ארבעים משפחות התגוררו ביישוב עמונה. שמונה שנים הן ניהלו מאבק עיקש, נגד ארגוני השמאל שסימנו אותם כמטרה לפינוי. שמונה שנים של מאבק משפטי, ציבורי, פוליטי, נגד ארגונים שחברו ביניהם להביא להחרבת היישוב, בתקווה שיוכלו להחריב עוד יישובים יהודיים. ההר בו ממוקמת עמונה, יישאר הר טרשים שומם. איש לא יבוא לגור בו. הפלשתינאים הטוענים לבעלות על המקום, לא יבנו שם יישוב. הם היו שמחים לקבל פיצויים נדיבים מהמדינה, כפי שמקובל במקומות אחרים, אבל אז היו מוצאים עצמם מוטלים מתים באיזו גבעת טרשים אחרת, נענשים על עונש הבגידה במורשת הפלשתינאית, השואפת לגרש את היהודים מכל אדמת פלשתין הגדולה, בין הירדן לים. לו היו אותם ארגונים דואגים לפלשתינאים, הם היו נאבקים על השגת פיצויים מוגדלים, שיאפשרו להם לחיות את שארית ימיהם באושר ובעושר. אבל גורלם של הפלשתינאים מעניין אותם כקליפת השום. הם רוצים לראות יהודים מגורשים מבתיהם, ואין ספק כי מראות השבוע מעמונה, גרמו להם לאושר וסיפוק.
זה היה מחזה עצוב. קורע לב. יהודים שהגיעו להתיישב באדמת ארץ ישראל, בעידוד המדינה ובסיועה, מצאו עצמם מושלכים מבתיהם אל הבלתי נודע. כל האופציות האלטרנטיביות שהוצעו להם, התבררו כבלתי ישימות. התושבים, אנשים מן השורה, שומרי חוק, ביקשו להתפנות בכבוד, מתוך הפגנת מחאה על הפינוי, אבל מחאה מסודרת, מאורגנת, שתבליט את זעקתם, את כאבם, אבל לא תפגע באלו שנשלחו לבצע את התפקיד הקשה של הפינוי.
אלא שאז הגיעו למקום עשרות צעירים, משולחי רסן, חסרי משמעת ותרבות, והפכו את הפינוי לאלים, מכוער ומבזה. מכל מראות הפינוי הכואב, יחרתו בזיכרון התמונות הקשות, בהן ציור של 'צלב קרס' על אחד מקירות הבתים, כתובות נאצה מחרידות, ומראה בית הכנסת ביישוב שהפך להיות זירת קרב מדממת. צמיגים, מוטות, אבנים שנותרו מוטלים על רצפת בית הכנסת, לצד ארונות עם ספרי קודש, היו עדות אילמת לאשר התחולל במקום, קודם שאותם צעירים פונו בכוח. עשרות פצועים משני הצדדים, הובהלו לבתי חולים לטיפול רפואי. יו"ר מטה המאבק של עמונה, ניסה לפנות את הצעירים הללו קודם הפינוי, בבקשה להימנע מאלימות, אבל לשווא. לדבריו "הנערים הללו הם דור חדש, צעיר יותר וקיצוני יותר מהדור הקודם". דור חסר הנהגה, חסר שליטה, חסר רסן. גם פניית גדולי רבני המחנה הדתי-לאומי אל הצעירים הללו נפלה על אוזניים ערלות. הם הרי מבינים טוב יותר מהרבנים, כיצד צריך לנהוג ומה צריך לעשות.
הציבור הד"ל, אינו יודע כיצד לעכל את גידולי הפרא הללו שצמחו על אדמתו. צעירי 'נוער הגבעות' נעדרי הרסן. אלו הפוגעים בפלשתינאים חפים מפשע בפיגועי 'תג מחיר', ובמקביל משליכים מוטות ברזל על שוטרים ושופכים עליהם חומר חריף. מדובר בקומץ קטן אבל רעשני. ציבור שולי אמנם, אבל הוא מכתים את כל המאבק. בסופו של דבר, מעשי הקיצונים הללו, הם אלו הנשארים בזכרון, והם הגורמים לציבור הגדול, להיות, כביכול, מוצג כאלים, כסורר וכחסר מעצורים.
הבעיה המרכזית של מחנה זה, היא המרד ברבנים. במורי הדרך שלהם עצמם. זה מתחיל מהצמרת, שאינה רואה ברבני התנועה משום גורם שיש להתחשב בדעתו, ומשם זה מחלחל אל הנוער. אם הדמויות הרבניות המרכזיות של מחנה זה, אינן גורם שיש להתחשב בדעתו, אזי אין כל גבולות. הצעירים המופקרים הללו, עם המראה החרד"לי, מבינים טוב יותר מהמנהיגים, כיצד צריך לנהוג. זרע הפורענות נעוץ באלו שאינם רואים במנהיגים הרוחניים את מורי הדרך, או לחילופין – מחפשים מנהיגים רוחניים משלהם, ומבצעים את מעשי הוונדליזם שלהם, כביכול בחסות רבנית. הם יתרצו בק"ן טעמים את הפעולות האלימות שלהם, ויסבירו כי זו הדרך היחידה להתמודד עם השלטון הדורסני. הטיעונים של ההנהגה הממוסדת כי ניתן להשיג הרבה יותר בדרכים דיסקרטיות, נראים כרפיסות, כחולשה, ולא כתבונה הנרכשת לאחר שנים של ניסיון.
כך הם גורמים נזקים למאבק שלהם עצמם. במקום לקרב יותר אנשים מהציבור הכללי להבנת האידיאולוגייה שלהם, הם מרחיקים אותם ממנה. הם גורמים ליותר ויותר אנשים, להביע סלידה מדרך שהם כביכול מבקשים לייצג אותה. במאמר שפירסם בסוף השבוע עיתונאי מהמחנה שלהם, הוא תוקף אותם בחריפות וכותב: "אותם בני נוער פורעי כל עול, הם אנרכיסטים שאינם מייצגים את תושבי עמונה ואנשי ההתיישבות. בכך הכתימו אותם פורעים את מאבקם בכתם נורא. את הנזק הקשה לו גרמו אותם פורעים, ייקח עוד שנים רבות לתקן".
כאמור, מכל המאבק של תושבי עמונה, יישארו בזיכרון המראות הקשים הללו. צלב קרס. כתובות נאצה. בית כנסת מחולל, כי התקשורת אוהבת 'לחגוג' על השוליים הקיצוניים.
למה לנו ײהחרדיםײ חסר תראו איך מתנהגים בצורה מחפירה כלפי ײהחרדקיםײ זה לא גידול פרא זה חוליגנים
ומה עם הפגנות בכסבת מאה שערים? ניפוצי שמשות של ניידות? רק בחמישי האחרון.. אלו גידולי פרא של…. ?
הסיקרקים הם פשוט שמנה וסלתה של ארצנו
למה לרקוד על הדם?
בכל ציבור יש נוער שוליים שאיננו נשמע למנהיגים (כן, אפילו אצלנו)
סליחה, קשוט עצמך תחילה, ההפגנות של עץ, וההליכה המסוכנת בשבועות האחרונים כשעשרות ילדונים צועקים "נאצים" לא נראית יותר מכובד ובטוח גורמת לחילול ה' גדול יותר.
לכל מגזר יש שוליים וראוי שאנו נתמקד בשלנו.
קשה להבין מה רוצים.
יתד נאמן מביא את דעתם של גדולי ישראל, והרי דעת גדולי ישראל שוללת מכל וכל את ההתיישבות בעמונה ודומיה. אם כן אכן, פינוי יהודים מבתיהם כואב מאד בלי התנייה במקום התיישבותם, אך הטענה שיש לנערים לציית לדעת הרבנים שפועלים בדרכים מתונות ושקטות מתוך הידברות, זו דרכם של רבנים שאין דעת גדולי ישראל דיתד נאמן נוחה מהם, והרי קוראי יתד נאמן אינם כפופים לדעתם, אם כן כיצד רוצים שנערי הגבעות יתכופפו ויצייתו לדעה שהכותב סבור שאינה דעת תורה.
ואם מצפים שיצייתו לדעת רבני יתד, והרי נוער זו חונך שלא לציית להם, כך שבזה דווקא כן הצליחו בחינוך. מה גם שקשה מאד לצפות לזה, שהרי כיצד יצייתו בענין ההתיישבות שהרי כל עיקר דעתם של רבני יתד היא כנגד התיישבות זו.
אך אולי ילמדו ממה שיורו גדולי ישראל בדברים אחרים הדומים לדעתם.
דרך משל.
מה ייאמרו גדולי ישראל אם יבואו אנשי החוק ויחרימו מבתיהם את התפילין ו/או את ספרי התורה, כיצד ייאמרו לנו גדולי ישראל לנהוג כאשר יגיעו 'שומרי החוק' בצו בית משפט, להוציא את בנינו ובנותינו לחינוך במוסדות ממלכתיים?!
האם גם אז ייאמרו לנהוג בדרכי שלום והידברות ללא אלימות? או כאשר נלחמים בכוח כנגד מה שהוא ציפור נפשנו אנו נפעל בכל האמצעים ואף בדרכים כוחניות יותר ממה שנהגו הם?
האם נחוס על כבוד בית המדרש כאשר יבואו להחריב אותו על יושביו, האם אין נוח לבית המדרש שיבזוהו מעט על מנת שיצילוהו?!
אם נבין שאצל אותם נערים מדובר במלחמה על ציפור נפשם, אם נדון כיצד הדרכים האוהבות והמאמינות סייעו בשנים האחרונות בנושא זה, אולי נוכל שלא לדון את חברינו עד ש(לא) נגיע למקומו.
קשוט עצמך ואחר….
מסכים לחלוטין עם יאיר.
ליאיר.
מבלי להיכנס לוויכוח על כך שלכל אחד יש את הרב שלו, אך הוא חייב לכבד כל תלמיד חכם, יש טעות יסודית בדבריך כשאתה אומר "מה יגידו גדולי הדור אם…?"
גדולי הדור לא פועלים לפי תבניות קבועות מראש, והחלטותיהם אינן צפויות.
מה יאמרו גדולי הדור אם יבואו אנשי החוק להחרים את התפילין או את ספרי התורה איני יודע.
אך כשהגיעו שוטרים ע"מ לגייס את בנינו ובנותינו לצבא, הם לא אמרו לנהוג באלימות. הם אמרו למחות, אמרו להתפלל, אך לא לנהוג באלימות.
כנ"ל לגבי בית המדרש.
האם נחוס על כבוד בית המדרש כשיגיעו להחריב אותו?
שאלה יפה.
מה תגיד שינוי קטן?
האם נחוס על כבוד בית המקדש כשיגיעו להחריב אותו?
בזמן חורבן הבית, החכמים הורו שלא להלחם, אלא להיכנע.
אלו שנלחמו גם היו אלו שלעגו לרבנים, בדיוק כמו שרואים עכשיו.
הם פעלו נגד אחיהם, הרגו תלמידי חכמים שהתנגדו לדעתם, והצרו לכלל ישראל כדי שיהיו חייבים להצטרף למלחמה.
אם נדון על תוצאות המלחמות האלו, ושאר המלחמות שעברו עלינו, על התוצאות שהביאו עלינו מעשינו, נגיע לתוצאה אחת:
אנחנו עדיין בגלות.
ולכן אנחנו צריכים להרכין את ראשינו ולסבול, אלא אם רבותינו יגידו אחרת.
אגב, יאיר, שכחתי משהו.
אתה בעצם מסכים עם מה שכתוב בכתבה.
לרבנים שלהם הם לא מקשיבים (לטענתך הם גם לא אמורים להקשיב להם…) ובטח שלא לרבנים של ציבור אחר.
הם פשוט עושים מה שבא להם. ואתה עוד אומר את זה לזכותם, "תבינו אותם"…
שיהיה.
הקיצונים לא יכולים בלי המתונים – כי הם נותנים להם לגיטימציה.
והמתונים לא יכולים בלי הקיצונים – כי הם הפועלים וקובעים עובדות בשטח.
כמו שהבריטים עזבו בגלל פעולה של האצ"ל אך השלטון נמסר להגנה.
נורא חשוב.
דווקא בהתנתקות אחד מרבני מרכז הרב אמר 'יהרג ואל יעבור', כיון שזו שעת השמד וכופין לבטל מצוה.
אז אולי כמה חברים ביתד לא יודעים כל מה שנאמר במסדרונות ישיבות ההסדר??
יתד נאמן, טלו קורה מבין עיניכם. עם כל הביקורת שיש לי על הציונות הדתית (ויש לי הרבה), בציונות הדתית אין דבר שמתקרב אפילו בקצת למלחמת העולם שמתרחשת בפוניבז' בין ה"שונאים" ל"מחבלים".
שלא יובן שאין לי מה להגיב ליהודה, דווקא אני חולק על כל דבריו, אך משום מה JDN בחרו שלא לפרסם את תגובתי. [חבל ובכל זאת אני מכבד את זה]