חסיד אחד היה רגיל לבוא אל החוזה מלובלין בכל שנה, לחגוג איתו את ראש השנה. פעם אחת מיד כשהגיע אמר לו החוזה שיחזור מיד לביתו בלי עיכוב ושם יהיה בראש השנה. נבהל החסיד ולא הבין למה הרבי הזהיר אותו לנסוע מיד? בלית ברירה נפרד מהרבי לשלום ונסע לביתו.
בדרך התארח בפונדק ובדיוק הגיעו אל אותו פונדק חבורה של חסידים שהיו בדרכם אל החוזה מלובלין, לעשות את ראש השנה עם הרבי. סיפר להם החסיד בצער שנצטווה לשוב לביתו, ואחר כך ישב לאכול איתם. ישבו החסידים יחד ושתו "לחיים" בשמחה גדולה. כשבא הבוקר, שכנעו אותו לחזור יחד אתם אל לובלין ולהיות שם בראש השנה. הם הבטיחו לו שידברו עם החוזה, שירשה לו להישאר.
הסכים החסיד וחזר אתם ללובלין. כשבאו כולם לקבל ברכת שלום מהחוזה, עמד גם הוא בין בני החבורה. בירכו החוזה לשלום ולא ניכר בו שום כעס על שלא קיים את דבריו וחזר. אדרבה –היה נראה שהרבי שמח שהחסיד חזר להיות אתו בראש השנה.
מאוחר יותר אמר החוזה לתלמידיו: "עכשיו אני רואה שנכונים הדברים שנאמרו במדרש. המדרש כותב שבשעה שיהודים יושבים יחד, שותים 'לחיים' ושמחים, הקדוש ברוך הוא מוחל להם על עוונותיהם. הנה היהודי הזה – נגזר עליו למות בקרוב, ניסיתי לשנות את הגזרה אך לא הצלחתי, לכן פקדתי עליו שייסע לביתו, כדי שיזכה להיפרד מבני ביתו. עכשיו אני רואה, שכשהצטרף אל החבורה וישבתם יחד לשמוח ולשתות 'לחיים' – על ידי כך הומתקה מידת הדין והתבטלה הגזרה."
**
אחת המצוות שכתובות בפרשה שלנו היא "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו? עזוב תעזוב עמו" הפירוש הפשוט הוא שאם נראה חמור של אדם אפילו אדם ששונא אותנו רובץ תחת המשא, חובה לעזור לו לפרוק את המשא.
הבעל שם טוב מסביר את הפסוק מבחינה רוחנית, חמור הכוונה לחומר – הגוף החומרי שלנו "כי תראה חמור" אם תתבונן בחומר שלך תגלה שהוא שונא את הנפש האלוקית שלך ואין לו כח לעבודה הרוחנית שלך. "רובץ תחת משאו" כבד עליו העול של המצוות. "וחדלת מעזוב לו" אולי יעלה על דעתך להפסיק לעזור לגוף ולשבור אותו בתעניות וסיגופים, אומרת לנו התורה "עזוב תעזוב עמו" צריכים לעזור לגוף ולעבוד את השם ביחד איתו בשילוב בין הגוף לנשמה.
דרכו של הבעל שם טוב היא שלהסתגף זו לא הדרך הנכונה להתקשר לקב"ה ועבודת השם היא דווקא בשמחה ובאמצעות הגוף לא בשבירתו, כפי שאמר המגיד ממזריטש ״חור קטן בגוף הוא חור גדול בנשמה״.
אבל לכאורה לא מובן מה חידש הבעל שם טוב הרי גם בהלכה כתוב ש"היות הגוף בריא מדרכי השם" ואסור לאדם לפגוע בגופו? אלא שעל פי ההלכה תעניות וסיגופים מותרים כחלק מעבודת התשובה של האדם והבעל שם טוב בא ומחדש שגם עבודת התשובה צריכה להיעשות מתוך שמחה ואדרבא השמחה פורצת את כל השערים ומגיעה למקומות הרבה יותר גבוהים.
יהי רצון שנצליח לשלב בצורה הנכונה בין כוחות הגוף לכוחות הנפש ובשילוב מלא נעבוד את השם מתוך שמחה כהכנה לשמחת הגאולה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
