חובש כיפה? מבקר אצל אדמו"רים? אינך ראוי להיות המפכ"ל

לא חלפו ימים רבים מההודעה על מינויו המתוכנן של סגן ראש השב"כ, רוני אלשיך, לתפקיד מפכ"ל המשטרה הבא, וכבר יש בתקשורת החילונית מי שמעקם את האף על כך.

אמנם אין מינוי שמצליח לעבור ללא ביקורת – וטוב שכך, אך במקרה הזה לאף אחד אין מילה רעה על כישוריו, מקצועיותו ותפקודו של אלשיך, אשר נחשב למטאור בשמי שירות הביטחון הכללי ול'גאון ביטחוני' נדיר. הבעיה במינוי היא – כמה מפתיע – דעותיו ה(אולי) ימניות, הכיפה שלראשו, התורה שהיא נר לרגליו והעובדה כי כיהודי המאמין בקב"ה ובכוחם של צדיקי הדור, הוא נוהג לפקוד מעת לעת את מעונותיהם של אדמו"רים מפורסמים, לעצה ולברכה.

בכותרת כתבה של העיתונאי מאור צור בחדשות 10, נאמר כי "במשטרה חוששים ממינויו של אלשיך" וכי מבירורים ראשוניים על האיש שחי עד כה תחת מעטה מסתורין, בכירים בארגון "נתקפו בתחושת אי נוחות".

קרא עוד:
[postim]

הכתב מצטט מספר שורות שפרסמה רעייתו של אלשיך, כהוכחה לדעותיו ה'קיצוניות' וה'מסוכנות' של בעלה: "משטרת ישראל קיבלה היום 54 תלונות על יידוי אבנים ו… ניחשתם נכון! לא עשו עם זה כלום. לשוטרים חם מדי היום. הם (המחבלים) מפציצים באבנים והמשטרה מפציצה ביכולותיה", כתבה אשת המפכ"ל המיועד בעקבות אירוע יידוי אבנים על רכב של אחת ממכרותיה בתקופה האחרונה.

קטע מקומם לא פחות עוסק ב"תמונות אשר נחשפו בימים האחרונים, בהן נראה אלשיך כשהוא מבקר בחצרו של האדמו"ר מוויז'ניץ'" (התמונות שפורסמו הן דווקא מביקור אצל האדמו"ר ממודז'יץ ומאירוע הקפות שניות בחצר הקודש צאנז, אך הבורות לעולם אינה מהווה מכשול בפני ההסתה).

במאמר בוטה יותר שפורסם הבוקר בעיתון 'הארץ', מקונן הפובליציסט ספי רכלבסקי על היותו של אלשיך "משיחיסט מבריק וחי תיאולוגיה" ומתאר מפי גורמים עלומים כי "היו בשב"כ מי שחששו מהשפעתו האידיאית אם יגיע לראש הארגון".

הכותב אינו מצליח לדמיין לעצמו מצב בו אדם דתי וימני מתנהג ביושר ועל פי החוק: "היעלה בדעתו של אלשיך לפגוע בממנה ויותר מכך, בממשלה ימנית־אמונית? היעלה בדעתו להתרחק מדעות משפחתיות, קהילתיות, רבניות, תיאולוגיות, שמהן הושפע? תוהה רכלבסקי, אשר אך לפני מספר חודשים הושעה מכתיבה בעיתון למשך זמן מה, לאחר שנחשף כי ייעץ לקמפיין 'המחנה הציוני' לכנסת, מבלי לספק על כך גילוי נאות לקוראיו ובניגוד גמור לכללי האתיקה העיתונאיים.

עם זאת יש לציין, כי למרות הקולות הצורמים הבודדים, רובם המוחלט של הפוליטיקאים ואנשי התקשורת התייחסו בענייניות מוחלטת למינוי המפתיע ובקושי היה ניתן למצוא התבטאויות פומביות בגנותו.