מאמצים בגרמניה למנוע הדפסתו של "מיין קאמפף"

שרי המשפטים מ-16 מדינות האיחוד הפדרלי של גרמניה הסכימו כי עדיין יש צורך במניעת הדפסתו של הספר "מיין קאמפף" שבו יצא היטלר נגד "הסכנה היהודית".

חששם של שרי המשפטים מתגבר ככל שמתקרבים אל ה-31 בדצמבר 2015, המועד בו יפוגו זכויותיה של בוואריה על הדפסת הספר.

מאז מלחמת העולם השנייה, ממשלת בוואריה, מחזיקה בזכויות משום שהיטלר היה באופן רשמי תושב מינכן כשהוא מת. עם תום מלחה"ע השנייה שררה הסכמה רחבה בין מדינות האיחוד הגרמני כי על ממשלת בוואריה יש לשמור על איסור כולל על הפצת הספר בגרמניה על ידי חסימת ההדפסה, אלא שזכויות אלה יפוגו בסוף שנת 2015, 70 שנים לאחר התאבדותו של היטלר.

שר המשפטים של בוואריה, וינפריד באוסבק, בירך את עמדתם של עמיתיו ואמר כי הסכמתם מהווה "אות וסימן ברורים נגד חוסר סובלנות, שנאת זרים ואנטישמיות". "לגרמניה יש אחריות היסטורית מסוימת שאותה אנו חייבים למלא" הוא אמר, והוסיף כי העולם צופה בהתנהלותה של גרמניה בעניין הספר ה"בלתי אנושי" באופן רציף, ומצפה ממנה לפעול נגד הפצתו.

"נמצה את האמצעים הזמינים של המשפט הפלילי בכדי לאסור את ההדפסה – אנחנו חייבים את זה לקורבנות השואה ובני משפחותיהם," הוא אמר. שרי המשפטים של כל 16 מדינות האיחוד, הסכימו בפגישה בת יומיים באתר נופש על יד החוף הבלטי, למנוע הדפסה של כל גרסה שאינה מבוארת של "מיין קאמפף", גם לאחר פקיעת הזכויות ביום 31 בדצמבר 2015.

לעומת זאת, גירסה "מבוארת" של מיין קאמפף ("מאבקים") שנערכה על ידי מכון היסטורי צפויה להתפרסם בתחילת 2016 לאחר שבוואריה אותתה בינואר כי לא תמנע את הדפסתה, וזאת בתואנה של "מחקר היסטורי".

שרי המשפטים של גרמניה אמרו כי הם ייפגשו עם התובעים הציבוריים הראשיים על מנת לדון בסוגיות המשפטיות, וכן עם התובע הכללי הציבורי הפדרלי, לאחר ההתייעצויות יפרסמו את החלטתם ברבים.

"מיין קאמפף"

'מאבקי' (Mein Kampf), הוא שם ספרו של אדולף היטלר ימ"ש. הכרך הראשון של הספר, 'דין וחשבון' (Eine Abrechnung), הופיע ביולי 1925, והשני 'התנועה הנציונל-סוציאליסטית (Die ationalsozialistische Bewegung), בדצמבר 1926, אך שנת ההוצאה מופיעה בו כ-1927. מ-1930 הודפסו מהדורות בכרך אחד. עד 1945 הגיעה תפוצתו של הספר לכעשרה מיליוני עותקים והוא תורגם ל-16 שפות. מאז הופיע בכמה תרגומים, אך לא עוד בגרמנית.

הכרך הראשון של הספר היה אמור לתאר את חיי היטלר, והשני את התפתחות המפלגה הנציונל-סוציאליסטית; הספר נועד גם לקבוע את מטרותיו של היטלר ואת תורתו, כנאמר בהקדמה. לאמיתו של דבר היו הפרטים האוטוביוגרפיים שגויים מאוד ורבי בקיעים, וכנראה שהיו רק אמצעי לגזור מתוך חיי היטלר השקפות שלו שצמחו רק אחרי 1919.

כיוצא בזה החוירו בכרך השני דברי ימי המפלגה כמעט כליל לעומת התבטאויות רעיוניות. הספר עוסק בהרחבה בכול תחומי המדיניות, אך מתאר בבהירות מיוחדת בפרק הרביעי של הכרך הראשון ובפירוט רב ביותר בפרקים 13 ו-14 של הכרך השני, את קווי היסוד של מדיניות החוץ של גרמניה בעתיד. מטרותיה הנכספות הן לכרות ברית עם איטליה ועם בריטניה, אחר-כך להביס את צרפת במלחמה, כדי ליצור את נתוני היסוד לכיבוש 'מרחב מחיה' (לבנסראום) לעם הגרמני במזרח אירופה וברוסיה הסובייטית.

בספר נכללה גם תוכניתו האנטי-יהודית של היטלר. בעוד שמ-1919 דרש רק את הרחקת היהודים, ולרוב כיוון בכך להגירתם או לגירושם מגרמניה, דרש היטלר במ"ק את הריגתם, וייחס לה משמעות חובקת עולם.

עד לשנת תר"צ נמכרו אלפי עותקים בלבד. לאחר הצלחתם של הנאצים בבחירות שנערכו ב־13 באוקטובר 1930 זכה הספר לפופולריות מסוימת, ובשנת 1932 נמכרו כבר 80 אלף עותקים של הספר. עם עלייתו של היטלר לשלטון נמכרו מיליוני עותקים של הספר, ובשנת 1933 לבדה נמכרו מיליון וחצי עותקים. המפלגה הנאצית אך חילקה מהדורה מיוחדת של הספר כשי לכל זוג שנישא בגרמניה הנאצית. עד לסיום המלחמה נמכרו בגרמניה כעשרה מיליון עותקים, ועוד כמה מיליוני עותקים ברחבי העולם.

הספר זוכה לתפוצה נרחבת בקרב מדינות ערב והרשות הפלסטינית, שם הספרות האנטישמית פופולרית ונפוצה, ולעתים אף זוכה לעידוד השלטונות. מהדורה ערבית של הספר פורסמה בלבנון והפכה לרב-מכר בקרב הפלסטינים בשטחי יהודה, שומרון ועזה.‏ לאחרונה דווח על מהדורה שיצאה לאור בטורקיה, והייתה שם לרב מכר בשנת 2005.