיוחדת ומרוממת. ומי שמרגיש לחץ בשבת וממתין שתצא שבת, סימן שהנשמה יתירה שלו, לא נוח לה בגופו ואינה מוצאת מנוח לנפשה ורוצה מהר לצאת וללכת ולכן מרגיש לחץ.
וכל מחשבת חול, יזהר ויתרחק ממנה. וכל דבר של לשון הרע או דברים שלא שייכים לו, ושייכים לחיים של אחרים, של משפחתו, חביריו או ידידיו או חייהם של רבו או בני משפחתו, פגם חמור וקשה להיכנס ולדבר על דברים שלא שלך.
ותמיד ידע האדם, שברגע שמדבר על חבירו, באותו זמן מדברים עליו. ובכל זמן עולה מול ענינו המעשה על אחד מהצדיקים, שהיה לו נכד אהוב מאוד. וביקש ורצה שידוך מסויים בשביל נכדו, השידוך הסכים, והאדמו״ר שמח מאוד.
אך פתאום הכלה לא רצתה והאדמו״ר היה בצער גדול והתחיל לחקור ולבדוק מה ולמה.
והתחיל להתקרב לאדם שדיבר רע על השדוך ומיד האדמו״ר עצר ואמר, אני צריך לטוס לאוסטרליה לאסוף כסף לישיבה שלי, אני יחזור ותספרו לי, וכך היה. אלא שבדרך, לקח איתו האדמור ספר ״חפץ חיים״ הלכות לשון הרע, וכל הדרך למד הלכות לשון הרע. כשחזר ביקשו לספר לו מי דיבר ואמר, אחרי שלוש פעמים הלכות לשון הרע, אני לא רוצה לשמוע…
והנה כאשר אדם הולך רכיל ונכנס לבית חבירו, אוכל ושותה ומתפרנס ביושר ושלא ביושר, ומוסיף חטא על פשע במקום לעבוד, לעמוד ולדבר, מבין או לא מבין, יודע או לא יודע, העיקר לדבר דבר, זה מורה על שורש פגום ומיד חייב לעשות תשובה.
ואלו האנשים משורש קין, שכל נגיעה בהם נזק נגרם. והתפילה להקב״ה שירחיק אנשים כאלו מבית כל עם ישראל, עד שיעשו תשובה. וכאשר היצר הרע בא לאדם ומתרץ לו ומסביר לו, אתה לא אשם רק סיפרו לך ורק שמעת, כבר מצאנו ברבי אלעזר, בנו של רשב״י שנפטר, ואשתו אמא שלום פחדה שלא יכבדו אותו במותו והניחה את גופו בעלית הגג. וכך עשרים ושתים שנים נשאר שלם. יום אחד אשתו נכנסה לחדר, ומצאה תולעת באוזנו. פחדה מה קרה, אולי הגוף מתחיל להתליע, להסריח.
בלילה חלמה את רבי אלעזר, שאומר לה לא לדאוג, הוא לא מתליע. אבל האוזן, זה תולעת על לשון הרע ששמע פעם על צדיק ולא הוכיח. האדם צריך לדעת שברית הלשון וברית המעור והברית הם חוט משולש. מי שפגום באחד, זה שאלה של זמן שיעבור לשאר או שכבר פגום בשאר ורק מסתיר את זה.
ולכן בימים האלו שנכנסים לשובבי״ם, האדם יעשה תשובה גמורה על כל דיבור שדיבר על חבירו או ששמע או שחשב. משום שאין אתה יודע כלום ואיך אתה נכנס לדבר שאתה לא מבין ולא יודע. ואם דיני נפשות בדבר, אתה מוכן לקחת על הגב שלך, רגע של יצר, של דיבור ורכילות ופטפטנות סכנה של חיים של אחרים…
וכבר מזהירה אותנו התורה ״כי באפם הרגו איש״ ודיקדקו רבותינו, כשמדברים על שידוך של משהו והשני מעקם את האף, השואל לא שמע רע, אך הנשאל רמז רע, העיקום-אף הזה, הרגת איש. גרמת לו הרס וחורבן.
כמה חורבן נעשה בעולם מדיבור ומחוסר יושר. וכמה שיצדיק האדם את עצמו, הוא משקר את עצמו, לא משנה את המציאות.
זה כדבר שהיה לנו לפני שנים רבות, היה לנו חשד לסרטן והרופא הצדיק שלנו לקח אותנו לעשות סיטי. הזריקו לנו חומר, שתינו חומר מיוחד וכך כשעה בתוך המכשיר של הסיטי שאנו קוראים לו שעה של חיבוט הקבר, יוצאים אחרי שעה קשה ויושבים עם הרופא הצדיק שלנו, שמסר נפש כעשרים שנה עלינו ועוד רופא גדול בנויורק.
הצילומים ביד שלו וברגע שהרופא מבקש שנשב ואם רוצים לשתות משהו, הבנו שיש בעיה.
אמרנו בנפשנו, הכל נקבל בשמחה ונעשה קידוש השם. הרופא אומר יש גידול במקום מסויים וצריך ניתוח ואחרי כן הקרנות. אמרנו לרופא, יפה טוב. כמה כסף נשלם לך ותשנה את הצילום וכך הכל יהיה טוב ?!…
היו רגעים של צחוק עצוב, אבל המעשה הזה הולך איתנו הרבה שנים, בארגז של הכלים של הנפש.
אפשר לשלם כסף ולשנות את התמונה, אבל הסרטן ימשיך לפעפע ולגדול וחייב ניתוח.
תשלום לשנות את הצורה לא עוזר.
כאשר אתה משתיק את עצמך כי זה נוח לך, או מסביר את עצמך כי זה מה שהחברה מצפה מהאדם, לא לחצות גבולות, אבל אתה פגום בדבר מסויים, לא שינית את המחלה, תיקנת את הצילום והמחלה בוערת בך.
מור זקני זצוק״ל היה מקפיד ואומר, ״סוד השם ליראיו״ אם אתה רוצה לדעת אם אדם ירא השם, תבדוק אם שומר את הסודות של חבירו.
מי שפגום בדיבור, מיד יעשה תשובה ויקבל קבלות בפתח ימים אלו, ימי השובבי״ם ולא יכנס וחטא בידו. כי עבירה גוררת עבירה וכך נגרר האדם לבאר שחת.
וגם אם הוא לא אשם ולא ידע, גם עבירה בשוגג, גוררת עבירה שלא בשוגג ומספיק שמעת דבר רע, גם אתה פגום. ודרשו רבותינו, האש נדלקת רק בעץ ראוי להדליק. בדבר שאינו כלי כיבול להדליק, האש לא נדלקת בו.
וכבר הבאנו את המעשה ברבנו הבעל שם טוב זצוק״ל, שבשבת אחת היה בצער גדול על זה שראה יהודי מחלל שבת. ותלמידיו אמרו לו מה רבנו אשם שראה חילול שבת, ענה ואמר להם, שמעתי לשון הרע על תלמיד חכם ולא מחיתי, ועבירה גוררת עבירה, לכן נענשתי לראות יהודי מחלל שבת.
אל תצדיק את עצמך שאינך יודע ולא אשם. כל מי שמדבר, שומע ועל מי שדיברו כולם נענשים.
ולכן נקבל על עצמנו קבלה חזקה, והיה מחניך קדוש. קדוש מכל דיבור לשון הרע, פגם הלשון, פגם השמיעה. לא הצטדקות, לא הסברים, לא דיבורים, לא כלום. לעבוד על שלמות עם הקב״ה במעשים.
כבר מצאנו בכל המגפה הזאת הסימן שהקב״ה נתן לעולם, בידוד. כמצורע ש״בדד ישב מחוץ למחנה״. וכולנו בבידוד מחוץ למחנה. ועל זה הוסיף הקב״ה לסגור את הפה עם רטייה, להבין ולדעת כח של הדיבור שמביא הרס וחורבן לעולם. ולכן ״הכון לקראת אלוקיך ישראל״ בהכנה טהורה וקדושה לימים שהם כעשרת ימי תשובה, ימי השובבי״ם. לשמור ולקיים את כל דברי התורה הזאת, לא ימוש מפינו ומפי זרעינו עד עולם.
והשבתות יהיו שבתות של קדושה. לנצל כל רגע, כאבן הראשה שאין לה תחליף. ואם מאבדים רגע, אין לו חזור. ״ווי על דאבדין ולא משתכחין״ שבתות של תורה, של קדושה, של דבקות. שבתות של רגע, לפני התגלות.
וכך עלינו לדעת שחרש, שוטה וקטן פטורים אם הזיקו, פטורים מנזק.
אם הזיק להם אדם, חייב לשלם להם.
אך חרש ושוטה אלו חרשים מלידה. אדם ששמע פעם והתחרש, חייב. ומדוע, דרשו רבותינו, אם פעם שמעת אתה מחוייב כפעם ששמעת וזה בכוחך שוב לשמוע וזה בידך. ולכן אתה חייב כשומע, ואין אתה בגדר חש״ו- חרש, שוטה וקטן.
הקב״ה תובע את האדם כרגעים הגדולים והנשגבים שהגיע אליהם פעם אחת. ואנו נידונים על הרף הגבוה שהשגנו פעם. ולכן כשמגיעים ליום חמישי והאור של שבת קודש מאיר, ששבת היא חמדת הימים. הנפש צריכה הכנות, לדאוג שמתי שתשב בשבת קודש ותאכל, יהיה יהודי שאוכל גם מכספך. וגם אם אין לך לתת, תזכה אחרים שיתנו. כי מה שהתרמת אחרים, הקב״ה מעלה עליכם כאילו עשית אתה.
ואם התרמת יהודי כסף והתביישת בזה, תדע שהצדקה שהתרמת עומדת איתך כחסד ממש והבושה שהתביישת לבקש כסף לחברך, מתקנת את פגם היסוד.
ולכן יקפיד כל צדיק מבני קהילתנו כל שבת, לעזור מכספו לחבריו ולא זו בלבד, להתבזות ולהתרים אחרים לשבת קודש. כי הבזיון שמתבזה על שמתרים אחרים, תיקון גדול למידת היסוד. וכבר מצאנו מעשים על קדושי עליון, שבאו אליהם אנשים שפגמו במידת היסוד ובקשו מרפא למחלתם. ואחד מסממני המרפא, בקשו להתבזות ולהתרים אחרים לשבת קודש.
וכך מור זקני רבנו חיים פינטו הקטן זצוק״ל, היה מיום רביעי מסתובב בעיר קזבלנקה, במלאח היהודי עם מטפחת ועובר מיהודי ליהודי ומתבזה, לבקש צדקה לעניי העיר.
ובע״ה נחזק החסד של שבת קודש בכל הכח ונחזק ונמסד הדרך הזאת, שבכל שבת מיום רביעי וביותר ביום חמישי וכן בשישי, נהיה עסוקים כולנו לתרום ולהתרים אחרים לשבת קודש. וכל אדם יבנה קופה לעצמו, לעזור מאצלו ולהתבזות על אחרים לכבוד שבת קודש. וכשנעשה מעשה זה, נשתדל לחזור ולספר את המעשים של מור זקננו רבנו חיים הקטן. וכשנמסור המעות, נגיד בפינו לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס. ובכח החסד נזכה לדברי הנביא ״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״ ובכח הצדקה הקב״ה ימתק מעלינו כל חולי וכל צרה וכל מחלה, ונזכה לשבתות בקדושה גדולה ובדבקות.
באהבה רבה ובתפילה ״ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים״,
יאשיהו יוסף.
