שתי נערות בנות 16, תלמידות כיתה י' בבית הספר התיכון בית חנה מרכז חינוך ליובאוויטש במיאמי, יצאו בשבת בצהריים לטיול רגלי, והלכו לאיבוד ביערות של Kissimmee.
"יש אגם מאחורי הבניין והבנות יצאו לטיול רגלי", סיפר אביה של רבקה, אלן משה. "הבת שלי נפלה וחברתה ניסתה לסייע לה לקום. הם לא היו מסוגלות לאתר את הדרך חזרה, המשיכו ללכת, וכך הלכו לאיבוד".
הלילה הארוך ביותר
"ככל שהשתיים המשיכו בדרכן, תנאי השטח הפכו קשים יותר", סיפר אחד מאנשי צוות החיפושים. "הן הגיעו לאיזור סבוך מלא שיחים וקוצים. הן הלכו כל אחר הצהריים, תוך כדי חיפוש והאזנה לצליל מכוניות או מטיילים, וככל שהתקדמו יותר, התקרבו לתוך איזור הביצה", סיפר האיש לעיתונאים.
הנערות המשיכו להתקדם, ובשלב מסויים כבר המים בביצה העכורה הגיעו להן עד לסנטר. הן הבינו שצריך למצוא מקום גבוה יותר ולהמתין למחלצים. הן טיפסו על עץ קטן ושבור, מחשש לחיות רעות וחשבו איך להחלץ משם. עם רדת הלילה, החלו השניים לגלות סימני מתח וחרדה. העץ נשבר והן נפלו למים. את הלילה העבירו על תלולית עפר קטנה.
"לא היה להן אוכל ולא מים, וגם לא מושג אילו חיות יש בסביבה. מה שנתן בליבן תקווה, הוא רעש המסוקים שנשמע באיזור. הן טיפסו על עץ גבוה ונופפו בידיהן לעזרה, אך אף אחד לא ראה אותן".
עם עלות השחר, כוחות רבים הוזעקו לאיזור לסייע בחיפושים. אנשי השריף האיזורי, כוחות משטרה, "הצלה" מיאמי וארגון "זק"א", ואנשיו של המושל ריק סקוט שלא נתן תנומה לעיניו ופעל ככל יכולתו להמשך החיפושים.
טייס המסוק השליך פתק: הישארו במקום, אנחנו בדרך
כאשר המסוקים חזרו שוב בבוקר, הנערות שוב נופפו בידיהן כדי למשוך תשומת לב. טייס המסוק הבחין בנערות, אך לא יכול לנחות בשטח הבוצי. הוא העביר את המידע במהירות לחפ"ק החיפושים, ואלו יצאו לשטח כדי לחלץ את הנערות.
המסוקים פעלו בתיאום מלא עם צוותי הקרקע כדי לאתר את המיקום של הנערות, והטילו פתק לנערות עם המילים, "הישארו במקום, אנחנו בדרך".
"לא היה שום שביל", סיפר אחד מאנשי החילוץ. "נאלצנו להשתמש במסור רק כדי ליצור נתיב התקדמות. כשהגענו למרחק של כ-50 מטרים מהנערות, יכולנו לשמוע אותן, אבל עדיין לא יכולנו לראות אותם. הן צעקו לנו את שמותיהן, וכך היינו לפחות מסוגלים לערוך זיהוי חיובי".
במקביל למאמצי החילוץ מהקרקע, המסוקים מעל המשיכו להכווין את צוותי הקרקע ולהפנותם לבנות. הם הורידו להן אוכל כשר, מים ונעליים.
כשהמצילים התקרבו למרחק 20 מטרים מהנערות, הם הבחינו באגם מים בעומק של כ-25 מטר, מה שאילץ אותם למצוא נתיב חלופי.
לאחר שערכו איגוף מסביב, הגיעו כוחות ההצלה על הנערות בנות ה-16. הבנות היו מסוגלות ללכת בכוחות עצמן, כשעתיים לאחר שזוהו לראשונה.
הבנות היו מכוסות בשריטות וחתכים מהלילה הקשה שעבר עליהן ביער, והן נלקחו לאיזור היערכות החיפושים כדי להתרענן ולהתאושש מעט, לפני הפגישה הדומעת עם הוריהם. "זה היה מראה שאין לתארו במילים", סיפר לאחר מכן אחד מעדי הראייה על הפגישה המרגשת.
השניים נלקחו לבית הרפואה במרחק של כ-30 ק"מ, קיבלו עירוי נוזלים נגד התייבשות, טיפול וחבישה לחבלות ולשריטות ואנטיביוטיקה, ושוחררו זמן קצר לאחר מכן.
בראיון טלפוני לחדשות VIN, אמרה רבקה משה "אני מודה לאלוקים". ברכה כץ הביעה את תודתה ממיטתה בבית הרפואה, לכל מי שהתפלל והשתתף בחיפושים.
אביה של ברכה, הרב ישראל כץ, אמר: זה היה מפחיד מאוד, אבל היה לנו ביטחון בה'. "תחשוב טוב ויהיה טוב".
מרק רוזנברג, מנהל "חסד של אמת" בפלורידה שהשתתף באופן פעיל בחיפושים, ציין כי ישנם לקחים מהפרשה הקשה הזו, "אך לשמחתינו היא נגמרה בטוב".
"זו היתה ביצה עמוקה ומסוכנת וזה ממש נס שהם יצאו בסדר," אמר רוזנברג. "הבנות סיפרו שהן חשו עידוד כי שמעו כל העת את רעש המסוקים במשך הלילה".
"זה נתן להם חיזוק. זה רק מראה לך שאם אתה יודע שמישהו זקוק לחילוץ, תאיר את השטח, ותמשיך לנסות. הן ידעו שבשלב מסויים ימצאו אותן, וזה מה שגרם להן להחזיק מעמד".
שרדו באיזור עם תנינים ונחשים
אחת מקרובות המשפחה תיארה את הסיפור כ"נס", ו"בלתי יאומן": "זה נס. הן שרדו באיזור שיש בו תנינים ונחשים, לא יאומן. הן יצאו לטיול רגלי והלכו לאיבוד. המשיכו ללכת כדי למצוא את הדרך, והסתבכו יותר והגיעו לאיזור הביצה. כל השנה, יש במים שם תנינים טורפים ונחשים.
"בתקופה זו של השנה, המים באורלנדו קפואים, מה שגרם לתנינים ולנחשים שנמצאים באיזור הביצות לצאת מהמים. איזה נס. לא יאומן".
באדיבות אתר VIN ואתר COL חב"ד
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו