"אחד מיסודות הדמוקרטיה זה חופש הביטוי. אף אחד מאתנו לא רוצה לחיות במדינה שאסור בה לדבר נגד השליטים ונגד עוולות שנעשות על-ידי מוסדות השלטון, וגם להתווכח על דעות ושיטות והשקפות. אבל, גם בחופש הביטוי יש עניין שנקרא חופש הביזוי. לכן יש חוק איסור לשון הרע, מ-1965, החוק אומר שאסור לבזות אדם ולהשפילו על-פי מוצאו, דתו, וכו'. גיליתי שיש ציבור אחד שמותר לדבר נגדו, מותר להסית נגדו, מותר להציג אותו בסטריאוטיפים ולבזותו בכל יום ובכל עת ובכל שעה. אנשים לא אוהבים לשמוע, אבל כשאנחנו צועקים שיש אנטישמיות באוסטרליה, בפולין, בהונגריה, אני חושב שמעט המדינות שיש בהן אנטישמיות כמו במדינת ישראל. בינתיים ברוך השם, זה רק בדיבור ובמעשי השלטון וכמעט אין תקריות ברחוב. אבל אנחנו יודעים שמילים מסוגלות להרוג, מילים מסוגלות גם להשפיל ולבזות. כאן זאת שנאה עצמית. זה אוטו-אנטישמיות, כך זה נקרא" – אמר ח"כ הרב ישראל אייכלר בדברי ההסבר לתיקון חוק לשון הרע.
קרא עוד:
[postim]
הצעת החוק אומרת שכמו שכתוב: "אסור לבזות אדם בקשר לדתו, מוצאו ומקום מגוריו וכו'" יהיה כתוב: "השתייכותו החברתית". כי היועץ המשפטי לשעבר, טען שאי אפשר לתבוע על ביזוי הציבור החרדי כי אין גזע, דת או מוצא שנקרא "חרדי". כל אדם יכול להיות חרדי וכל אדם יכול להיות לא חרדי, ולכן אי-אפשר להגדיר בחוק או לתבוע בשם הציבור החרדי. אני טוען כי כשמשרד החינוך רוצה לקפח את החינוך החרדי הוא יודע בדיוק למי לכוון; כשהבג"ץ רוצה לקבוע שילדי החרדים לא יקבלו את תוכנית ההזנה בבתי-הספר, כבר ידע השופט חשין לזהות אותם: מי שנותן להם את התורה ייתן להם את הקמח, אמר. כשרוצים לפגוע בחרדים יודעים כבר מי זה חרדי. יודעים איזה ילד לא לתת לו את הקמח המגיע לו בגלל שהוא לומד תורה. רק כשמדובר בהגנה על כבודו של אדם או כבודה של קבוצה לא יודעים מי זה חרדי. במקום שנדאג מיהו יהודי יש שאלה מיהו חרדי.
כשאנו כותבים בחוק: "השתייכותו החברתית והשקפתו האמונית", אנו מכסים לא רק את החרדים אלא גם קבוצות אוכלוסייה. למשל: מתנחלים – שקוראים להם "מתנמחבלים", זה דבר אסור, זה חופש הביזוי ולא חופש הביטוי; או קבוצות הלומדות במוסדות לימודיים שונים – תלמידי מכללות, פריפריות ואחרים – או קיבוצניקים. היו זמנים ש"קיבוצניק" היה תואר כבוד והיו תקופות שקיבוצניק הפך למשהו המסמל את ההתעשרות. כשם שאסור לפגוע באדם או בציבור בגלל שהם קיבוצניקים או מושבניקים. כך השתייכות לקבוצת אוכלוסייה חרדית, קבוצת השתייכות למוצא אתני והשתייכות למוסד לימודים.
אם תפסו גנב, אל תכתבו מאיפה הוא בא. אני לא רוצה לדעת אם הוא רוסי, מרוקאי, אשכנזי, פולני, חרדי, חילוני, ציוני דתי. חוק איסור לשון הרע בנוסחו הנוכחי אוסר ביזוי אדם בשל מגוון עילות, אבל הוא לא קובע איסור דומה באשר לביזוי אדם בשל השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת. התיקון המוצע נועד לשרש דעות קדומות ולהגן על כבודם של אנשים מקבוצות אוכלוסייה שונות. ובכך יושג צעד נוסף לקידום הסובלנות ההדדית ולשיתופם של אנשים מקבוצות שונות כשווים בחברה הישראלית הרב-תרבותית. הרב-תרבותיות הזאת היא חלק מיכולת קיומה של מדינת ישראל.
רבותי, אנחנו יושבים פה בניחותא ומדברים, אבל בתקשורת הישראלית בוערת אש, ברחוב בוערת שנאה. אומרים לי אנשים שמגיעים למקומות שאינם משתייכים לאותה קבוצה אתנית ומרגישים ממש מאוימים. לדעתי, רוב הבעיות של החברה הישראלית נעוצות בשיח הציבורי ובמוקד האיבה, שזו התקשורת.
הטרגדיה שקרתה לאחרונה זה דווקא בציונות הדתית. בעקבות הקרע והשסע שנוצר בזמן האחרון ראיתי שמישהו בעל השפעה בתקשורת הציונית הדתית כותב על החרדים שהם "טפילים ואי-אפשר שהחברה תסבול אותם", ממש כמו שכתבו באותם מקומות שאני לא רוצה להזכיר. והוא כותב: "אנחנו, הציונות הדתית, נצליח לפגוע בכם, וכמה שיותר. אנחנו נחנך אתכם. כשהילדים אתכם ישבעו ממרגרינה, רק אז אנחנו נפסיק". זה שיח מלחמתי, זה שיח שעשוי להביא לדברים הגרועים ביותר. אני לא רוצה שמדינת ישראל תיראה כמו המדינות שמסביבותינו. אני רואה תהליך של הידרדרות, שהדרך היחידה למנוע אותה זה הפסקת הביזוי בתקשורת.
אני רוצה לציין שבבית קברות בקיבוץ מסוים חיללו קברים בשבוע שעבר. היתה בתקשורת ידיעה: "נערים חיללו קברים בקיבוץ". נערים. מה מתברר? שהנערים ברחו לכפר ערבי שכן. ולא ציינו שהם היו ערבים, וזה בסדר גמור. אבל תארו לעצמכם איזה כותרות וכמה שעות שידור היו נותנים אם שני נערים חרדים, היו פוגעים בבית קברות בקיבוץ.
למרות ההגיון שבחוק הקואליציה מתנגדת לה משום שהיא לא דמוקרטית, היא לא בעד חופש הביטוי. היא בעד חופש הביזוי, ובלבד שזה יהיה נגד קבוצת אוכלוסייה שאינה נמנית על הקואליציה. לא הופתעתי ששרת המשפטים הודיעה שהממשלה מתנגדת לחוק מסיבות משפטיות. זאת הוכחה נוספת שמערכת המשפט שאמורה להגן על מיעוטים שהחוק לא יכול להגן עליהם, כשמגיע לנושא החרדי היא לא מגינה עליהם והיא מתנגדת להם. אני מוכן שיוסיפו לחוק כל קבוצת אוכלוסייה או כל אדם שלא נכלל בחוק ושיוסיפו אותו לחוק הזה. היום אין לנו שום הגנה בחוק. אין הכרה בהגדרה העצמית של המושג חרדי.
רבותי, אנחנו חיים פה בזמן מלחמה. יש מלחמה נגד הציבור החרדי במדינת ישראל, ואל תתכחשו לה. לפחות תגנו על הזכות שלא יהיה חופש הביזוי. תתווכחו, תיאבקו. הממשלה עושה את כל פשעי הכלכלה נגד הציבור החרדי, נגד הילדים החרדים. לפחות במלחמה צריכים להיות גבולות. גם באמנות ז'נבה יש כללי התנהגות במלחמה. ברוך השם שהמלחמה במדינת ישראל היא לא פיזית, היא כלכלית, תקשורתית, משפטית וחברתית, אבל גם במלחמה הזאת צריכים להיות גבולות. כשמגיע להשתייכות חברתית חרדית, או מקום לימודים כמו ישיבה ומוסד, הרי כל ידיעה בתקשורת שנוגעת לתלמיד ישיבה, מיד אומרים תלמיד ישיבה ומציינים את הישיבה שבה הוא לומד.
אני יודע שתתנגדו ואני יודע שאתם היום חזקים ותעשו את מה שאתם מבינים. אם יש אנשים בעלי מצפון שרוצים לדאוג למען חופש הביטוי, למען הדמוקרטיה ונגד חופש הביזוי, שיתמכו בחוק.
ואכן הכנסת דחתה את הצעת החוק ברוב קולות ולא הכירה בזכותו של הציבור החרדי להגנה מפני חופש הביזוי והרדיפה התקשורתית.
