יותר מידי מערכות בחירות עברנו בזמן האחרון, מספיק מערכות בכדי שנלמד עד כמה לא צריך להתרשם מנאומים מצוחצחים והצהרות רהב הנשמעים מפי ראשי המפלגות, המתקשים להגיע להסכמות ביניהם על אפשרות כלשהי לשבת יחד ולשים קץ למצב הבלתי נסבל הזה.
יותר מידי מערכות בחירות עברנו בזמן האחרון, מערכות שלימדו אותנו שהמשפט הכי מסוכן והכי פסימי שפוליטיקאי יכול לומר בימים כאלה, הוא "אסור ללכת לבחירות נוספות" או "נעשה כל מאמץ כדי למנוע סבב בחירות נוסף". הניסיון המר מלמד, שכשיותר מידי פוליטיקאים אומרים משפט מהסוג הזה, אנו יכולים להיות בטוחים שאכן, אכן אנחנו בדרך לסבב בחירות נוסף. בדיוק כמו שכשיותר מידי פוליטיקאים קוראים "להניח את האגו בצד" זה סימן שהאגו שלהם עומד להיות אבן הנגף המרכזית בדרך.
יותר מידי מערכות בחירות עברנו בזמן האחרון, מערכות שלימדו אותנו שכשאין סיבה אמיתית למישהו מהצדדים לקום ולעשות מעשה בלתי צפוי ולהביא לאיזושהי פריצת דרך להקמת ממשלה, זה פשוט לא קורה. ועד שזה לא קורה, הרי שכל דיווח או הדלפה המתפרסמים בכלי התקשורת הם ספין מכוון שמישהו הפריח בכוונה כדי להשיג משהו, בדרך כלל מסוג הפעלת הלחץ על הצד השני ולכן אין להתייחס לשום דיווח כזה ברצינות.
כל עוד לא חלפו עדיין 28 ימי המנדט שניתן לנתניהו להקמת ממשלה, אף אחד לא מצפה שתהיה איזושהי התקדמות ושיקרה משהו רציני, משהו אמיתי שיגרום לבלתי ייאמן לקרות. ומשכך, כל דיווח וכל אמירה בנושא הוא בגדר ספין שהמשמעות שלו היא שבעצם לא קורה כלום.
אבל דבר אחד כן קורה: כל אחד מהצדדים טורח כבר עכשיו כדי לבנות לעצמו את האליבי ליום שאחרי המאמצים, יום בו מערכת בחירות נוספת כבר תצא לדרך. ההתנהלות הזאת בלטה אצל נתניהו כבר אחרי סבב הבחירות הראשון כשכל מה שהוא עשה היה להכין את הקרקע לכך שלא הוא ייצא אשם בבחירות. עכשיו זו כבר נחלתם של כלל השחקנים, כולם בונים את ההתרחשויות באופן כזה שיגלגל את האשמה ליריב, שלא הם יהיו אשמים בטרלול של סבב בחירות נוסף.
בשבוע שעבר עשה זאת נתניהו שוב, כשאמר בהצהרה לתקשורת כי הוא קורא לבנט ולסער לחזור הביתה ולהקים ממשלת ימין רחבה. הוא לא באמת חשב שכשהוא יגיד את המילים הללו, בנט וסער אכן יקומו באותו רגע ויצטרפו אליו. אבל כשנתניהו מנסה לתכנן את המהלכים הבאים הוא קודם כל צריך להכין את הקרקע. כדי שכשיהיו שוב בחירות הוא יוכל לומר: ידי מושטת לשלום, אני הצעתי להם ממשלה, עכשיו הם אשמים.
זה המשיך גם השבוע כשנתניהו ערך סדרה של פגישות עם בנט, חלקן ארוכות וחלקן גם בהשתתפות היועצים המנהלים את המשא ומתן הקואליציוני משתי המפלגות. אחרי כל פגישה כזאת שידר נתניהו אופטימיות וניסה ליצור אווירה כאילו משהו באמת קורה. בפועל, שום דבר עדיין לא קרה, נתניהו ובנט עדיין לא מצאו את הנוסחה להקים ממשלה.
אבל הרווח באווירה הזאת הוא כפול. קודם כל, זה עוזר למאמצים של נתניהו לחשק אליו את בנט ולמנוע ממנו ללכת לזרועותיו המושטות של לפיד. נתניהו מצדו דרש בתחילה מבנט להתחייב שלא ילך עם לפיד גם אם המאמצים להקמת ממשלת ימין ייכשלו, אבל בנט סירב לעשות זאת. בעקבות כך, נתניהו החליט לעשות זאת באופן חד צדדי והוא יוצר אווירה כאילו יש התקדמות להקמת ממשלת ימין, כך בנט יישאר עדיין בסביבה וגם לפיד יתחיל לחשב מסלול מחדש כשיבין שהדיל עם בנט אולי לא יקרה כל כך מהר.
הרווח השני והעיקרי של נתניהו הוא כמובן האליבי ליום שאחרי כשלון המגעים. נתניהו יוכל לטעון שהוא הציע לבנט עולם ומלואו וכי הוא מצדו עשה הכל כדי להשאיר את בנט בימין אולם בנט הוא זה שסירב ולכן הוא זה שגרם לבחירות, לא חס וחלילה נתניהו.
להכין את עקרונות המחר
ואחרי נתניהו, השבוע היה זה תורו של בנט לעשות כך. בנט נשא נאום בפתח ישיבת סיעת ימינה בכנסת שם אישר לראשונה בקולו שלפיד אכן מציע לו להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה, אבל הבהיר כי פניו מועדות קודם כל לממשלת ימין. "בפגישות שלנו אמרתי למר נתניהו ואני אומר גם פה – הליכוד יכול לספור את אצבעות סיעת ימינה לטובת הקמת ממשלה ימנית", הבהיר אבל אז עבר מיד למשפט הפסימי הבא: "אנחנו נפעל בכל הכח ובכל המאמצים למנוע אסון של בחירות חמישיות. יש לא מעט דרכים יצירתיות ורעיונות יצירתיים להביא לזה, אבל בשביל זה צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד".
וכשבנט מדבר על דרכים יצירתיות כלשונו להביא לממשלת ימין, הוא מתכוון לאחת משתי האפשרויות: או שמישהו יצליח להביא איכשהו את גדעון סער לממשלה כזאת, או שמישהו יצליח איכשהו לגרום לסמוטריץ' לסגת מהעיקרון המרכזי שלו ולהסכים לממשלה שתישען על הימנעות מפלגת רע"מ בהצבעה.
במבט ריאלי, אף אחת משתי האפשרויות לא עומדת לקרות ובטח לא כל כך מהר. סער חרט על דגלו את 'רק לא ביבי' והוא יירד מזה רק עם סולם עבה שיתן לו ממשלה בלי תמיכה ברורה בביבי, וסמוטריץ' העקשן בוודאי שלא ייסוג בו ממגדיר הזהות המרכזי שלו בסבב הבחירות הזה.
כך שכשבנט עומד ואומר שיש פתרונות יצירתיים, הוא מתכוון לדבר אחד: יש אנשים שצריכים להזיז את עצמם לממשלה שלנו ואני לא אחד מהם. ולכן כשהם לא יזוזו ולא תהיה ממשלה, אני אהיה משוחרר לנפשי לנסות שיתוף פעולה עם לפיד ועם גוש המרכז שמאל ואף אחד לא יוכל לבוא אלי בטענות, כי הרי ניסיתי ועשיתי הכל לשם כך.
השלב הבא מבחינת בנט יהיה שהוא אכן ינסה להקים ממשלה עם לפיד, אבל גם לממשלה כזאת אין הרבה סיכויים לצאת לפועל משום שגם בנט, גם סער וגם ליברמן יחששו משיתוף פעולה עם השמאל הרדיקלי ומהישענות על המפלגות הערביות ולכן שוב אנו מגיעים לאותה תוצאה: כל תוכן נאומו של בנט היה מכוון לגלגל את האשמה ממנו ליריבים האחרים. שכשנצא לבחירות הוא יוכל להגיד ניסיתי הכל, ולכן אני לא אשם בהן.
הבא בתור הוא כמובן סמוטריץ'. הלחץ המופעל עליו מגיע מכל הכיוונים. כל מפלגות הימין ומצביעי הימין מזהירים אותו כי העקשנות שלו היא זו שתוביל לכך שלא תקום ממשלת ימין, אבל הוא לא מסכים בשום פנים ואופן לשמוע על רעיון של ממשלה שכדי להקים אותה יהיה צורך בסיכום כלשהו או הבנה עם המפלגות הערביות.
סמוטריץ' מבחינתו לא מכחיש את העובדה שהמעשים שלו יובילו לעוד סבב בחירות והוא מוכן גם לצעוד לשם בעיניים פקוחות, כשהוא מסביר כי מספיקה פעם אחת של שיתוף פעולה עם הערבים כדי להביא לקץ שלטון הימין בישראל. לראייתו, אחרי שיתוף פעולה אחד כזה לא תוכל יותר לקום ממשלת ימין אחרי שהשרץ הוכשר.
המשמעות היא שסמוטריץ' מוביל כעת אולי אפילו ביודעין לבחירות חמישיות שהוא אמור לגזור מהן את הקופון ולהגיד: אני היחיד שעמדתי על עקרונותיי. אבל את האשמה הוא בוודאי ינער מעצמו ויאמר שמי שבגד בעקרונות הימין זה לא הוא אלא נתניהו, בנט וסער שהיו מוכנים לשמוע על שיתופי פעולה מסוכנים במקום להתאחד לגוש ימין אחד גדול.
היום שאחרי השמאל
בגוש המרכז שמאל המצב לא שונה בהרבה. יאיר לפיד חזר השבוע מארה"ב, לשם נסע באופן רשמי לצורך חופשה אך למעשה הוא עסק שם בדיונים עם היועצים האסטרטגיים שאת שירותיהם שכר לפני הבחירות.
למעשה, כל זמן שהמנדט נמצא בידי נתניהו אין ללפיד איך להתקדם עם בנט, מה גם שבנט עדיין נמצא בשלב בו הוא נותן את הצ'אנס לממשלת ימין. ככל הידוע, בנט ולפיד שומרים על קשר כלשהו ובנט בנאומו השבוע גם לא הכחיש אפשרות של שיתוף פעולה כזה ואמר כי ילך עם כל מי שיצליח להקים ממשלה, אבל באופן רשמי כרגע אין מגעים לחיבור בין בנט לגוש המרכז שמאל.
רק כשיסתיימו ימי המנדט של נתניהו מבלי שהוא יצליח להרכיב ממשלה, יתחדשו באופן גלוי המגעים בין לפיד לבנט שיקבל הצעה להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה. ההחלטה לא תהיה קלה עבורו והוא יידרש להתמודד עם המחיר של שיתוף פעולה עם מרצ והעבודה ועם ממשלה הנתמכת על ידי המפלגות הערביות.
לפיד מבין היטב את הדילמה שבנט יהיה נתון בה והוא צופה כנראה גם את התוצאה המאכזבת שתהיה לבסוף. משום כך הוא משמיע במסרים המעטים שהוא משחרר לתקשורת שהשינוי יכול לבוא רק בזכות שיתוף פעולה איתו, בלי זה אין לבנט שום אפשרות אחרת בימין. כך שכשיגיע השלב בו גם המגעים איתו ייכשלו, יוכל לפיד להגיד כי הוא מצדו ניסה הכל כדי למנוע בחירות.
זאת גם הסיבה שלפיד אמר עוד לפני הבחירות כי הוא לא מתעקש על תפקיד ראשות הממשלה והוא מוכן לוותר עליו אם זה מה שיביא את השינוי ואת קץ שלטון נתניהו. הוא הבין שהוא מאלץ בכך גם את שותפיו לנהוג באופן דומה ובעיקר הוא זה שיוכל להגיד הנה אני כבר מראש ויתרתי וכל הבחירות האלה נגרמו רק בגלל עקשנותם של אחרים, לא בגללי.
בינתיים, סער שומר על שתיקה. הוא לא יוצא בהצהרות ולא מציב דרישות. ככל שהוא שומר על אש נמוכה יותר, יהיה יותר קשה להאשים אותו בכשלון המאמצים להקמת ממשלה והוא יוכל להסתתר מאחורי אשמתם של אחרים. זה הקו איתו הוא ממשיך מאז שסירב להמליץ אצל נשיא המדינה על מי מהמועמדים כשהוא מסביר, כי רק אחרי שיראה את לפיד ובנט מסתדרים ביניהם על מתווה להקמת ממשלה הוא ימליץ עליהם לנשיא. כך הוא מנער מכל אחריות ומגלגל אותה לפתחם של האחרים אפילו שהוא יוצא נפסד מכך.
כנסת עם ידיים קשורות
וכך כבר ארבע מערכות בחירות שזו המגמה המאפיינת את ימי ניסיונות הנפל להקמת ממשלה. לא ניסיונות לבנות ממשלה אלא הכנת האפשרות לניקיון מאשמה בעתיד.
וכשזו המגמה הכללית זו גם הפכה להיות הסיבה שהכנסת החדשה שנבחרה אמנם הצהירה אמונים והיתה אמורה לצאת לדרכה אבל בינתיים אין לה כל אפשרות לעשות זאת.
על פי החוק, שבועיים אחרי בחירות צריכה הכנסת החדשה להצהיר אמונים ולהתחיל לעבוד גם כשעדיין לא קמה ממשלה. על פי הנוהל צריכה לקום מיד ועדה מסדרת והיא מתכנסת ומקימה שלוש ועדות הנחשבות חיוניות: ועדת כספים, ועדת חוץ וביטחון וועדת כנסת. הוועדות הללו פועלות כוועדות זמניות עד שקמה ממשלה ובהתאם לכך מוקמות הוועדות הקבועות.
ראשות הוועדה המסדרת נתונה בידי המפלגה המחזיקה במנדט להקמת ממשלה וחלוקת החברים בה מטעם המפלגות נקבעת לפי מספר מנדטים. נתניהו מינה השבוע את מיקי זוהר לראשות הוועדה המסדרת, הוא פתח במשא ומתן עם המפלגות כדי להקים אותה ולאחר ויכוחים רבים הוא גיבש את ההרכב המועדף מבחינתו לוועדה.
אולם בימינה לא מיהרו להסכים עם המתווה ולכן החליטו בליכוד לדלג מעליהם ולהביא את הרכב הוועדה ישירות לאישור המליאה. בימינה המשיכו להילחם והצהירו כי לא יצביעו בעד, מה שאומר שלהצעה לא יהיה רוב והיא תידחה במליאה. אבל בליכוד התעקשו ועד לרגע האחרון הבהירו שיביאו בכל זאת את הצעת הרכב הוועדה להצבעה במליאה.
השיקול מבחינת הליכוד היה שבכל מקרה הם ירוויחו. אם בימינה יחליטו ברגע האחרון לתמוך, הרי שיהיה רוב ותקום ועדה מסדרת בהרכב המועדף מבחינתם. ואם בימינה יימנעו או יצביעו נגד, ההצעה תיפול ולא תקום ועדה מסדרת. במקרה כזה הם יוכלו להצביע על בנט כמי שמסרב לשתף פעולה עם הימין ומונע מהכנסת החדשה להתחיל לעבוד.
המשבר הפוליטי כולו התקפל בעצם לתוך תקרית שולית יחסית, אבל כזו שמשקפת בדיוק את התמונה המלאה. בליכוד הסכימו ללכת לשבוע נוסף של שיתוק מוחלט של הכנסת העיקר שבנט יהיה זה שאשם במצב. בסופו של דבר החליט מיקי זוהר ברגע האחרון למשוך את ההצבעה אבל התועלת כבר הושגה. הכנסת אמנם משותקת ועדיין לא החלה לעבוד אבל את האשמה אפשר לגלגל הלאה לצד השני.
המשמעות המעשית היא, בין היתר, שמערכת הביטחון עוסקת עכשיו בהתפתחויות האחרונות מול איראן, פיצוץ הכור בנתנז והתקיפות הימיות ההדדיות, קודקודי מערכת הביטחון מזהירים מפני אפשרות של תגובה איראנית אבל לכנסת אין יכולת לפקח על כל התהליך, לחברי הכנסת אין אפשרות להתעדכן בנעשה ולקיים את הבקרה הנדרשת על מהלכים מסוכנים כאלה משום שאין ועדת חוץ וביטחון שתעסוק בכך.
כעת נוסיף לכך את הוויכוח הניטש בין נתניהו לגנץ על מינוי שר משפטים קבוע שכתוצאה ממנו הממשלה לא מתכנסת ולא פותרת את המשבר עם חברת פייזר, מה שגורם לעיכוב ברכישת חיסונים נוספים. נתניהו וגנץ מגלגלים את האשמה זה על זה ובסופו של דבר שניהם מסכנים את המשך פרויקט החיסונים בגלל פוליטיקה קטנה.
כי כשזו הרוח השולטת בשטח, זה משפיע ומחלחל לכל התחומים. ממשלה חדשה לא מוקמת ולאף אחד לא בוער לעשות זאת כמו שבוער לכל אחד לגרום לכך שהיריב יהיה אשם בזה. הכנסת לא מתחילה לעבוד והדיון הוא רק מי אשם בכך, הקבינט המדיני ביטחוני לא יכול להתכנס כי אין שר משפטים, המצב עם איראן רגיש והחיסונים גם הם בסכנה, אבל השיח בנושאים הללו הוא רק מי אשם, לא מדברים על איך אפשר למצוא פתרון.
פריצת דרך במצב הבלתי נסבל הזה יכולה לבוא רק ברגע האחרון, בלילה האחרון שלפני תום המנדט של נתניהו או בלילה האחרון לפני תום המנדט של הכנסת, רגע לפני שהיא מתפזרת על פי חוק בתום הימים האפשריים להקמת ממשלה. וכל זמן שאין פריצת דרך ואין היתכנות לממשלה באופק, העיסוק המרכזי ימשיך להיות רק בגלגול האשמה למגרשו של היריב.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
כל שבוע הוא כותב טור שלא מחדש שום דבר