גנץ יודע שהרוטציה לא תתקיים ובכל זאת צועד למלכודת / יוסף טיקוצ'ינסקי

כבר אין טעם לחזור שוב ושוב על אותו אבסורד מקומם שיש בעיסוק המופרז של המערכת הפוליטית במשחק הכיסאות, בזמן שישראל נמצאת במשבר נורא שאת סופו מי ישורנו. כבר אין צורך לחזור על עוצמת הניתוק בו חיים הפוליטיקאים משום שבהתנהלות שלהם הם מוכיחים זאת וממחישים זאת בצורה הטובה ביותר, יותר מכל שורה כתובה.

שלושה שבועות חלפו מאז עשה גנץ את הצעד הבלתי ייאמן, רעידת אדמה במונחים פוליטיים כשפירק את כחול לבן, נפרד מחבריו ואותת לנתניהו על הסכמה לממשלת אחדות. הצלילים שנשמעו אז היו של לא פחות ממשק כנפי ההיסטוריה, מדינה שלמה נשמה לרווחה כשנראה היה שהנה הנה אחרי שנה שלמה של תסכול פוליטי, יש סוף סוף מישהו שלוקח אחריות, כדי שלמדינה יהיה ניהול מסודר וראוי בזמן הקורונה.

אולם כבר אחרי כמה ימים יצאה הרוח מהמפרשים כששני הצדדים לא ממש התנהגו כמו מישהו שרוצה להקים ממשלת חירום, כמו מישהו שאכפת לו מהמצב במדינה. המשא ומתן שהתנהל עסק לא רק באיוש הכיסאות והג'ובים אלא גם בשליטה במערכת המשפט ובסיכומים על פרטי הרוטציה באופן שיבטיח את המשך שלטונו של נתניהו גם אם בג"ץ יחליט להתערב ולפסוק אחרת.

מההדלפות שזרמו באופן סדיר מתוך חדרי הדיונים, עלה כי תחת הכותרת ממשלת חירום עסקו הצדדים בהרכבת ממשלה שמנה ומדושנת, המורכבת מלא פחות משלושים וארבעה שרים ומשרדי ממשלה על המשתמע מבחינה כלכלית ותדמיתית, הוויכוחים והספינים לא עסקו באופנים בהם ניתן לטפל במשבר הקורונה אלא בתפקידים ושליטה בסדר היום.

גם הסקרים שזרמו בינתיים לא היטיבו עם המשא ומתן. במהלך השבועות הללו התפרסמו שני סקרים הצופים עלייה חדה בכוח הליכוד ובגוש הימין. חלקם אף העפילו לכיוון ה-40 מנדטים למפלגת השלטון. במצב כזה, אין לנתניהו שום סיבה להיכנס להסכם עם גנץ בו הוא מתחייב לוותר על שלטונו בעוד כשנה וחצי. למה לו לעשות זאת אם בבחירות הבאות הוא מקבל שוב ממשלה יציבה בלי תאריך תפוגה ובלי ויתורים ליריבים מוחלשים הנמצאים בדרך להיעלם.

שום דבר לא התחדש

במבט לאחור, כשאנו מנסים לסכם את מה שהשתנה במערכת הפוליטית בשבועות האחרונים, התשובה היא כלום. במשך שבעה ימים בהם לא הודפס 'יתד נאמן' מפני קדושת המועד, הקוראים למעשה לא הפסידו כלום מבחינת ההתרחשויות בזירה הפוליטית, באמת לא קרה כלום.
מה כן היה? הייתה מריחת זמן בלתי מוסברת, והיה גל ענק ועכור של ספינים והדלפות משני הצדדים, ספינים באמצעותם קיימו הצדדים כיפופי ידיים וחילופי איומים זה מול זה כדי לשפר עמדות בתוך חדרי המשא ומתן. מדי פעם דיווח אחד הצדדים על פיצוץ במגעים, הצד השני הכחיש והדיונים נמשכו.

כשהליכוד האשים את כחול לבן שהיא זו שחזרה בה מהסיכומים, מיהר גנץ להודיע על כינוס הכנסת אולי אף במהלך חול המועד ובאיסרו חג, כמובן רק כדי לעסוק בנושא הקורונה. אולם בפועל זה היה איום על חידוש החקיקה נגד נתניהו. גנץ אף איים בנאום "דרמטי" שיישא זמן קצר לפני תום המנדט שלו והספינים טענו כי הוא עומד לקרוע את חבל האחדות עם נתניהו, אך בפועל היה זה נאום פייסני ואף מתרפס שקרא לנתניהו לעזוב הכל ולהקים ממשלה. מה התרחש מאחורי הקלעים בין האיום לנאום? את זה נוכל רק לנחש.

בכחול לבן האשימו כמובן את הליכוד בהפרת ההבנות ואמרו כי אחרי שכבר הושגו הסכמות על הרכב הוועדה למינוי שופטים, הליכוד חזר בו בגלל הלחץ מצד ימין. בכחול לבן גם הדליפו שהליכוד מכניס כל הזמן סעיפים חדשים למשא ומתן המבקשים להתמודד בעיקר מול פסיקות אפשריות של בג"ץ נגד נתניהו וזה מה שגורם למשא ומתן להיתקע.

בפועל, איש לא יוכל להתכחש לעובדה שההתנהלות מוכיחה ששני הצדדים ובעיקר הצד הימני, לא באמת רוצים ממשלה או לכל הפחות מנסים לסחוב את הזמן עד שזה יקרה. אתמול בבוקר הודיע הנשיא ריבלין שהמנדט חוזר לכנסת וזה כבר מעלה משמעותית את הסיכוי לבחירות רביעיות, למרות שהמשא ומתן באופן רשמי עדיין נמשך להקמת ממשלה רחבה.

שני התרחישים הריאליים

כעת כשהמנדט בידי הכנסת, ישנם כמה תרחישים העלולים לקרות במהלך 21 הימים עד שהכנסת תתפזר על פי חוק והבחירות הרביעיות יהפכו לעובדה מוגמרת. תרחיש אחד אומר שנתניהו אכן יערים קשיים על המשא ומתן כדי להגיע לבחירות, זאת בגלל הסקרים הצופים לו הפעם ניצחון בנוק אאוט. כחול לבן כבר לא קיימת, הוא הצליח לפרק את אויביו באופן בלתי מוסבר ולכן אין לו כאמור שום סיבה להתפשר דווקא עכשיו ולהעניק לגנץ את השלטון על מגש של כסף.

תרחיש נוסף הוא שבסופו של דבר תקום ממשלת אחדות באופן כזה או אחר, ומה שנתניהו עשה עד כה זה להרוויח זמן כדי שהמנדט של גנץ יסתיים והוא יוצג כמי שנכשל פעם נוספת בהקמת ממשלה. ככל שעובר הזמן, המחיר של גנץ יורד ורשימת הדרישות שלו תהיה פחות אפקטיבית, לגנץ יש הרבה יותר מה להפסיד מבחירות מאשר לנתניהו ולכן המשא ומתן נמרח עד עכשיו.

לשני התרחישים הללו יש סיכון מסוים משום שלגנץ יש עדיין את האפשרות לקדם את החוקים שימנעו מנתניהו להתמודד. גנץ הוא עדיין יו"ר הכנסת וגם הוועדה המסדרת עדיין בשליטתו, כך שהוא זה שקובע את סדר היום בחקיקה. מדובר בשוט אמיתי מול נתניהו משום שבמקרה וגנץ יחליט לקדם את החקיקה, הוא יזכה לתמיכה רחבה של לפיד, יעלון, ליברמן וכמובן מרצ והערבים.

תרחישים אפשריים נוספים הם בעלי סבירות נמוכה יותר, ביניהם יש את האפשרות שיקום מרד בגוש הימין נגד נתניהו. הזעם נגדו קיים כבר עכשיו גם בתוך הליכוד מצד שרים וח"כים שהבינו כי הם ישלמו בכיסאם את מחיר האחדות ובוודאי מצד ימינה ששוב חשה מושפלת אחרי שבנט היה זה שארגן את כל מכתבי התמיכה הבלתי מסויגים בנתניהו. למרד כזה יצטרף גם ליברמן וזה יכול להוביל ל-61 ח"כים מכל סיעות הבית שימליצו לנשיא על גנץ להקמת ממשלה בלי נתניהו.

תרחיש נוסף הוא שיועז הנדל וצבי האוזר יחליטו כי סיעתם החדשה 'דרך ארץ' תתמוך בנתניהו למרות שהם כבר הצהירו כי לא יעשו זאת. במקרה כזה, יחד עם תמיכתה של אורלי לוי יש לנתניהו ממשלת 61 בלי גנץ ובלי העבודה. אולם שני התרחישים הללו נראים כרגע פחות הגיוניים וככל הנראה תתרחש אחת משתי האפשרויות הקודמות: או הקמת ממשלת אחדות ברגע האחרון, או בחירות רביעיות.

הבגידה וההחייאה

ובשולי הכאוס הפוליטי כששום דבר מהותי לא מתקדם ולא מתחדש, יש לתת את הדעת לשתי נקודות חשובות, תובנות העולות מניתוח זהיר של המפה הנוכחית.

נקודה אחת היא שאם אכן תקום ממשלת אחדות ברוטציה של שנה וחצי או שנתיים, זה יקרה רק בגלל סיבה אחת: שבני גנץ ויתר על החלום להיות ראש ממשלה.

לא צריך להכיר את נתניהו לעומק כדי להבין שהוא לעולם לא יסכים לשום הסדר שיקצוב את שלטונו. כל הסכם שקובע זמן בו מסתיימת כהונתו של נתניהו, הוא לא בא בחשבון מבחינתו. זאת גם הסיבה שהסכמים כאלה לא הבשילו אחרי הבחירות הראשונות והשניות.

נתניהו יחתום על הסכם כזה רק אם הוא יבין שזו הברירה היחידה שלו וזה המוצא האחרון. וגם במקרה כזה, הוא כבר ימצא את הסיבה מדוע לפרק את הממשלה לפני מועד הרוטציה בתואנה כלשהי. בכחול לבן יודעים את זה ולא מהיום ולכן שורר שם חוסר אמון מוחלט כלפי נתניהו וההסכמים עליהם הוא חותם.

גם היום, כשגנץ מתנהל לבדו מול נתניהו ואין מאחוריו את לפיד ויעלון, גם הוא יודע שיש סיכוי לא קטן שהרוטציה לא תתבצע בפועל כפי שמתארים אותה היום. באם באמת יתרחש מצב בו הצדדים חותמים על הסכם ממשלת אחדות, אין הרבה סיכוי שהממשלה הזאת באמת תמלא את ימיה בתחילה תחת נתניהו ואחר כך תחת גנץ. ובכל זאת ולמרות הכל צועד גנץ למלכודת הזאת בעיניים פקוחות לרווחה, מרצונו החופשי ותוך בחירה חופשית.

לכן אם באמת הסכם כזה ייחתם, זה מעיד יותר מכל שגנץ לא באמת רוצה להיות ראש ממשלה, הוא חושש מלהיכנס לבלפור והוא חושב שזה גדול עליו בשלב הזה. מצד שני, הוא מבין שאחרי פירוק כחול לבן, אין לו עתיד פוליטי והוא לא ישרוד הרבה זמן על הגלגל. משום כך, מתווה כזה של ממשלת אחדות משרת אותו בצורה מושלמת. הוא יושבע כבר עכשיו לתפקיד ראש ממשלה, הוא יסומן כראש הממשלה הבא אבל בסופו של דבר יימצא המוצא שיגרום לפירוק והליכה לבחירות. וסביר להניח שזה יקרה תוך עימות עם נתניהו ואולי אף באשמתו הברורה. כך יהפוך גנץ לגיבור פוליטי המתעמת עם נתניהו.

כך הוא יחמוק באלגנטיות מתפקיד ראש הממשלה בפועל אבל עם זאת הוא ימשיך את דרכו בפוליטיקה עד שהוא ירגיש מוכן לתפקיד ראשות הממשלה. החתימה היום והבגידה של ביבי בו בעוד כמה חודשים יהיו בעצם מכשיר ההנשמה שלו להמשך הישרדותו הפוליטית.

גנץ לא יחתום עכשיו על ממשלת אחדות בגלל שהוא מאמין לנתניהו, אלא ההיפך. הוא יחתום על ממשלה כזאת רק בגלל שזה הפתרון המושלם והאופטימלי עבורו. כי אם יש דבר אחד שגנץ ואשכנזי למדו מנתניהו זה להתנהל בשיטת הסלמי, שלב אחרי שלב, בכל פעם להתקדם בעוד צעד שיפתור את המשבר הנוכחי ואחר כך יהיה כבר זמן לחשיבה הלאה.

ממשלת אחדות כזאת תקדם אותם להמשך נוכחות משפיעה ומכרעת בספסלי הקואליציה ואחרי שיחלוף בע"ה משבר הקורונה, הכל יכול להשתנות בפוליטיקה ומשם כבר ניתן יהיה לחשב מסלול מחדש מתוך עמדה של כוח. הדברים נכונים כמובן גם כלפי נתניהו עצמו, שבמקרה והוא יחליט שבחירות רביעיות לא טובות לו עכשיו, הממשלה הזאת תעניק גם לו מרווח נשימה כדי להגיע לנקודת הזינוק הבאה.

בדרכו של צ'רצ'יל?

נקודה שנייה וחשובה היא התחזית העתידית, לאן תצעד המערכת הפוליטית בעקבות משבר הקורונה. הפוליטיקה הישראלית הוכיחה את עצמה ככזו שאינה מושפעת מרוח מצויה ואף מרוח שאינה מצויה, שום אירוע דרמטי לא שינה מהותית את המפה, אבל כשמדברים על קורונה, כאן כבר קשה לדעת להיכן זה יתפתח.

העם כולו נכנס בשבועות הללו למצב בלתי רגיל שלא היה מעולם, וככל שהמצב עצמו קשה האבסורד הגדול יותר הוא שאיש לא יודע לאן זה עוד יתפתח. מה יהיו ההשלכות הכלכליות, הנפשיות והבריאותיות של כל זה, וכמו שרק לפני חודש לא יכולנו לתאר לעצמנו את המצב הבלתי נתפס בו אנו נמצאים עכשיו, כך קשה לצפות עכשיו מה יהיה בעוד חודש ובוודאי שלא נדע מה יהיה בעוד כמה חודשים.

במבט היסטורי, אפשר לראות שמצבים פוליטיים הושפעו משמעותית ממצבי קיצון כמו מלחמות או מגיפות. כשהשגרה מתערערת באופן משמעותי כל כך, ההשפעות הן גם על הפוליטיקה, בצדק או שלא בצדק.

אחד המנהיגים ההיסטוריים שנתניהו שואב ממנו השראה הוא וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה שנכנס לספרי ההיסטוריה כאחד המנהיגים המתוחכמים והמוצלחים אי פעם. צ'רצ'יל ניהל בהצלחה את קרבות ארצו במלחמת העולם השנייה כשהצבא הבריטי נלחם יחד עם ארה"ב בצורר הנאצי, צ'רצ'יל נחשב אז למנהיג חזק ובלתי מעורער שזכה להערצה רבה, אך למרבה ההפתעה אחרי המלחמה כשנערכו בחירות, הוא הפסיד את מנהיגותו באופן בלתי מוסבר למנהיג צעיר וכמעט לא מוכר.

גם כאן בישראל ראינו תופעה דומה כשהמהפך הפוליטי המשמעותי ביותר התרחש אחרי אחת המלחמות הקשות ביותר, מלחמת יום כיפור שהייתה גם משבר זהות אמיתי לאזרח הישראלי הממוצע. מקום המדינה ועד לאותה מלחמה החזיק השמאל הישראלי בשלטון באופן בלתי מעורער ותוך תמיכה ציבורית רחבה, אך מלחמת יום הכיפורים והמחדלים שנחשפו בסיומה, הביאו לכך שבבחירות שנערכו מיד אחרי המלחמה, בפעם הראשונה קיבלה מפלגת הליכוד הצעירה והטריה זינוק משמעותי במספר המנדטים. בבחירות הבאות היא כבר כבשה את השלטון במה שנחרט בזיכרון ההיסטורי כמהפך של שנת 77'.

לתופעה הזאת יש הסבר פשוט שאת ניצניו אנחנו רואים גם במשבר הקורונה. מצב פוליטי יכול להיות יציב מאוד בזמני שגרה, אבל כשהשגרה מתערערת, מתערערת יחד איתה גם התפיסה הפוליטית. כשאזרח מהשורה מרגיש תסכול על משהו, הוא מוציא את התסכול נגד השלטון ולא רק נגד הממשלה אלא נגד כל מקבלי ההחלטות, אם זה ברמה המוניציפלית ואם ברמה הארצית.

מצבי קיצון כמו מלחמות ומגיפות, יוצרים תסכול ציבורי. ותסכול ציבורי הוא לא משהו שניתן לשליטה, הוא לא משהו שניתן להכניס לגבולות היגיון, הוא פשוט מתפרץ. וכשהוא מתפרץ אין לדעת לאן הוא יוביל. וזה כבר יכול להתפוצץ לנתניהו בפרצוף.

כבר עכשיו ראינו שגם אזרחים שתמכו בכל כללי הסגר וקיבלו בהבנה את ההנחיות, הוציאו את קצפם על ראש העירייה או על המשטרה ומשרד הבריאות רק בגלל שהמשלוח שהזמינו מהסופרמרקט לא הגיע. זהו רק סימפטום למה שיכול לקרות כשהזעם יגדל עוד יותר, והוא אכן יגדל.

כבר עכשיו יש בישראל למעלה ממיליון מובטלים, את סופו של הסגר אנחנו לא רואים, המצב הכלכלי מעיק, הילדים המשועממים בבית לא מוסיפים לשפיות ולמנוחת הנפש בלשון המעטה, וככל שזה יימשך יותר, יגדל גם הזעם הציבורי, וכשיש זעם ציבורי קולקטיבי, הוא יכול להתפרץ כלפי הממשלה וכנגד כל הרשויות ולבוא לידי ביטוי בקלפי.

נתניהו הוא פוליטיקאי מנוסה ומשופשף דיו כדי להבין את כל זה. וכשהוא עושה את החשבון הוא מבין שנכון שהיום הוא זוכה אמנם לסקרים מחמיאים ולהצלחה חסרת תקדים ובצדק, אופן ניהול המשבר נתפס עד כה בעיני כולם כמוצלח ולכן התוצאות נראות גם בסקרים, אבל אי אפשר לבנות על זה לאורך זמן, בדיוק מהסיבה האמורה. הציבור שמכיר לו טובה עכשיו, לא בהכרח יזכור לו את כל זה כשהמצב יהיה יותר גרוע. ככל שהמצב יחמיר, הוא עלול לשלם על כך בכיסאו גם אם אין לכך סיבה הגיונית לוגית.

כדי לשלוט בזעם ציבורי ובתסכול קולקטיבי, אי אפשר להשתמש בטיעונים הגיוניים ובעובדות מוצקות. כשאזרחים רבים מאוד לא יצליחו לקנות לחם במכולת וימצאו את עצמם בלי עבודה ועם ילדים המטפסים על הקירות בבית, הם לא ממש יהיו פנויים פיזית ונפשית לשמוע הסברים על שיקולי קבלת ההחלטות בממשלה, נכונים ונבונים ככל שיהיו.

זעם ציבורי צריך לתעל בצורה נכונה כשהוא עוד בראשיתו ויש לעשות זאת בשלב מוקדם. הפתרון הקל והפשוט הוא למצוא אויב ברור, קל להגדרה ונוח לשימוש ולהפנות לכיוונו את האשמה. וכשהתסכול הלאומי יתגבר הוא ימשיך באותה תעלה שנחפרה מבעוד מועד.

זה אם תרצו יכול להיות אחד ההסברים להתנהלות מול הציבור החרדי. אף אחד לא מאשים חלילה בפה מלא את החרדים בהפצת המחלה, השיח הרשמי הוא מאוד ממלכתי ומאופק, אבל ההתנהלות הכללית של אכיפה בררנית דווקא כלפי ציבור הצבוע בצבע מסוים, יכולה להעיד על מדיניות הנעשית בכוונת מכוון כדי להקדים רפואה למכה ולמנוע ממשבר הקורונה לחולל מהפכות פוליטיות שאינן נוחות לכמה מהיושבים היום בכיסאות השלטון.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן