לא היה כלום: מאחורי החשאיות בחקירת נתניהו, אין כלום

אל מול הכתבים שדאגו לפמפם בכותרות העיתונים ובמהדורות החדשות על "רעידת האדמה" שתהיה בפוליטיקה הישראלית לאחר שיתברר מה טמון ב"תיק 2000" – תיק החקירה השנייה והחסויה עד אתמול של ראש הממשלה, ניצב בנימין נתניהו, שבניגוד אליהם היה מודע לחומר בתיק עליו נחקר, וטען שוב ושוב כי "אין כלום – כי לא היה כלום".

על פי המידע שהתפרסם עד כה, נראה כי ראש הממשלה צדק שוב וכי רודפים אותו לחינם. כפי שדווח אתמול לראשונה בחדשות 2, המדובר בשיחה שהתקיימה בין נתניהו למו"ל העיתון ידיעות אחרונות. לפי קטע מהשיחה, שהגיע לידי וואלה! NEWS, מוזס אמר לנתניהו: "אפנק אותך בעיתון, אם תעזור לי בחוק 'ישראל היום'". נתניהו השיב לו: "יהיה בסדר". עוד דווח בחדשות 2 כי השניים דנו בסגירת מוסף סוף השבוע של "ישראל היום".

מכיוון שכולם יודעים כי "לא היה כלום", ועובדה ידועה היא כי ידיעות אחרונות לא הפסיקו במתקפותיהם נגד בני משפחת נתניהו, כמו גם ידוע כי לא נעשה אף צעד מצידו של ראש הממשלה על מנת לסגור או לצמצם את פעילות העיתון ישראל היום, נראה כי ראש הממשלה צודק. נשאר רק לבדוק מדוע הוקלטה אותה פגישה בין נתניהו לנוני מוזס.

התחקירן יואב יצחק כותב כי גילויים חדשים בפרשה הקלטת שסיבכה בחקירה פלילית את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת העורך האחראי של עיתון ידיעות אחרונות ("תיק 2000"), מלמדים כי מוזס ניסה לסחוט את נתניהו, אך לא הצליח בכך. בניגוד לפרסומים הכוזבים בתקשורת ובראשם עיתון הארץ – שהטיחו בנתניהו אשם כאילו ניסה "לקנות שתיקה" וכיסוי אוהד, נתניהו אינו העבריין, אלא הקורבן בפרשה זו.

הוא פירסם באתרו, News1, מספר גילויים מעניינים. נתניהו ומוזס קיימו פגישה בסוף 2014, ערב הבחירות לכנסת הנוכחית, במעון ראש הממשלה בירושלים. הפגישה התקיימה ביוזמת מתווך אחד או שניים, שביקשו להפסיק את העוינות ההדדית מצד שני הצדדים; בפגישה השתתפו מוזס ונתניהו. בלבד. הקלטת הוחזקה והופעלה כשהיא בכיסו של נתניהו.

מכשיר ההקלטה התקבל מיועצו של נתניהו, ארי הרו. עו"ד דוד שמרון הוא שיזם קבלת המכשיר מארי הרו. לאחר הפגישה נמסר המכשיר לידיו האמונות ולמשמורתו של ארי הרו; נתניהו נועץ ארוכות קודם לפגישה עם עו"ד שמרון, ולפי עצתו: הוא החליט לתעד את הפגישה, כדי שתהווה הוכחה ומעין "נשק יום הדין", לכך שנעשים נגדו נסיונות סחיטה; נתניהו נערך מראש לפגישה. הוא הסכים לה – לאחר תקופה ממושכת שבה הותקפו הוא ילדיו ורעייתו – כדי לתעד, ומראש, ניסיונות סחיטה מצד מוזס.

בפגישה טען נתניהו, כי הוא נרדף ומותקף שוב ושוב בשל מדיניותו האידיאולוגית ונוכח עמידתו בראש הימין בישראל. באותה פגישה הוא ביקש ממוזס להימנע מפרסום ידיעות בנוגע לבני משפחתו, וכן להימנע מפרסום ידיעות מגמתיות וכוזבות נגד גוש הימין. נתניהו הטיח במוזס – דבר הידוע ברבים גם מפיו של אדלסון עצמו – כי עיתון ישראל היום הוקם על-ידי אדלסון כדי לבטא את עמדות הימין בישראל.

מוזס השיב באותה פגישה: "אני מוכן לפנק אותך" ולעצור מגמה זו, וזאת בתנאי שתסייע בקידום החוק לסגירת עיתון ישראל היום. באותו מעמד טען מוזס, כי עיתון ישראל היום, המחולק חינם, גורם נזק עצום לידיעות אחרונות; נתניהו השיב באותו מעמד, וברצותו להפיס דעתו של אורחו-מוזס: "יהיה בסדר", אך בשום שלב לא התכוון לכך באמת, והוא אף לא עשה מאומה כדי לעצור את הוצאתו לאור של ישראל היום. לראיה: גם לאחר מכן לא פעל נתניהו לקידום החקיקה. נהפוך הוא: נתניהו פעל, בכל כוחו, להדיפת יוזמת החקיקה מצד חברי כנסת המזוהים עם מוזס, ולפי גירסתו הוא אף הביא להליכה לבחירות.

את בקשתו בעניין בני משפחתו הפנה נתניהו גם למו"ל הארץ, עמוס שוקן, וזה נעתר לבקשתו והבטיח למנוע פרסומים העלולים לפגוע באחד בני משפחתו; הקלטת הבעייתית נתפסה אצל ארי הרו לפני כמה חודשים, במסגרת החקירה המשטרתית שנוהלה נגדו והחיפוש שנערך בביתו ובכליו. היועמ"ש אביחי מנדלבליט התלבט כיצד לנהוג. שכן, מעבר לבעיה הציבורית-העיתונאית המשתקפת, תוכן הקלטת אינו מהווה ראיה לעבירה מצד נתניהו – זו הגירסה שניסו "למכור" לו שוחרי רעתו של נתניהו – אלא דווקא מעיד כי נתניהו היה קורבן לנסיון סחיטה (ארנון מוזס ידוע כמי שהפעיל אמצעי סחיטה נגד פוליטיקאים ואנשי עסקים רבים).

נודע, כי בחקירתו על-ידי המשטרה (יום ה', 05.01.17) מסר נתניהו, כי הוא לא האמין למוזס, וכי מוזס גם כן לא האמין לו, ולכן המשיכו שניהם כל אחד בדרכו – תקיפות הדדיות בכל הזדמנות, שבאו לידי ביטוי פומבי. כך השיב גם מוזס בחקירתו. הראיות האוביקטיביות מלמדות, כי המלחמה בין שני הניצים נמשכה וכי בפועל לא הושג מאומה באותה פגישה. נתניהו אמר עוד בחקירתו, כי הוא לא קיבל ולא ציפה לטובת הנאה אישית, וכל מבוקשו היה לשכנע את מוזס לחדול ממתן ידו לפרסומים מגמתיים וזדוניים נגד הליכוד בכלל ונגדו בפרט, וגם מבוקשו זה לא הושג.

הקשר בין נתניהו לעיתון ישראל היום:

אם יש כבר חשש כלשהו להליך לא חוקי מצידו של ראש הממשלה, הרי שזה בדמות הקשר שלו לעיתון ישראל היום. האם נתניהו אכן מסוגל לפעול לצמצום או סגירת חלקים מהעיתון? חבר הכנסת יואל חסון (המחנה הציוני) כבר הספיק לפנות למבקר המדינה יוסף שפירא בדרישה לפתוח בבדיקה מחודשת בחשד להפרת חוקי הבחירות על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד בבחירות 2015, ולבדוק ככלל את הקשר בין נתניהו לעיתון "ישראל היום".

בעבר קבע מבקר המדינה שאין ראיות מספקות לקשר פסול בין הצדדים, אך הגילויים האחרונים על השיחה המוקלטת בין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, שבה נידונה "עסקה" של סיקור חיובי תמורת קידומו של חוק "ישראל היום", מחייבים, לפי חסון, בדיקה נוספת. "מן הראוי לבחון את הדברים שנית", כתב חסון. חסון הסביר כי "האפשרות שבחסות הקשרים העבותיים והאינטימיים שבין ראש הממשלה לבעלי השליטה ב'ישראל היום' התבצעו הפרות חמורות ועקביות של חוקי בחירות, לרבות קבלת תרומות אסורות בצורה של טובות הנאה, נראית היום טרוויאלית מתמיד".

מהצד השני: הפוליטיקאים האהודים על ידיעות

בטור שפירסם באתר מידה, כותב אמנון לורד: פרשת העסקה שלא יצאה לפועל בין נתניהו למוזס – אם רוצים לקחת אותה לספירה הפלילית – פותחת המון אפשרויות וגם סימני שאלה לגבי המשטרה עצמה. למשל, אם פגישה כזו בין נתניהו למוזס התנהלה ברוח מסוימת אף כי לא הניבה תוצאה, האם לא מתבקש לחקור מה הניע חברי כנסת ושרים מסוימים בקידום החוק לסגירת 'ישראל היום'? אם מוזס חשוד, הרי שיש לחשוד כי נפתלי בנט, ציפי לבני, איתן כבל ואחרים נהנו מאיזו "טובת הנאה" מכיוון רחוב מוזס (היום בראשון־לציון).

יתר על כן, מכיוון שהמניע לפגישת נתניהו־מוזס הוא המתקפה הפולשנית נגד בני הזוג נתניהו, שהייתה בסגנון בוטה של רצח אופי, האם לא מדובר בעצם בעיתונות שמעורבת בעסקי פרוטקשן? אם הכל פלילי, אז גם צורת הכיסוי של פוליטיקאים רבים לא הייתה אלא מערכת איומים שיכלה לקבל תפנית של כיסוי חיובי בתנאים מסוימים. ואז יש לנו סחיטה באיומים ופרוטקשן, כמקובל במאפיה.

למשל: במאי 2015 פרסם יואב יצחק כי נערכה פגישה בעלת אופי של עסקת חליפין בין מוזס לבין השר ישראל כץ. לפי יצחק, בפגישה הזו נדונה הדרך לחיסולו הפוליטי של נתניהו. נראה שחשיפת הפגישה בין מוזס לנתניהו וההקלטה שלה, מספרת הרבה יותר על התקשורת מאשר על נתניהו. האם המשטרה הפכה למפקחת פעולות ראש הממשלה? יש לנו מצד אחד את 'ידיעות אחרונות', שמנהל מסע לינץ' מתמשך לאורך 21 שנים נגד בני הזוג נתניהו. מנגד אפשר לזהות קרטל של כתבי־על, רביב דרוקר, גידי וייץ, אמנון אברמוביץ ובן כספית. אלה כותבים בתיאום מלא נגד ראש הממשלה, ומעניקים ספין לחקירות המשטרה. כך יוצא שחקירות המשטרה אינן אלא מנוע המחולל מבצעי תעמולה שנועדו לערער את דעת הקהל. מתוך הרכב הקרטל הזה, שניים – אברמוביץ' וכספית – היו מעורבים עד צוואר בפרשת הרפז, באופן פעיל. מבקר המדינה הקודם שפרסם דו"ח בנושא הזכיר לחומרה את מעורבותם של עיתונאים במלחמה הזאת.

מוטב שהמשטרה תמשוך את עצמה החוצה מהזירה הפוליטית הציבורית, שבה מתכתשים פוליטיקאים ואנשי תקשורת. עם כל התחושות הלא־נוחות שמשאירה פרשת המתנות ב' של נתניהו, אין שום דחיפות פתאומית לחקור אותן עכשיו באמצע הקדנציה. יש כאן חבלה בעבודת ראש הממשלה, שאליה התייחס פרופ' אלן דרשוביץ. לא התבשלה שום עסקה חשודה ברמה הלאומית שחייבים לחקור את מניעיה, כמו למשל ביטול פרויקט ה'לביא' בזמנו או ביטול עסקת ה'פאלקון' בהוראת קלינטון לאהוד ברק. אלה דברים שהמערכת הפוליטית בישראל או גורמים אחרים היו צריכים לחקור.

בשלב זה מתקבל הרושם שהמילה החביבה על ראש הממשלה, "כלום", מגדירה היטב את פרשת החקירות שנתקעו לפתע בדרכה של הממשלה. זוהי פרשת להד"ם או פרשת כלום. ברור שלאחר העברת התקציב הדו־שנתי והשגת היציבות הברוכה של הממשלה, התעורר צורך דחוף להשקיע מאמץ עליון בהפלת נתניהו. אותם חוגים שדחפו בחצי השנה האחרונה לחקירות, יודעים היטב שאין להם שום יכולת להחליף את השלטון בישראל באמצעים דמוקרטיים. נותרו רק שיטות שמחוץ למערכת הפוליטית־ציבורית. תיקים באפלה הוכחו כשיטה יעילה בישראל. קבוצת אהוד ברק, גבי אשכנזי, עיתון 'הארץ', נוני מוזס, יאיר לפיד ובוז'י הרצוג יודעים שהעם לא נותן בהם אמון. יותר מזה: הפער בין הקבוצה הזאת, שהיא חוד המחץ של המעמד השליט, ובין רצון רוב העם – הולך ומתרחב, כפי שמוכיחה פרשת אלאור אזריה.

חקירות המשטרה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה נראות עכשיו כתאונת רכבות. כדי לשמור על אמינות גורמי האכיפה, כדאי מאוד למצוא את הדרך האלגנטית ביותר לרדת מהעץ ולאפשר לעם ישראל לחזור לשגרה. יש בארץ מספיק פיגועי דריסה.