סוף סוף החליטה התקשורת הישראלית להפנות עורף לאחד העקרונות המקולקלים ביותר שאפיינו את פעילותה עד כה, והוא העקרון הנקרא "זכות הציבור לדעת".
כל כך הרבה דיווחים על מעשים מכוערים ומאוסים מתפרסמים בתקשורת במסגרת השמירה על עיקרון "זכות הציבור לדעת"; כל כך הרבה סיפורי אלימות ופשעים, זוועות ותועבות "מקשטים" את דפי התקשורת כחלק מתרבות הסגידה ל"זכות הציבור לדעת".
מי יודע כמה ילדים ונערים התדרדרו לעברי פי פחת רק בגלל שנחשפו לפגעי "זכות הציבור לדעת"? כמה אנשים חפים מפשע נפגעו בנפשם ובבריאותם, ולעיתים אף שילמו בחייהם, רק בגלל שהתקשורת התעקשה לפרסם חשדות שהועלו נגדם במסגרת דבקותה ב"זכות הציבור לדעת"? — איזה עוולות לא נעשו בחסות "ההכשר" של "זכות הציבור לדעת"?
כמה לעג הופנה כלפי התקשורת החרדית הנאמנה לגדולי ישראל שליט"א, על שהיא נמנעת מלסקר כל מיני דברים מתוך נאמנות לעיקרון החינוכי החשוב המנחה את דרכה והוא "זכות הציבור שלא לדעת"? — למרבה הצער, אפילו בשולי הציבור החרדי קיימים כלי תקשורת הבזים ומלגלגים לגדולי התורה שליט"א על שהם מטילים ביקורת וסייגים קפדניים על כלי התקשורת המיועדים לבתים החרדיים ובכך פוגעים — לטענתם — בעיקרון החשוב של "זכות הציבור לדעת".
והנה עם שובו של גלעד שליט מהשבי בעזה חברו כל כלי התקשורת בארץ והחליטו במשותף לקבל על עצמם אמנה ולפיה: "בעשרה הימים הראשונים, שימנו החל מיום שובו של גלעד שליט לביתו, לא יצולמו תמונות וממילא לא ישודרו או יודפסו תמונות אשר יפרו את פרטיותו של גלעד שליט".
האמנה כוללת הגבלות נוספות: "לא יצולמו ולא יוסרטו חלונות ביתה של משפחת שליט, לרבות מרפסת הבית או החצר, בדרך שתאפשר זיהוי אדם כלשהו".
וזה לא הכל. האמנה מוסיפה ומפרטת: "לא תצולם ולא תוסרט יציאתו של גלעד שליט מבית המשפחה אל רכב המשפחה או רכב אחר שישמש אותו, כמו גם כניסתו לכלי רכב ונסיעתו ברכב בשום שלב ודרך".
וגם זה עוד לא הכל. עוד מוסכם באמנה כי: "בשטח הסמוך לביתה של משפחת שליט יישמר השקט בכל שעות היממה. לא יופעלו מכשירים מכניים מחוללי חשמל (או מכשירים דומים) ולא יופעל אור חזק לכיוון או ליד הבית".
אח, מי היה מאמין? הרי כל אחד יודע עד כמה הציבור מתעניין בגלעד שליט. אילולי המגבלות שקיבלו על עצמם באמנה, היו כלי התקשורת מציבים שם צלמים ועיתונאים עשרים וארבע שעות ביממה, ובלבד שיחדרו כמה שיותר לפרטיותה של משפחת שליט.
אם רק היו דבקים בעיקרון "זכות הציבור לדעת" כהרגלם, היו חוצים את כל הקווים האדומים ובלבד שיגדילו כמה שיותר את תפוצת העיתונים ואת הרייטינג של התוכניות המשודרות. אם רק היו מממשים את "זכות הציבור לדעת" גם כלפי גלעד שליט ומשפחתו, כמעט לא היה נושא אחר שהיה מצליח להעסיק את הציבור בימים אלו מלבד סיפורו הכל-כך מסקרן של גלעד שליט.
אבל למרבה השמחה, סוף סוף מישהו שם בכלי התקשורת התעשת והבין כי יש עיקרון חשוב יותר מ"זכות הציבור לדעת" והוא "זכותה של משפחת שליט לפרטיות". הציבור, עם כל הכבוד לו, יאלץ לוותר על זכותו כדי לכבד את זכותה של משפחת שליט לפרטיות. איך אומרים בישראלית מדוברת? כל הכבוד!
אמנם למרבה החרפה, אחד מכלי התקשורת בארץ — "הארץ", אלא מי — חרג מהמגבלות שפורטו באמנה, אבל לשבחם של כלי התקשורת האחרים ייאמר כי עמדו בכבוד בהגבלה שהטילו על עצמם והתכחשו במודע, ואפילו ברצון, לעיקרון "זכות הציבור לדעת".
כל מה שנותר עתה, זה רק לקוות כי נכונותם של כלי התקשורת לנטוש את עיקרון "זכות הציבור לדעת" תהפוך לתקדים מבורך, ובכל פעם כשיתעורר יצר החשיפה והפרסום, ישקלו היטב היטב האם מימוש "זכות הציבור לדעת" שווה את מחיר הנזק שעלול להיגרם בשל מימוש ה"זכות" הזו — בין אם העלולים להינזק הם אנשים פרטיים מפורסמים, בין אם הם אנונימיים, ועל אחת כמה וכמה כשמימוש "זכות הציבור לדעת" עלול לפגוע בהמונים רבים.
גם אם הם ילדים או בני נוער, גם אם הם לא אהודים על כלי התקשורת. ואפילו אם הם חרדים.
נכתב על ידי פ. חובב • פורסם במקור בעיתון יתד נאמן
