היום בשעה 13:00 תגיע לשיא נוסף פרשת החייל היורה מחברון, אלאור אזריה, עם הודעת בית הדין הצבאי לערעורים בקריה על ההכרעה בעניינו. עם זאת, ייתכן כי גם אם ערעורו של אזריה לא יתקבל עוד לא תגיע הפרשה לקיצה, שכן פרקליטו של אזריה, עו"ד יורם שפטל, עשוי לנסות ולפנות למישור משפטי נוסף – ניסיון הגשת בג"ץ נגד החלטת בית הדין הצבאי.
חמשת שופטי ההרכב ימסרו את ההכרעה שאותה ניסחו בשבועות האחרונים אחרי שורת דיונים שהסתיימה בסוף חודש מאי. לפני כשבוע וחצי יצא אזריה לאזרחות וסיים את שירותו הצבאי. אחרי שהיה נתון במעצר פתוח לאור הפרשה במהלך שירותו, הורה בית הדין הצבאי לקראת השחרור מצה"ל כי עד הדיון בראשית השבוע הוא ישהה במעצר בית מלא, למעט תפילות בבית הכנסת במהלך השבת.
כזכור, לאחר ההרשעה בעבירת הריגה והתנהגות שאינה הולמת נגזרו על אזריה 18 חודשי מאסר בפסק דין חמור וחריף של בית הדין הצבאי. את הערעור הגישו נציגי שני הצדדים – התביעה הצבאית, על קלות העונש, ואזריה על ההרשעה עצמה. בכל אופן, גם אם יישלח אזריה לרצות תקופת מאסר בכלא, ואפילו אם לא ינסה עו"ד שפטל לערער בפני בית המשפט העליון, יכולה הפרשה הזאת להימשך.
החייל היורה מחברון יוכל עוד לבקש המתקה של העונש אם יהיה כזה, וכיוון שפסק הדין הסופי יינתן בבית דין צבאי לערעורים, ההחלטה והסמכות בעניין הזה יעברו לאחריות הרמטכ"ל. נוסף על כך, לפי חוק השיפוט הצבאי, ועדה מיוחדת לעיון בעונש תוכל לזכות את אזריה בניכוי של מחצית מעונש המאסר שלו, בדומה לחיילים אחרים אשר נגזר עליהם עונש העולה על שנת מאסר בפועל.
מלבד דרכי הפעולה האפשרויות במסגרת צה"ל, גם בקשת חנינה מנשיא המדינה יכולה להיות אפשרית, אך רק אחרי שימוצו אפשרויות ההקלה בעונש לפי חוק השיפוט הצבאי. בקשות חנינה המתייחסות לחיילים שהורשעו בבית דין צבאי עוברות אל לשכת שר הביטחון, הפרקליט הצבאי הראשי, וראש אכ"א. הם מביעים את דעתם, וחוות הדעת שלהם מועברות עם המלצת הרמטכ"ל אל נשיא המדינה, המחזיק בסמכות בלעדית להתיר או לפסול את הבקשה, ואינו נדרש להיות תלוי בשום חוות דעת אשר תוגש בפניו.
כזכור, שלב הערעור במשפטו של אלאור אזריה הסתיים בהצעת השופטים להליך גישור. הסנגור יורם שפטל הסכים, אך התובע נדב ויסמן סרב. לבקשת השופטים התערב הפצ"ר ונערכה פגישה אחת בין הסנגוריה לתביעה, אך כצפוי היא הסתיימה בלא כלום. כעת ממתינים הצדדים להחלטה בערעור. בהחלטת השופטים נכתב כך: "הצענו לצדדים… לנסות לבוא בדברים, תוך שלנגד עינינו מונחים השיקולים הנוגעים לעניין בהיבט האינטרס הציבורי והצבאי".
על פי מאמר של רן ברץ ומשה איפרגן באתר מידה, משפט זה חושף נקודה בלתי-נסבלת במשפט אזריה, קרי, את השיקולים החיצוניים שחדרו אליו למן הרגע הראשון. ברור שלמשפט יש השלכות רבות על הציבור והצבא, ובכל זאת, האינטרס של השופטים איננו הצבא, הציבור, או היחסים הבינלאומיים של ישראל. האינטרס היחיד הוא הצדק, כפי שהוא מוגדר בחוק ובמשפט.
האם התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר שאזריה הרג את המחבל מתוך נקמה? בחינת העובדות והעדויות העלתה שלא. החורים בהרשעה היו גדולים ומטרידים ביותר. כעת מסתבר שבשלב הערעור העלו השופטים היושבים בדין טענות משפטיות חשובות, הן כאלו שהופיעו ב'מידה' והן חדשות, ביחס לפגמים העמוקים שנפלו בהרשעתו של אזריה. כך מתבסס עוד יותר הספק הגדול ביחס למניע פעולותיו של אלאור אזריה – ספק שאמור למנוע הרשעה במשפט צדק. לא נלאה מלהזכיר: ספק סביר – זה כל מה שצריך כדי לזכות נאשם.
כדי להסביר את משפט אזריה, חייבים להתמודד עם בעיה תודעתית כפולה. הבעיה הראשונה היא סרטון 'בצלם', שנצרב בתודעה כמעין הוצאה להורג. אבל חייבים להבין שהסרטון, גם אם הוא קשה רגשית, אינו עדות מספקת. השאלה הרלוונטית מבחינה משפטית היא מה גרם לאזריה לירות במחבל. הסרטון מוכיח היטב שאזריה ירה, אך זו עובדה שלא הייתה בספק. במשפט שואלים מה גרם לו לירות, ועל השאלה הזו הסרטון לא יכול לענות, אלא רק בחינת המכלול הרחב והעמוס של עדויות וסרטונים נוספים.
שנית, חייבים להכיר בכך שהגעה לאמת במקרה הזה היא בעייתית באופן יוצא דופן, בשל הזיהום העמוק שהמשפט סובל ממנו. ניתן לכך מספר דוגמאות, שעמדנו עליהן בפרוטרוט בעבר: דובר צה"ל הוציא הודעה מרשיעה נגד אזריה, עוד לפני שהחלה חקירת מצ"ח; התחקיר המבצעי נערך על-ידי המ"פ, שיש לו אינטרס מובהק, וללא תשאול אזריה; לחיילים שנחקרו הראו את סרטון בצלם, שכלל את הכיתוב "חייל מוציא להורג פלסטיני". חלק מהחיילים והמ"פ נלחצו לשנות את גרסתם לרעת אזריה תוך כדי החקירה. וכמובן, כל החיילים תודרכו על-ידי קציניהם נגד אזריה – חלקם עוד לפני שנחקרו.
האם המחבל כבר היה מנוטרל בזמן הירי?
המיתוס השקרי ביותר בסיקור אירוע הירי בחברון הוא שאזריה ירה במחבל שהיה "מנוטרל" במשך 11 דקות. "מנוטרל" משמעו – שלא נשקפת ממנו כל סכנה. אכן, פגיעה באדם שלא נשקפת ממנו סכנה היא פשע. אבל האם זה המקרה? אלו הן העובדות. בסביבות השעה 8:22 הותקפו חיילי צה"ל בסכינים וירו במחבלים. החייל שנפצע בפיגוע ניסה לוודא הריגה במחבל שאזריה יירה בו מאוחר יותר, אך נתקל במעצור.
זמן קצר מאוד לאחר מכן הגיע כוח כוננות בפיקוד מ"מ. הקצין הרחיק את הסכין מהמחבל הראשון, ניגש למחבל השני, הרחיק את הסכין, הפך אותו, זיהה את המעיל המנופח והזהיר ממטען. כך הוא העיד במצ"ח ובמשפט: התעסקנו בטיפול בפצוע א.ו. תוך חשש למטען על המחבלים, במיוחד על המחבל השני, מכיוון שהיה עליו מעיל שיצר צורת גוף גדולה מהרגיל… צעקתי לכוחות ההצלה להזמין מישהו שיוודא, ישלול שיש מטען על המחבלים, וחזרתי להתעסק בבידוד השטח.
אזריה עדיין לא בסביבה. הוא מגיע לזירה 6 דקות לאחר תחילת האירוע. הסמל שהוצב לאבטח את המחבל שנחשד כנושא מטען מעדכן אותו ומספר לו על החשש ממטען: אלאור שאל… אם המחבל עדיין חי. עניתי לו שהמחבל עדיין חי ושיש חשש למטען, שייזהר. מבחינת הירי של אזריה, השעון מתחיל לתקתק רק כאן. חמש הדקות הקרובות, שבסופן יירה אזריה במחבל, מהוות את לב הדרמה. אנו רואים שכבר בפתיחתן מופיע החשש ממטען על המחבל הפצוע.
מיד לאחר שהגיע לזירה, מופנה אזריה לסייע בטיפול בחייל הפצוע. זה ייקח כארבע דקות. כעת שימו לב: בזמן פינוי החייל הפצוע צועקים בצוות הרפואי האזרחי, שהיה ליד אלאור, שהמחבל עדיין מסוכן. האחד צועק: "המחבל הזה עוד חי… שלא יקום עלינו!", ועונה לו חובש אחר: "יש עליו כנראה מטען! שימו לב! עד שלא בא חבלן לא נוגעים בו!". אם זה לא מספיק, לאחר מספר שניות שוב נשמעת הצעקה סמוך לאלאור: "הוא חי! בוא'נה, שמישהו יעשה משהו!", ושוב מגיעה התשובה: "עד שלא בא חבלן לא נוגעים בו!" הצעקות סביב אזריה מתרחשות כשהוא סמוך לגופת המחבל הנוסף. מזווית זו הוא לא ממש רואה את הזירה השנייה, אלא רק שומע שיש שם סכנה ממטען.
בערעור נוסף לנו עוד פריט מידע חשוב. הסנגור מראה כי גם ב-08:32:47 עוד צועקים ברקע "חבלן, חבלן!" כלומר, שעדיין יש פחד ממטען בזירה. אחד החובשים צועק שוב: "תקשיבו הוא חי!", ובשנייה שלאחר-מכן צועק החובש השני: "חבלן, תכניס להם לראש חבלן!". כלומר, גם כחצי דקה לפני הירי עדיין צועקים בזירה שיש חשש ממטען והמחבל חי ומסוכן. המשמעות ברורה: אלאור נמצא במשך כארבע דקות בזירה, שמרגע הגיעו אליה ולאורך כל הזמן עד שניות בלבד לפני הירי, היא רוויה בחשש קולני וממשי מפני מטען אפשרי על המחבל החי.
ההמשך ידוע. בשניות שלאחר מכן אזריה הולך להביא את הקסדה, חוזר, ואז רואה את המחבל זז. כמעט מיידית הוא דורך את הנשק ויורה בראשו, לעיני כל, ללא כל הסתרה. הערעור רק הוסיף עדויות שמחזקות את הקשר שבין הלחץ בזירה ממטען, לתזוזת המחבל ולירי. האם היה מה שיסתור את תחושת הסכנה בזירה? התשובה היא לא. במהלך כל הזמן הזה אף מפקד לא נתן הוראות לאזריה, אף חייל או מפקד לא הכריז על גמר האירוע או על נטרול המחבל. להפך, המ"מ נתן הוראות להתייחס למחבל החי כמסוכן וכבעל מטען, והמ"פ לא הגיש למחבל טיפול רפואי מכיוון שהוא לא היה מנוטרל.
לסיכום, הטענה שהמחבל היה מנוטרל היא מיתוס והטעיה חמורה. האמת היא שאזריה שהה בזירה 5 דקות בלבד, שבמהלכן פעלו בזירה תחת ההנחה שהמחבל עדיין מסוכן ושיש סכנת מטען – עד שאזריה נטרל את הסכנה.
אלאור אזריה- לכנסת ישראל!!!!
הצוות המשפטי המסויים הזה מנסח במלים משפטיות את אהדתו לצד זה או אחר במאבק היהודים לקיומם מול התוקפנות הערבית . למה מייחסים לעמדת צוות זה ערך כל כך גדול?