עיתון הניו יורק טיימס כתב אתמול (א) על סוגיית המשבר בענף הכובעים בעולם כולו. כובע הינו פריט שבעברו הרחוק היה אופנתי מאוד, אך עם השנים הוא נעלם מהעולם ויחד איתו נעלמו מפעלים רבים שנסגרו מחוסר עבודה.
קרא עוד:
[postim]
העיתון כתב על מפעל גדול בעיר Spain, מפעל שעובד כבר 127 שנים בתחום ייצור הכובעים, ועדיין עומד על תילו.
בשנת 1930, רוב החנויות שמכרו כובעים סגרו את שעריהם בעקבות המחסור בביקוש לכובעים שפשוט נעלם.
רק חנות אחת נשארה פעילה, זה בעקבות שיתוף הפעולה שלה עם חרדים מברוקלין וירושלים, כך נכתב בעיתון.
בהמשך הכתבה הסביר הכתב שישנם ארבעה סוגי כובעים, ולפי הכובע, ניתן לזהות לאיזה מגזר משתייך האדם החובש אותו.
בשכונת בורו פארק ישנו אדם בשם אלברט הרמן, בבעלותו קיימת חנות כובעים המספקת כובעים עבור חסידי סאטמר. מידי שנה נוסע אלברט יחד עם רעייתו לדרום ספרד כדי לבדוק באופן אישי את הכובעים המתאימים ללקוחותיו מקהילת סאטמר.
הרמן אמר לכתב, ללקוחות שלי חשוב מאוד המראה של הכובע, והם בוחנים אותו מכל עבר כדי לוודא שהוא עונה על כל הדרישות. אני חייב לבוא למפעל בעצמי כדי לדאוג שעובדי המפעל יבצעו את מלאכתם בשלימות אחרת חבל על הזמן שלי, הלקוחות לא יקנו אם הכובע לא יהיה מושלם.
כתב העיתון שביקר בחנות הכובעים של הרמן התפעל מהחשיבות אותה מייחסים החרדים לכובע, בפרט נערים בני 13 שרוכשים כובע לרגל בר המצווה שלהם, הללו שואלים: "הכובע משמין אותי", "השוליים רחבות מידי", נראה כאילו שום דבר לא חשוב מעבר לכובע, גם לא מלחמה גרעינית – כך נכתב שם.
זר לא יבין זאת, סיכם הכתב את הידיעה, אך מי שמגיע מבפנים לא מכיר מציאות אחרת.
