חידה כואבת: כמה פיגועים אירעו ביום שני השבוע בשעות הערב? אתם זוכרים בוודאי את רצח מלאכי משה רוזנפלד הי"ד שיחד עם עוד שלושה מחבריו תושבי כוכב השחר נפגע בפיגוע ירי בכביש אלון לכיוון שבות רחל שבבנימין. מה שאינכם יודעים הוא שבאותה שעה התרחשו עוד שני פיגועים: ליד שער הכניסה האחורי של הישוב בית א-ל דווח על זריקת מטען נפץ ואחריו ירי, ואילו באזור בנימין היו זריקות אבנים שרק בנס הסתיימו ללא נפגעים בנפש.
במערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ ומשטרת ישראל – מתייחסים לכל אחד מהאירועים הללו בחומרה ומנסים ללמוד את המאפיינים שלהם כדי לדעת כיצד למנוע אירוע נוסף. רצף אירועי הטרור בשבועות האחרונים הביא לפרישה מלאה של שדרת מערכת המודיעין עד לקצה שלה. בין גופי המודיעין השונים קיים שיתוף פעולה מלא, שכולל גם עבודה במערכות משותפות ודיווחים מידיים. גלי מעצרים נערכים מדי לילה.
במערכת הביטחון מציינים כי הפיגועים ברובם הם באזור יהודה ושומרון, שם קל למחבלים לחמוק חזרה לכפרים שלהם. "האזרחים ברחבי הארץ לא חוששים מטרור", אומר לי גורם בטחוני בכיר, "וזה בכלל לא מובן מאליו. הציבור לא מודע ולא יודע על העבודה של אנשי המודיעין שעמלים כל העת לצד עבודה נפלאה של חיילי צה"ל שמדי לילה עושים מעצרים ומונעים שורה של פיגועים".
ומה עם מזרח ירושלים?
"במזרח ירושלים אירעו שורה של אירועי טרור, בעיקר דקירה של לובשי מדים. לא הייתה פגיעה באזרחים. ברור לנו שיש שם תשתית מקומית של טרור, ויש משהו בטענה שישראל איבדה שם שליטה. מישהו דואג לצייד בנשק קר את הדוקרים. ידוע לנו בבירור שחלק מהם קיבלו את הנשק הקר בירושלים מאנשי הג'יהאד האסלאמי והחמאס הקיימים במקום ופועלים בשיתוף פעולה. אנחנו פעילים ופועלים להשיב את השקט למקומו".
"ישראל איבדה את השליטה במזרח ירושלים". פיגוע הדקירה בשער שכם
אל תתרשמו מדברי ההרגעה של האיש. גם הוא מוטרד ומודאג. יהודה ושומרון מבעבעת. האירוע ביום שני בבית א-ל הוא הפעם השנייה שבאזור היישוב נורות יריות. במוצאי שבת היה זה אמבולנס מד"א של היישוב שלעברו נורו יריות, בהן גם לעבר השמשה הקדמית. בין גורמי הביטחון שוררת הסכמה כי אם האמבולנס לא היה ממוגן, זה היה נגמר בפגיעה קשה. וזאת מלבד אירועים רבים מספור של זריקות אבנים באזור בנימין.
האירועים לא קשורים רק לרמדאן. ההסתה של המטיפים במסגדים לצד זו של אנשי הרשות הפלסטינית, שפעילים ברשתות החברתיות ובקרב הצעירים הערביים, משמעותה – חבית חומר נפץ שתוססת עוד ועוד. "במצב הנוכחי אין לכם עתיד. עשו משהו למען העם הפלסטיני המדוכא בידי השלטון הציוני", חוזרים ואומרים המסיתים השונים, שנותנים לצעירים את התחושה שטוב לה לרשות הפלסטינית שהשטח יבער; בעולם עסוקים בסוריה, בעיראק, בחשש של הדרוזים בישראל מפני כניסת המורדים לאזורים הדרוזיים שבשטח סוריה, בדאע"ש על מעשי הזוועה שלו – והמאבק הפלסטיני נשכח. הפיגועים יחזירו את הנושא הפלסטיני לסדר היום וכך תיכבש ירושלים.
ההקלות השונות שישראל נתנה במהלך הרמדאן היו מיועדות להפחית את הלחץ ולהראות שיש עתיד אם רק יהיה כאן שקט. התוצאות בינתיים לא נראות בשטח. ההקלות בוטלו בחלקן. התגובה הישראלית המדודה מאוד על הדקירות והירי, לא בהכרח מסייעת להגברת ההרתעה. במערכת הביטחון טוענים בתגובה שהמעצרים מעוררים הרתעה. לא כולם במערכת הביטחון מסכימים עם זה. למען ההגינות ראוי לציין כי לא הוצגה תכנית חלופית, אגרסיבית יותר, שהדרג המדיני משוכנע שתהיה בעלת שיעורי הרתעה גבוהים יותר.
פרט נוסף: בחקירות של הדוקרים, כמו גם מי שתכננו פיגועים אך נעצרו קודם לכן, חוזר על עצמו הדפוס של חיקוי אירועי טרור קודמים לצד שילוב של מרכיבים אישיותיים בעייתיים, מעורערים, ודיווח על אווירה שמעודדת פגיעה בישראלים ובלובשי מדים בסגנון 'אל אקצה בסכנה'. ברובם מדובר באנשים שלא היו מוכרים למערכת הביטחון ואין להם כל רקע בעייתי קודם.
יהודה ושומרון מבעבעים. כוח צה"ל ליד מעבר רחל לאחר פיגוע הדקירה במקום
הבלגה היא כוח?
בשעות הצהריים של יום שלישי השבוע מסר ראש השב"כ סקירה בפני חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. יחד אתו הגיעו לישיבה בכירים נוספים בארגון. היה זה מופע-יחיד שרק לעיתים מצריך מעורבות של המתלווים. זו הזדמנות טובה לשיחות רקע.
המפגע הבודד הוא עקב האכילס שלכם, אמרתי לבכיר בשב"כ שיצא לעשן במרפסת.
"אם נשכיל ליצור הרתעה נכונה, נוריד בכמות משמעותית את מספר המחבלים הבודדים", השיב לי.
ולמה אתם לא פועלים באגרסיביות?
"אנחנו בתקופה רגישה, רמדאן, הכול מתוח. הבלגה היא לעיתים כוח. איננו רוצים להתסיס את השטח".
מי מחליט כיצד לנהוג?
"ברור שהדרג המדיני", אומר בן שיחי. "אנחנו מבצעים את ההנחיות שניתנות בהמשך להמלצות שלנו ושל גופי מודיעין נוספים. ההוראה כרגע היא להבליג. ולא רק בגלל תשתית הטרור. מחד גיסא קיימת פעילות מדינית ענפה ומאידך גיסא לדרג המדיני אין זמן לקבל החלטות משמעותיות.
"על הפרק מונח הטיפול בהסכם המתגבש עם איראן שארה"ב עומדת מאחורי ניסוחו ויישומו. השיחות עם טורקיה, שלהערכתי לא ייצא מהן דבר כיוון שהם הולכים לשתף פעולה עם דאע"ש, מלחמת האזרחים בסוריה שמתקרבת להפלת השלטון, המשך הסיוע ההומניטארי להם ועוד שורה של נושאים, שמאלצת אותנו לספוג ולהכיל כמה שאפשר".
הפגנת המתנחלים לאחר רצח מלאכי רוזנפלד הי"ד
איך תתמודדו עם ה'טפטופים' מעזה?
"טפטוף זה לא גשם. האוכלוסייה המקומית מבינה את זה עם כל המשמעויות של הדברים. זה לא נראה כנושא שצועד להסלמה. החמאס נלחם בעזה כדי להפסיק את כל ירי הטילים. עושה רושם שהוא מצליח".
לי עושה רושם שאנחנו צועדים לתבוסה נוספת. אסיר ביטחוני שביקש להשתחרר מהכלא ולא נענה – פתח בשביתת רעב ועתה הוא בדרך הביתה. זה יעודד אסירים אחרים גם לנהוג כך?
בן שיחי מהנהן בראשו בתוגה: "יש כאן תקדים, אם כי השחרור הוקדם רק במעט. אם הוא היה מוזן בכפיה או מת בעקבות שביתת הרעב, זה היה עושה רבה יותר רעש, היה נערך דיון באו"ם על אודות לגיטימיות וחוקיות ההזנה או מה קורה עם מי ששובת רעב. טוב לא היינו יוצאים משם".
פניית פרסה
רצח דני גונן הי"ד בדולב, הירי על האמבולנס סמוך לבית א-ל ורצח מלאכי רוזנפלד הי"ד ביום שני השבוע, בוצעו באותו ציר דרכים, סמוך לצומת הפרסה. בצה"ל ובשב"כ מעריכים שמדובר בחולייה של אנשי חמאס, אשר פעילים באזור ומצליחים לחמוק במהירות לאחר שהם מבצעים את הפיגועים.
במערכת הביטחון יש מי שממעטים לנופף בהישגים מחשש שהדבר יטפח על פניהם. ראש השב"כ הנוכחי, יורם כהן, שזוכה להערכה, הוא חסיד של שתיקה. דיווח תמציתי ודי בכך. יחד עם אנשיו הוא מציג רשימת הישגים נאה. תשתיות הטרור של החמאס ביהודה ושומרון נוטרלו. פיגועים רבים סוכלו. מאז תחילת השנה האזרחית – שישה חודשים בלבד – סיכל השב"כ למעלה מ-60 פיגועי ירי ברחבי יהודה ושומרון.
עבודת קודש. ראש השב"כ יורם כהן
אלא שהנתון המרשים הזה הוא גם מדאיג – מה שתחילה נראה כנקודות אקראיות במרחב הופך לקו ברור: הטרור ביהודה ושומרון מתגבר, זו כבר לא רק 'התנגדות עממית' או 'מפגע בודד' אלא התארגנויות של תאים ותשתיות שמגבירות את המאמצים להוציא פיגועים, בעיקר בתוך השטחים וכנגד חיילים או מתיישבים יהודיים. הם משיגים את הנשק מגורמים בעולם הפשע הישראלי או מגורמי טרור שככל הנראה מממנים אותם.
ההנחה הזאת מתבססת על כך שמחירי הנשק והתחמושת בשוק השחור ביהודה ושומרון עלו מאוד באחרונה: מחירו של רובה קלצ'ניקוב מוערך בכ-4,500 דינר ירדני, קרוב ל-24 אלף שקל, ומחיר קליע בודד של קלצ'ניקוב עומד על לא פחות מ-12 שקלים. הגישה לכלי הנשק ששימשו לפיגועים יכולה להעיד על פעילות מסודרת של חוליות השייכות לארגוני טרור של ממש.
הקשרים בין משפחות המחבלים לגורמי פשע ישראליים או גורמי טרור בחו"ל נוצרו כאשר לפני כשבע שנים, בהן התהדק התיאום הביטחוני בין ישראל למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, התמעט והלך מספר הפיגועים שמאחוריהם עומדת התארגנות טרור מסודרת יחסית, כמו הזרוע הצבאית של חמאס. בשנים האחרונות, ישנם שני דפוסי פעולה רווחים: פיגועים של מחבלים בודדים, היוצאים לרצוח כיוזמה אישית, בלא רקע ארגוני מובהק ובדרך כלל בלא שהתקבלה לגביהם התרעה מודיעינית; או פעולות של חוליות מקומיות, המתבססות על מחבלים אחדים, וגם אם יש להן קשר כלשהו לארגון ממוסד – הן אינן חלק מהיררכיה מסודרת.
שר הביטחון, משה יעלון האשים השבוע את מפקדת החמאס בטורקיה באחריות לשני פיגועי הירי האחרונים. המימון להם, לדבריו, הגיע מאיראן, לאחר תקופה ארוכה של נתק בינה לבין חמאס. בראש המפקדה בטורקיה, המכונה מרחב הגדה, עומד סלאח ערורי, פעיל חמאס מאזור רמאללה (שבו אירעו שלושה מארבעת פיגועי הירי האחרונים).
פעולה מתוכננת ומאורגנת. הזירה בה נרצח דני גונן הי"ד
עבודה (חבלנית) מועדפת
בסקירה שמסר השבוע ראש השב"כ השבוע בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת נפרסו נתוני הסיכול ומגמות הפיגועים בשנים האחרונות. כך בין השאר נמסר כי מאז 2012 ישנה עלייה של 50 אחוז מידי שנה בפיגועי הטרור העממי (683 פיגועים במהלך 2012, מול 1,834 פיגועים ב-2014), כאשר הקפיצה המשמעותית ביותר התרחשה במהלך מבצע 'צוק איתן'. עוד עלה כי בשנת 2014 סוכלו כ-130 חוליות צבאיות (מרביתן של חמאס) ואילו עד עכשיו בשנת 2015 סוכלו 60 חוליות. עוד בהקשר זה נמסר כי הטרור הממוסד מתקשה לבצע פיגועים לאור רצף הסיכולים שביצעו שב"כ וצה"ל באזור יהודה ושומרון. פיגועים עממיים או פיגועי מפגע בודד אפיינו את מרבית פעילות הטרור שהיה במהלך השנה האחרונה.
במקביל, צה"ל דילל את כוחותיו ביהודה ושומרון בשנה האחרונה. הסיבות לכך היו: שקט יחסי ושיתוף פעולה הדוק ואפקטיבי עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. אבל בימים אלה מתחילים לבחון בפיקוד המרכז שינוי בהיערכות, ההבנה שמערכת הביטחון עומדת מול שינוי שמצריך התנהגות אחרת. וכך אפשר לראות יותר מחסומי פתע שמקים הצבא בכניסות וביציאות מהכפרים הפלסטיניים, במיוחד אלה הקרובים לצירי התנועה המרכזיים וגם תגבורי כוחות מוגבלים בשטח. שורת ההקלות שניתנו לפלסטינים לחודש הרמדאן – צומצמה.
מאחורי המאמץ להגביר את הפיגועים עומדת בעיקר תנועת חמאס: פיגועי 'איכות' נגד ישראל, שהגתה התנועה, היוו במרוצת הזמן נדבך מרכזי שהקנה לחמאס את מעמדה כגורם מפתח בהובלת המאבק בישראל ובעיצוב סדר-היום של הזירה הפלסטינית. חשיבות מיוחדת מייחסת חמאס, מאז ייסודה, לפיגועי חטיפה ככלי אסטרטגי לקידום יעדיה – ולכן הנחיות וכסף יוצאים מהרצועה ומהנהגת חמאס בחו"ל במטרה לעודד את הפעילים. צה"ל והרשות משקיעים מאמץ גדול, אף אחד מהם לא רוצה לראות את חמאס מרים ראש בגדה.
וכך נוצר מצב אבסורדי: בעוד זרוע אחת של חמאס, בעזה, משתפת פעולה עם ישראל, ועל פי הצהרותיה פועלת כדי למנוע את הירי הקשה והמאסיבי מעזה לישראל, זרוע אחרת מתכננת פיגועים, ואף היו מקרים שמשתף הפעולה מעזה היה מעורב בפעילות טרור נגד ישראל.
אבל לא רק חמאס, גם הג'יהאד האסלאמי ואנשי התנזים של הפתח' הם גורמים שבמערכת הביטחון מצביעים עליהם כפעילים בזירת הטרור: פיגועי הדריסה, למשל, זוכים לתמיכה ועידוד של פתח'. גם בכירי הרשות הפלסטינית רואים בהם פעולות לגיטימיות במסגרת מה שמכונה 'ההתנגדות העממית'. הם נמנעים מלגנות את הפיגועים ומעניקים גיבוי מדיני ומוראלי למבצעים. כמו כן הם שבים ומטילים על ישראל את האחריות למצב ומאשימים אותה בהסלמה.
חמאס ושאר ארגוני הטרור מפארים אף הם את מבצעי הפיגועים ואת מעשיהם וקוראים להמשך האלימות והטרור נגד ישראל ולהפיכתם למאבק צבאי במסגרת מה שמכונה 'אינתיפאדה שלישית'. יש לציין שפעילות אלימה זו מתקיימת למרות פעילות סיכול מתמשכת מצד מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית והמשך התיאום הביטחוני בינם לבין כוחות הביטחון הישראליים.
הסתירה ביחס לפיגועים מתבטאת גם בכך שהרשות הפלסטינית מעבירה משכורות למחבלים. מחבל המרצה חמש עד עשר שנים משתכר 4,000 שקל בחודש, מחבל שמרצה 15-10 שנים מקבל 6,000 שקל, מחבל שמרצה 30-25 שנים 10,000 בחודש, והמחבלים ה'כבדים' ביותר, השפוטים ליותר מ-30 שנה – מקבלים 12,000 שקל בחודש.
בנוסף לכך, כל אסיר פלסטיני הכלוא בישראל מקבל 400 שקלים להוצאות פרטיות פעמיים בשנה. תוספת יש גם למי שנשוי ותוספת מיוחדת לילדים. "כמה משתלמת העבודה המועדפת הזאת?" מסביר גורם בטחוני בכיר: "משכורתם של אלפי המחבלים האלה גבוהה משכרו החודשי של שוטר פלסטיני ממוצע, רק 2,700 שקל".
בצה"ל כבר סימנו את 2015 כשנת החיכוך עם הפלסטינים לנוכח הקיפאון במו"מ עם הרשות, הירידה הנמשכת במצב הכלכלי והשפעות הסביבה המזרח תיכונית על השטחים. בפיקוד המרכז כבר הבינו כי כל אלה יכולים להוביל לעליה בתסכול ובייאוש ומכאן – לעליה בטרור.
מעניין לציין כי רק לפני שלושה חודשים קיים פיקוד המרכז תרגיל גדול במיוחד שמדמה בדיוק את מה שמתרחש בימים אלה במציאות. יש מי שרוצה להוציא לפועל כמה מן התובנות שעלו בסיומו: תגבור כוחות, הגברת הסיורים בצירי התנועה והגברת תחושת הביטחון בקרב המתיישבים היהודיים, וכל זאת מבלי לפגוע במרקם היחסים העדין, שעדיין עובד, מול הרשות והאוכלוסייה הפלסטינית שבגדה.
איום משתנה, קושי נולד
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, למרות אמצעי התצפית הנרחבים הפרושים באזור יהודה ושומרון, הרי שהמצוד הנרחב אחרי הרוצחים של דני גונן ומלאכי רוזנפלד הי"ד – נמשך. סביר להניח שבסופו של דבר יעלו על עקבותיהם. גורמים צבאיים, מעריכים כי זה יקרה ככל הנראה רק אחרי שינסו לפעול שוב.
מימין לשמאל: מפקד פיקוד המרכז היוצא, אלוף ניצן אלון, הרמטכ"ל איזנקוט
ומפקד פיקוד המרכז הנוכחי, אלוף רוני נומה
מהפיגועים הקשים של השנה האחרונה, ביהודה ושומרון ובעיקר ובמזרח ירושלים, רק פיגוע אחד – החטיפה והרצח של הנערים בגוש עציון – נעשה בידי חוליה צבאית של חמאס. גם אז זו הייתה חוליה מקומית, שאמנם קיבלה כסף מעזה אך לא שיתפה את המפקדות מחוץ לגדה בתכניותיה המפורטות. המחבלים שרצחו מתפללים בבית הכנסת בשכונת הר-נוף בירושלים פעלו לבדם, למרות קשר אידיאולוגי בעבר לחזית העממית, ואילו מבצעי סדרת פיגועי הדריסה והדקירה, בירושלים ובגוש עציון, היו ברוב המקרים מחבלים בודדים, נטולי שיוך ארגוני.
דפוסי הפעולה הרווחים בפיגועים של השנים האחרונות בנויים בדרך כלל על ניצול הזדמנויות: תכנון זריז יחסית, זיהוי נקודת תורפה רגעית (מטיילים היורדים למעיין כשאינם חמושים, נערים העולים לטרמפ בשעת לילה) ויציאה לפיגוע. ההימנעות של חמאס בשנים האחרונות מפיגועי התאבדות – אף כי מדי פעם נחשפו ניסיונות כאלה – עשויה להיות בחלקה תוצאה של ההבנה כי הפיגועים הללו לא קידמו את המאבק הפלסטיני ועוררו הסתייגות במערב. אבל הסיבה העיקרית להימנעות קשורה כנראה בכיסוי המודיעיני ההדוק של ישראל והרשות, המקשה על התארגנויות לפעול לאורך זמן.
לחמאס, ככל הידוע, אין כיום מפקד לזרוע הצבאית בכל הגדה, ורק מעטים מאנשיו שנותרו חופשיים בשטח יודעים להרכיב את חגורות הנפץ הקטלניות שמהן נהרגו כה הרבה ישראלים בשנות האינתיפאדה השנייה. במצב זה, טיבו של איום הטרור משתנה, אולם, כפי שנכתב כבר לא פעם בעבר, קושי מודיעיני מסוג אחר נולד בהתאם. אם אלה מחבל שפעל לבדו, או קבוצה קטנה של צעירים שאין לה עבר ביטחוני קודם, ולכן קשה יותר לאתר ולסכל את כוונותיהם.
השב"כ ואגף המודיעין בצה"ל מתחבטים בסוגיה הזו כבר שנים אחדות, בינתיים בלא פריצת דרך משמעותית. אחד הכיוונים האפשריים הוא ניטור הדוק יותר של רשתות חברתיות בשטחים. ועדיין, ברור שבמקרה הטוב יהיה בכך רק סיכול חלקי של הסכנה.
איראן ומריאן כמשל
משהו טוב עובר לאחרונה על מערך ההסברה של מדינת ישראל. מישהו יישם את לקחי העבר והטמיע אותם בפעילות כיום.
הנה שתי דוגמאות: החל מיום ראשון השבוע ועד יום שלישי בשעות הערב לא ניתן היה למצוא את נציג דובר צה"ל בחיל הים. "הדובר בחו"ל", השיבו בלשכתו בלקוניות. חלפה יממה והתברר שהדובר המסור יצא עם צוות של חיל הים שהשתלט על הספינה 'מריאן' אי שם בלב ים וחשף טילים שהוסלקו במה שנראה כשקי מלט המיועדים לשיקום הבניינים בעזה.
על אף שנציג דובר צה"ל היה במקום, הפרסומים על הפשיטה היו לאקוניים. לא הופצו תמונות ולא ניתן תדרוך בנושא. זאת כחלק ממדיניות ממשלת ישראל לנסות ו'לקבור' את הנושא ולא להציף אותו על סדר היום. גם אופן ההשתלטות תוכנן ונעשה בצורה שלא תעורר הדים בתקשורת. התוכנית הצליחה.
דוגמא נוספת: ישראל יצאה השבוע במסע הסברה חדש נגד ההסכם המסתמן בין איראן למעצמות. יריית הפתיחה הייתה סרטון אנימציה קצר אשר מציג את ארגון המדינה האיסלאמית (דאע"ש) המתפשט ברחבי המזרח התיכון, וטובח בכל מי שאינו מקבל את דעותיו. בסרטון אף עולה השאלה מה היה קורה לו דאע"ש היה מצטייד ביחידות צבאיות, חיל אוויר, טילים בין-יבשתיים ונשק גרעיני. בנקודה הזו מתחלפים סמלי דאע"ש בדגלי איראן, והסרטון מסתיים בסיסמה: 'המדינה האסלאמית של איראן – כמו דאע"ש, רק יותר גדול'.
הברקה הסברתית. מתוך סרטון האנימציה המשווה את איראן לדאע"ש
למרות הניסיונות הדיפלומטיים וההסברתיים של הממשלה למנוע את החתימה על מה שמוגדר באופן רשמי כ'הסכם רע מאוד', ההערכה היא כי חתימת ההסכם היא בגדר עובדה מוגמרת. לדברי גורם ביטחוני בכיר, "כל מה שנותר הוא לראות באיזו מידה ההסכם אכן יטיל מגבלות על האיראנים להגיע לנשק גרעיני וכיצד יהיה ניתן לאכוף אותו ולוודא שהם עומדים בתנאיו".
אם ניתן להסיק משני המקרים הללו, ההסברה הישראלית נמצאת במקום טוב יותר מאשר בעבר. בתקווה.
(צילומים: פלאש 90)
