מורה נבוכים: מה הסיפור של שוד הגז הגדול?

חייבים להתחיל בהנחת יסוד פשוטה: הגז הישראלי, כמו כל משאבי הטבע בישראל, שייך למדינה. הוא לא שייך לתשובה או לנובל אנרג'י. אלו רק קיבלו רשות (רישיון) לקדוח את הגז ולמכור אותו וליהנות מחלק מהרווחים – אבל הגז הוא של אזרחי המדינה.

כך קובע החוק הישראלי, ואפילו בנימין נתניהו. ראש הממשלה אמר בדיוק לפני שלוש שנים: "התגליות הנוכחיות של מצבורי הגז הטבעי בים שייכות לעם ישראל, וחשוב ביותר שעם ישראל ייהנה מהן". אז על הבעלות אין ויכוח.

אז על מה כן הוויכוח?

מאז גילויי הגז הראשונים במים הכלכליים של ישראל ב-1999, ועד גילוי מאגר תמר ב-2009 ומאגר לוויתן ב-2010, נוצר פה מונופול ששולט על 98 אחוזים מעתודות הגז הישראלי (ו-90 אחוז משטחי החיפושים בים). במונופול שולטת חברה אמריקאית, נובל אנרג'י, יחד עם טייקון מקומי, יצחק תשובה. המונופול נוצר בסביבה רגולטורית חלשה שאין בה כמעט מעורבות ממשלתית: מדינת ישראל לא מתערבת במשק הגז, ובכך היא דומה יותר למדינות עולם שלישי מאשר למדינות המפותחות, שם הממשלות מעורבות מאוד. אנחנו יותר מזכירים את טרינידד מאשר את נורבגיה.

קרא עוד:
[postim]

סיפור היווצרות המונופול הוא סיפור מרתק, שלא כאן המקום לפרט אותו. מה שכן חשוב לדעת הוא שבשנת 2012 הוכרז מאגר תמר כמונופול, וב-2014 הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, ששותפויות הגז הן 'הסדר כובל'. כלומר: קרטל, עבירה על חוק ההגבלים העסקיים.

מוכרים לנו את הגז שלנו במחיר מופקע

מה שקרה פה בשש עשרה השנים האחרונות הוא, שבים התיכון התגלו מאגרי גז טבעי גדולים ביותר. לא הפכנו למעצמת גז כמו רוסיה או לנסיכות נפט. אבל יחסית לגודל הכלכלה הישראלית המאגרים בים התיכון הישראלי, שבהם נמצאו אלף מיליארד מטרים מעוקבים של גז, אשר שוויים עומד על טריליון שקל (מיליון מיליונים של שקלים!), הם עצומים.

העובדה שהממשלה אפשרה את היווצרות המונופול ונמנעה מלהצר את צעדיו כשכבר הוקם יצרה מצב כלכלי-סביבתי-פוליטי מסוכן. חשוב להבין כל אחת מהסכנות האלה, בייחוד בהקשר לכניעה המוחלטת של ממשלת נתניהו מול מונופול הגז המתרחשת בימים אלו.

אסדת קידוח בשדה הגז 'תמר' (צילום: משה שי - פלאש 90)

ברמה הכלכלית, הכוח העצום של המונופול מאפשר לו למכור לנו את הגז שלנו במחיר מופקע. כשהגז המצרי עוד זרם לישראל ועלה 2.5 דולר ליחידת אנרגיה, כך גם עלה הגז הישראלי. כשהמחיר המצרי עלה ל-4.5 דולר – שותפות הגז הישראלית מכרה באותו מחיר. אבל ברגע שהגז המצרי הפסיק לזרום לישראל ותמר הפכה למונופול – המחירים קפצו.

שני דו"חות בינלאומיים שהזמינה רשות החשמל קבעו נחרצות שמחיר הגז בארץ הוא מהגבוהים בעולם למדינה מפיקה. דו"ח שחיבר סרג'יו אסקארי, לשעבר יו"ר רשות החשמל והגז באיטליה, בהזמנת רשות החשמל, קבע באופן חד משמעי כי ניתן להוזיל את הגז הנמכר בישראל באופן מידי ב–25 אחוז (כלומר, לכ-4.6 דולרים ליחידה) מבלי לפגוע בכדאיות הכלכלית של מיזמי הקידוחים.

הדבר המדהים הוא שאסקארי מצא שהתשואה הממוצעת של בעלי מאגר תמר, בהתבסס על החוזים שנחתמו, צפויה להגיע ל-22 עד 23 אחוזים, כשהממוצע העולמי הוא של שמונה עד עשרה אחוז. זה נתון קריטי: המאגרים בישראל רווחיים בצורה יוצאת דופן, בגלל שהממשלה מאפשרת למונופול לגבות מחירים מופקעים. גם בהסכם הכניעה שנידון עכשיו, אין הורדת מחירים. יוקר המחיה לא ירד – הוא יאמיר.

ואני מזכיר: זה הגז שלנו שהם מוכרים לנו ועושים עליו קופה.

ברמה האסטרטגית גילוי הגז הטבעי היה צריך להיות ברכה גדולה למדינה שנאבקת בסביבה עוינת ובאיומי חרם. במקום לשמור את כל הגז לשימושנו, על מנת להגיע לעצמאות אנרגטית מוחלטת על כל משמעויותיה הגאו-פוליטיות, העדיפה ממשלת נתניהו לאפשר ייצוא של 40 אחוז מהגז (הם רצו לתת יותר אבל המאבק האזרחי צמצם את הנזק). נשיאה לשעבר של חברת 'של-ארה"ב' (אחת המפיקות הגדולות ביותר של גז בארה"ב), ג'ון הופמייסטר, שביקר החודש בארץ, אומר את זה במפורש: "למען ביטחונה של ישראל, עליה לשמור את הגז הטבעי שהיא מצאה במדינה ולהסב כל מה שהיא יכולה להפעלה בגז".

ממשלת נתניהו עושה את ההפך: במתווה שהיא מציעה היא תתיר יצוא ממאגר תמר למרות שלוויתן עוד לא פותח. בעבר הייצוא מתמר הותנה בפיתוח לוויתן, אבל הממשלה נכנעת גם פה למונופול הגז.

כוח פוליטי עצום עד כדי סכנה לדמוקרטיה. יצחק תשובה (צילום: פלאש 90)

מונופול הגז הוא סכנה לדמוקרטיה

אבל השוד והביזה, חמורים ככל שיהיו, לא מפחידים אותי כמו שמפחיד אותי הציטוט הבא, שאני מסכים לכל מילה שבו:

"אין עוד תחום של תשתית חיונית בישראל, בעל השפעה כזו, הנשלט בידי גורם פרטי יחיד. כוח השוק שמרכזת הקבוצה מעורר חשש ברמת התחרותיות הענפית ובהשלכה שלה על המחיר לצרכנים. אך הבעיה רחבה יותר. יש להוסיף עליה את החשש מריכוז העוצמה ברמה הכלל־משקית. זהו חשש החורג משאלות של מחיר ותחרות לעבר תחומים אחרים של יכולת השפעה על תהליך קבלת ההחלטות במשק".

אלו הן מילותיו של עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וראוי להתעכב עליהן. מה שליכט אומר זה שתחום כל כך חיוני למשק הישראלי, שנשלט באופן ריכוזי כל כך על  ידי שניים-שלושה גורמים, הוא מסוכן לא בכלל המחיר המופקע, התחרות או האופק האסטרטגי: הוא מסוכן כי הוא יכול להטות את קבלת ההחלטות במשק. בתרגום לעברית לא משפטית, עו"ד ליכט אומר שמונופול הגז רב העוצמה שנוצר פה הוא סכנה לדמוקרטיה עצמה.

דמוקרטיות שמתמודדות עם משאב טבע בסדר גודל כזה, עושות זאת על ידי מעורבות ממשלתית מסיבית, כמו בנורבגיה. מדינות עולם שלישי, לעומתן, מעבירות את השליטה לידי חברות זרות וטייקונים מקומיים ומאבדות כל יכולת לשלוט במשאבי הטבע שלהן. במקרה הנוכחי הבעיה מחמירה כי לא מדובר פה רק בכסף, אלא גם בעובדה שהמשק הישראלי כולו מבוסס על אנרגיה שהדלק שלה מוחזק בידי מונופול דורסני ורב עוצמה.

רגולטורים ואנשי תקשורת מוצאים את דרכם לעבודה בתאגיד הגז, פוליטיקאים מצטטים את דפי המסרים של הלוביסטים של התאגיד, ושרי הממשלה נוהגים להיפגש תדיר עם יצחק תשובה ושותפיו אבל מסרבים באופן קבוע להיפגש עם אנשים שחושבים אחרת מהם, למשל נציגי תנועות אזרחיות (אני יודע כי באופן אישי ניסיתי להיפגש עם שר האנרגיה הקודם בזמן המאבק על הייצוא. סילבן שלום לא הזמין אותי לא לקפה שחור חזק ולא לקפה שחור חלש).

המודל הנורבגי או המודל הניגרי? קידוח גז בפיורד בנורבגיה

התוצאה היא הסכם כניעה מביך של ממשלת ישראל למונופול הגז, שיצר קרטל בניגוד לחוק (הסדר כובל) ובמקום שיגבילו ויפקחו עליו הוא מקבל עכשיו את כל מה שהוא רוצה (מחירים גבוהים, הקדמת הייצוא, מימון תשתיות) באמצעות סחיטה פשוטה באיומים. הם מאיימים ש"הגז יישאר באדמה" (למרות שהגז זורם כבר), והממשלה כורעת ברך ומעניקה להם את אוצרות הטבע שלנו. לכן, הענקת השליטה בגז ללא פיקוח אמתי היא אסון כלכלי, סביבתי ומדיני. זה מה שיקרה אם ממשלת ביבי תיכנע לנובל אנרג'י.

הציבור הישראלי צריך לבחור אם הוא יוצא למאבק נחוש. האם אנחנו נאבקים על מנת שתגליות הגז הישראלי השייכות לנו, ינוצלו לטובת אזרחי המדינה, או שניתן לממשלה להעביר את העושר והעוצמה הדמיוניים האלה הזו לידי מונופול. המודל הנורבגי או המודל הניגרי?

לכן אנחנו יוצאים לרחובות. הדיון הציבורי מתחיל עכשיו. אסור לנו לוותר:

• אנחנו דורשים פיקוח על המחירים לרמה של עד 3 דולר ולהפחית את כוחו של המונופול.
• אנחנו דורשים להשאיר את ישראל עצמאית אנרגטית לשלושים השנים הבאות.
• אנחנו דורשים שהגז הישראלי יופנה קודם על לטובת מדינת ישראל ובראש ובראשונה לטובת אלפיים המפעלים שמשוועים לחיבור לתשתית הגז (עד היום חוברו פחות מעשרים) ובייחוד מפעלי הפריפריה, למניעת מקרה נוסף של "מגבות ערד".

(המאמר פורסם לראשונה ב'שיחה מקומית')