התמונות החדשות שנחשפו מרחבת הכותל המערבי • מיוחד

אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: השבוע, ציינו חמישים שנה לנס שאירע במהלך מלחמת ששת הימים, כאשר מלבד הניצחון הגדול, כאשר מדינת ישראל הצעירה והחלשה הצליחה לגבור על אויביה שקמו עלינו לכלותינו והקב"ה הצלינו מידם, הצליחה ישראל, שלא על פי המתוכנן, לשחרר את העיר ירושלים ושוב לאפשר ליהודים להתרפק בתפילה על הקיר הקדוש של הכותל המערבי.

חמישים שנה לשחרור מקום התפילה המקודש לעם היהודי, ושוב מנסים שועלים קטנים המחבלים בכרם, לצערנו מתוך העם היהודי, מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו, לחלל את קדושת המקום. מפלה נחרצת נחלו השבוע כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אשר ערך ביקור היסטורי בהיותו הנשיא המכהן הראשון המגיע להתפלל ברחבת הכותל, בחר להיפרד מרעייתו שנכנסה לשאת תפילה יחד עם ביתו שהתגיירה בעזרת הנשים, בעוד הוא נכנס עם שאר הגברים שבפמלייתו להתפלל בעזרת הגברים.

אולי כדאי להזכיר לאותם המבקשים להקים רחבת תפילה מעורבת בכותל המערבי, סיפור שהתרחש לפני קרוב ל-90 שנה, ביום הכיפורים בשנת תרפ"ט. השלטון הבריטי ששלט אז בארץ ישראל, מנע מהיהודים להקים מחיצה ברחבת הכותל, כמו גם האיסור להציב במקום שולחנות, כיסאות וספסלים. על ארון קודש, אפילו היהודים, שהתקוממו נגד האיסור הבריטי, לא העזו לחלום.

לקראת היום הקדוש, בו צמים כולם, הציבו היהודים לקראת יום הכיפורים מספר ספסלים עבור חלושי-כח, ובפעם הראשונה גם מחיצה להפרדה בין גברים לנשים. בעיצומו של יום שמכפר, התפרצו שוטרים בריטים והסירו, תוך כדי התנגשות בקהל המתפללים, את המחיצה והספסלים. וכה תואר המקרה בעיתון "דואר היום" שיצא לאור באותה תקופה:

"אתמול בשעה תשע בבקר הופיע הקצין האנגלי יחד עם שוטרים אנגלים וערבי אל הכותל המערבי ופקד להוציא את המחיצה שבחצר הכותל המפריד בין המתפללים והמתפללות. היות וכל הקהל התפלל תפלת שמונה-עשרה בקש השמש מאת הקצין לחכות בהסרת המחיצה…. במקום תשובה אנושית ובאורים כל שהם נתן פקודה לשוטריו להכות על ימין ועל שמאל. אז תקום מהומה נוראה בכותל בין אלפי המתפללים והקצין הנכבד לא הסתפק במה שעשה אלא הוסיף לכך התעללות חדשה על ידי מכות ושבר את המחיצה לרסיסים. הרבה מאוד מתפללים הוכו וביניהם גם נשים שתים מהמתפללות אחת מהן אישה אמריקאית נפצעה באופן די רציני".

עד ראייה סיפר: "הקצין הסיר את המחיצה ויהפכנה על הנשים ויתחיל הוא ואנשיו לרמוס ולבעט ברגליו את כל מי שלא רצה להתרחק. זקנים וישישים שהיו יושבים על כסאות מתקפלים הוכו בלי חמלה ורחמים, והשוטרים לקחו את הכסאות מתחתם". עדת ראייה נוספת תיארה: "ראיתי פתאום שלושה שוטרים, האחד מהם גבוה ושמן ניגשים אל המחיצה, וקורעים את הבד מעליה בהתעללות גסה. הקצין ושני שוטריו לא הרפו אף רגע מן המחיצה הזאת, קרעוה ושברוה!". כפי שניתן להתרשם מהעדויות, עיקר הקצף יצא על המחיצות ולא הספסלים.

העיתונות העברית ליוותה את הסיפור במשך שבועות רבים. ליהודי ירושלים, וגם לשאר יהודי ארץ ישראל והתפוצות היה ברור: לא ייתכן ששוטרים יסירו בכוח הזרוע את המחיצה, ואף יכו מתפללים ביום הכי קדוש בשנה ובמקום הכי קדוש להם. על זה לא ניתן לעבור על סדר היום. ישיבות חירום התקיימו, ומנהיגים פוליטיים ואנשי רוח גינו ומחו, לא רק על המעשה הספציפי הזה, אלא גם על שאר ההגבלות שהוטלו על היהודים בכותל.

זמן קצר לאחר התקרית פרסמו הבריטים בעיתונות את מה שכונה "הספר הלבן של הכותל המערבי", בניסיון להסביר את פעולותיהם. במסמך טענו הבריטים כי גם השלטון העות'מאני לא איפשר למתפללים היהודים הבאת כסאות, ספסלים ומחיצות אל הכותל. למעשה, הם הצדיקו את פעילות השוטר בטענה שהמתפללים היהודים חרגו מ"הסטטוס קוו". ברחבי הארץ לא קיבלו את עמדתם, ופתחו בשביתות ומחאות כנגד המשטר הבריטי.

בהמשך, הבריטים אף הקימו ועדה מיוחדת שהייתה אמורה להכריע מהם בדיוק גבולות הסטטוס קוו. בוועדה השתתפו נציגים ו"עדים" מטעם המוסלמים ומטעם היהודים שהיו אמורים להביא הוכחות היסטוריות למצב בכותל לפני הכיבוש הבריטי. כך למשל, עד מטעם היישוב היהודי טען כי היה זה דבר מקובל שלא זכה להתנגדות להביא כסאות, להציב מחיצות ולהתפלל בצורה מסודרת בחגים ובשבתות. המוסלמים מצדם הביאו עד שטען שלא היה ולא היה נברא. הוועדה הכריעה לטובת המוסלמים, ועל היהודים נאסר להביא רהיטים ולהקים מחיצה בכותל. האיסור הזה בוטל עשרות שנים לאחר מכן, עם שחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.

התפילה הציבורית האחרונה בכותל נערכה בט"ז בכסלו תש"ח, ערב החלטת החלוקה של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947. באותו יום נכחו בכותל כ-1,500 מתפללים שבאו במיוחד להתפלל להצלחת מדינת ישראל שבדרך. בחצות הלילה כמדי יום הגיעו קבוצות של חסידי ברסלב לערוך תיקון חצות. לאחר מכן חסמו הבריטים את הדרך אל הכותל. הערבים הטילו מצור על הרובע היהודי במשך 6 חודשים, עד שנפל בידי הלגיון הירדני באביב תש"ח. בהסכם הכניעה של יהודי העיר העתיקה, סוכם שתתאפשר גישה של אזרחי מדינת ישראל לכותל. אך בפועל מאז כיבוש העיר בידי הירדנים ב-1948 ועד 1967 נמנעה גישה של ישראלים לכותל.

לפני שנעבור למלחמת ששת הימים, להלן תמונות מסוכנות הצילום שייסד דן הדני, כפי שהתפרסמו על ידי הספרייה הלאומית, המתעדות את השבוע הראשון ברחבת הכותל המערבי לאחר השחרור.

בתמונה הבאה: הנשיא זלמן שזר מתפלל בכותל בימים הראשונים לאחר השחרור

וזה ראש הממשלה לשעבר, דוד בן גוריון:

בתמונות הבאות, תיעוד מהריסת הבתים הסמוכים לכותל והכנות לבניית הרחבה העליונה:

תפילות, הנחת תפילין ותקיעת שופר:

50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים ושחרור העיר העתיקה בירושלים פירסם אתמול ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את תחקירי הקרבות על שחרור העיר, תמונות שצולמו לאחר הקרבות וגם תצלומי אוויר של אזורי הקרבות לפני פרוץ המלחמה. בתצלומים נראים חיילים נרגשים בעיר העתיקה בירושלים וביניהם הרב הראשי דאז שלמה גורן, שהסתובב עם תפילין על ידו וראשו ועם שופר. בנוסף תועדו בתמונות שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין וקצינים בכירים אחרים מאותה תקופה. ניכר כי הייתה התרגשות רבה על פניהם. באחת התמונות נראים הלוחמים נחים ליד אבני הכותל המערבי.

עוד נחשף יומן מלחמה שנכתב בידי יעקב שרת, בנו של ראש הממשלה השני, משה שרת. היומן מתאר בקצרה את השתלשלות האירועים מפי האלוף עוזי נרקיס, מפקד פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים, לעיתים בחר לצטט ישירות את נרקיס או את בני שיחו, ולעתים תיאר את האלוף בגוף שלישי. נרקיס, יליד ירושלים, היה בן 4 במאורעות תרפ"ט. בנעוריו הצטרף לפלמ"ח ובתש"ח לחם בירושלים. נדמה כי 19 שנה חיכה לרגע הזה, לשוב לכותל. כבר מרגעי המלחמה הראשונים, האמין האלוף בניצחון: "התחלנו בפעולה. אין ספק שהניצחון על צידנו. אני בטוח בכך יותר מאשר קודם".

לאחר מכן נפגש נרקיס עם משה שמיר, איש תנועת העבודה שגויס גם כן למילואים, והכתיב לו את דבר אלוף הפיקוד כדי שיוציא דף קרב יומי. אחרי הורדת ההנחיות לשמיר, התקשר נרקיס לטדי קולק, ראש עיריית ירושלים, והודיע לו: "זוהי מלחמה. הכול תקין. אתה תהיה ראש עיריית ירושלים המאוחדת". אירוע רדף אירוע והדיווחים החלו להיכתב בפערים של דקות בודדות. חמש דקות אחר חצות התפנה האלוף לשיחה קצרה עם הרב הצבאי הראשי, הרב שלמה גורן: "תכין שופר!", אמר לו נרקיס, והרב גורן השיב: "אתה תעשה היסטוריה. שם בדרום זה לא כלום. העיקר – העיר העתיקה והר הבית!".

ביום המחרת נמשכו הקרבות הכבדים בירושלים, אבל נרקיס כבר כיוון גבוה. בשעה 9:22 הוא ביקש להעביר מסר למטה הכללי: "תודיע למטה הכללי שאם הכותל המערבי לא ייכבש אז האשמה תיתלה בי". אכן, בבוקר ה-7 ביוני הכוחות כבר עומדים בשערי העיר העתיקה. ב-7:46, סגן הרמטכ"ל, האלוף חיים בר לב, הגיע והנחה את נרקיס: "להיכנס לעיר העתיקה אבל בשכל… שלא ייווצר מצב של העיר העתיקה כמובלעת כמו הר הצופים… השאלה היא איך ומתי וכמה תיקח את העיר העתיקה. במינימום אש, לא בהתפוצצות". ראש מטה פיקוד מרכז, תא"ל שלמה להט (צ'יץ'), קיבל הנחיה להיכנס לעיר העתיקה עם 11 טנקים. בשעה 10:00 החלו הכוחות כאמור בכיבוש העיר העתיקה. לאחר הכרזת "הר הבית בידינו" וכיבוש העיר העתיקה, מונה האלוף לשעבר חיים הרצוג, לשעבר ראש אמ"ן למושל הגדה המערבית.

בהמשך אמר לבר לב כי הוא "בעד הודעה דרמטית על כיבוש העיר העתיקה" ועדכן כי ב-16:30 הוא צפוי ללוות את ראש הממשלה לוי אשכול לעיר העתיקה. אשכול הכין את צה"ל למלחמה כראש ממשלה ושר ביטחון, אך ימים ספורים לפני שפרצה פינה את כיסא השר למשה דיין. עם זאת, הילת הניצחון לא נקשרה אליו. ייתכן כי יש לייחס לכך גם את עיתוי הגעתו לעיר העתיקה, לאחר כניסתם של דיין, רבין ונרקיס לעיר העתיקה ב-13:45 דרך שער האריות, שתועדה בתמונה שנצרבה בזיכרון הישראלי. ב-14:15 דיין תחב פתק בין אבני הכותל ובו כתב: "לו יהי שלום על כל ישראל".

עוד פורסמו דברים שסיפר גור, שהיה בזמן המלחמה מפקד חטיבה 55 של הצנחנים, כחודשיים לאחר תום הקרבות על החזית בירושלים. הוא אמר כי בלילה שלפני שחרור העיר העתיקה לא היה אישור לכוחות להיכנס לתוכה. הוא סיפר כי ב-4:30 לפנות בוקר קיבל שיחה מאלוף פיקוד המרכז דאז, עוזי נרקיס, שבו הורה האלוף להקדים את הפעולה ונתן רשות להיכנס לעיר העתיקה. האלוף נרקיס אמר בהמשך השיחה, שבה השתתפו עוד קצינים שהשתתפו בשחרור העיר, כי "הייתה פקודת מטכ"ל ביום הראשון לא להעז להיכנס לעיר העתיקה. זה לא אומר שזה לא תוכנן".

צפו בתמונות באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון:

//www.jdn.co.il/news/israel/839916