במחקר שערכו יחד ארגון 'לביא' ותנועת 'אם תרצו', נבחנו אלפי מקרים של זריקות אבנים ובקבוקי תבערה ביו"ש בשנת 2019 ובשנת 2020. מן אלפי המקרים עולים הנתונים הבאים:
א) 99 אחוזים מכתבי האישום נגד מחבלים בנוגע לידוי אבנים וזריקת בקת"בים אשר הוגשו על ידי הפרקליטות הצבאית בשנים 2019-2020, הסתיימו בהסדרי טיעון ובענישה מקילה.
ב) רק 285 מתוך 865 התיקים של זריקת בקבוקי תבערה ביהודה ושומרון בשנת 2019 ו 2020 הסתיימו במאסר. שאר המקרים הסתיימו ללא עונש מאסר בפועל.
ג) פחות משליש – רק 408 מתוך 1283 מקרים, של ידוי אבנים ביהודה ושומרון בשנת 2019 ו2020 הסתיימו במאסר. שאר המקרים הסתיימו במאסר על תנאי או בקנס – כאמור, ללא עונש מאסר בפועל.
ד) כזכור, על פי החוק, ניתן לגזור עונש של עד 20 שנות מאסר בעבירות מסוג זה.
ה) לשם השוואה, פרקליטות מחוז ירושלים הגישה לבתי המשפט השלום, המחוזי ולנוער בעיר 15 כתבי אישום נגד ערבים ממזרח העיר בגין זריקת בקתב"ים. רק 5 מתוכם נסגרו בהסדר טיעון, והשאר – בהרשעה וענישה.
יו"ר ארגון לביא עו"ד אביחי בוארון אמר: "את טרור בקבוקי התבערה וזריקות האבנים יש לגדוע וניתן לגדוע. הממצאים צריכים להדיר שינה מעינינו, כעת מתברר שמדובר בשיטה והפרקליטות הצבאית אינה חותרת למיצוי הדין ולהכרעה בתחומי אחריותה, וכך יורדים לטמיון מאמצים רבים שהושקעו בלכידתם ובהבאתם לדין של המחבלים. לא נקבל מצב שחיי תושבי איו"ש מאוימים שוב ושוב על ידי פורעים, וכשסוף סוף עוצרים את אותם הפורעים, מחכה להם בפרקליטות הצבאית דלת מסתובבת בדמות עסקת טיעון מקלה. אנו קוראים לבדק בית יסודי במערך התביעה הצבאית בכל הנוגע לחתימות הסיטונאיות של הפרקליטות הצבאית על עסקאות טיעון עם נאשמים בעבירות ביטחון".
ראש אגף מדיניות ומחקר בתנועת אם תרצו, אלון שוורצר, מסר בתגובה למחקר: "הפרקליטות הצבאית נמצאת בחזית המאבק המשפטי בטרור, וככזו עליה להוביל מאבק חסר פשרות במי שיוזם ומבצע פעילות טרור. התמונה שמצטיירת מניתוח הנתונים היא עגומה ביותר. במקום להיות חוד החנית במאבק בטרור ולחתור למגע ולניצחון, הפרקליטות הצבאית מעדיפה להגיע להסדרי טיעון עם המחבלים. הגיע הזמן לשינוי כיוון בפרקליטות הצבאית. היא צריכה לאמץ קו תקיף ולוחמני כדי להגדיל את ההרתעה נגד הטרור".
עו"ד מוריס הירש, לשעבר ראש התביעה הצבאית באיו"ש אמר: "מדובר בפגיעה חמורה בביטחון המדינה. דווקא במקום שבו ניתן עוד לייצר הרתעה, הפרקליטות הצבאית מקלה בעונש. לא פעם אנחנו רואים את המחבלים שמואשמים ברצח או פיגוע, ואלה אותם אנשים שבעבר הגיעו לבית הדין בגלל יידוי אבנים או בקבוקי תבערה. אם היו מקבלים בצעירותם עונש כבד יותר, ייתכן שלא היו חוזרים לטרור אחר כך".
וחוסר הטיפול בטרור האבנים בא ברקע של טיפול חזק (מדי) ביהודים. לדוגמא: חיילי המג"ב, שהיו אמורים לשמור על הנוסעים היהודים באבנים, עסוקים בלמנוע מיהודים להיכנס לגבעת קומי אורי [ליד יצהר] ובלהטריד את התושבים. בזמן שהערבים לא מטופלים אהוביה סנדק הי"ד נהרג אחרי שניגחו את רכבו בחשד לזריקת אבנים. כלומר: יהודי שאולי זרק אבנים על ערבים חייו מופקרים וערבי שזרק אבנים על יהודים לא נעצר. זה לא המדינה היהודית שרצינו.