סיפור מעניין ומרגש התרחש במחלקת האישפוז של טיפול נמרץ, במרכז רפואי צאנז – בית החולים לניאדו שבנתניה.
קרא עוד:
[postim]
מנהג יפה הנהיגו שני אברכים מקהילת צאנז, המתגוררים בסמיכות לבית החולים; האברכים נוהגים לעבור מידי שבת בבוקר בכל מחלקות בית החולים, ולחזק את המאושפזים, בין היתר מחלקים לחולים מיני מתיקה, ומאחלים מכל הלב ברכת "החלמה מהירה".
כשהגיעו באחת מהשבתות האחרונות, למחלקת טיפול נמרץ, ועברו בין החדרים, גילו האברכים, כי אחד מבני הקהילה, אברך חשוב, מאושפז במחלקה. לכבודו, הם החלו לזמר את זמירות השבת סמוך למיטתו, במשך שעה ארוכה שרו האברכים, לכבודו של בן הקהילה שנאלץ לשכב בבית החולים, הרחק מבני משפחתו.
מחלקת אישפוז בבית חולים לניאדו
בעת שסיימו, ולאחר שאיחלו לו מקרב לב שיחלים במהרה, פנו אל המיטה הבאה באותו חדר… כשהסיטו את הווילון, ראו אישה כבת 60, על פי חזותה לא היית נראית כדתית, והצוות הרפואי כבר הודיעה לבני משפחתה כי אפסו הסיכויים, ומדובר בניין של זמן עד של"ע, תלך לעולמה. האישה מחוברת אל מכשירים שונים, ועיניה עצומות. עובדה זו אינה מונעת מהאברכים לנהוג כמנהגם… הם מאחלים מעמקי הלב החלמה מהירה, מניחים ליד המיטה את מיני המתיקה, ויוצאים מהחדר בברכת שבת שלום חרשית…
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵׁנִי… ביום שני שלאחר מכן בשעות הבוקר, להפתעת כל הצוות הרפואי ובני משפחתה, האישה החלה לגלות סימני התעוררות, וכעבור כמה שעות היא אף פוקחת את עיניה. האישה מסמנת לבנה המרוגש שניצב ליד המיטה, שיתקרב אליה, יש בפיה לומר לו משהו.
הבן מרכין את ראשו ואימו שואלת בקול חלוש: "היכן שני החרדים ששרו לכבודי כ"כ יפה, הם השאירו כאן על השולחן שקית ממתקים, רק בזכותם היה לי כח להתמודד, בזכותם אני חייה!"
לאברכים לא נותר אלא להודות ולהלל על הזכות הכבירה שנפל בחלקם, ועל שזכו להציל, נפש מישראל.
