כ״ז אלול תשנ״ג. על מדשאות הבית הלבן נערך טקס חגיגי לציון חתימת ”הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי”, המסמך שנודע יותר כ”הסכם אוסלו”. נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, עומד מחוייך ולופת בחוזקה את לחיצת הידיים בין ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, וראש אש״ף, יאסר ערפאת. שמעון פרס ומחמוד עבאס הידוע היום בכינויו 'אבו מאזן' חותמים על מסמך הנסיגה הישראלית מעזה ויריחו. האופוריה שולטת ברחוב הישראלי ובמזרח התיכון, ומנשבת רוחות שלום לעולם כולו, אך בירושלים יש מי שדואג…
האדמו״ר רבי פנחס מנחם אלתר זצוק״ל בעל ה'פני מנחם' מגור, משיח למקורביו בעגמה: "במלחמת המפרץ כולם דאגו ואני הייתי רגוע, היום כולם רגועים ואני דואג…". האדמו״ר נפגש עם רבני הציבור הלאומי ומגלה: כוונת השמאל במסירת השטחים היא לנתק את אלו החשים קשר ליהדות באמצעות החיבור לקדושת ארץ ישראל. בד בבד מזכיר להם האדמו״ר לחזק את קהלם בעניינים הדרושים תיקון כדי להישמר מהפסוק המתריע 'ולא תקיא הארץ אתכם'.
עיניו הצופיות של האדמו״ר רואות בשמי רום את מה שיחושו בארץ בשנים שלאחר מכן: ארגון חמאס החושש מהצרת התפתחותו בעקבות הסכם אוסלו, פותח במהלך של פיגועי התאבדות שאפיינו את שנות הנו"נים המדממות בארץ הקודש. "המהנדס" יחיא עיאש, משגר בתוך שנתיים עשרות מחבלים המבצעים פיגועים באמצעות מכוניות תופת ומתאבדים עם מטעני הנפץ שעליהם. הפיגועים הקשים גובים כשמונים נפש, מציפים את מראות הזוועה ומביאים מורך בלבבות.
"עיניו הצופיות רואות". ביציאה מישיבת מועצגה״תבי"ג טבת תשנ"ו מתפוצץ טלפון סלולרי בשעה שהארכי-טרוריסט יחיא עיאש משוחח בו, הוא נהרג במקום אך סאת ייסורי עם ישראל טרם תמה. זרועות התמנון מתגבשות ותלמידי הרוע שרכשו ידיעות נרחבות בהכנת חומרי נפץ רוקמים מזימה אפילה. מתחת לפני הקרקע רוחשים קיני הטרור בפעילות רבה, ובראשית השבוע של "זכור את אשר עשה עמלק", ה' אדר תשנ"ו, מזדעזעת ארץ ישראל ותושביה כאשר חמאס יוצא בשורה של פיגועי נקמה על מותו של "המהנדס".
בשעה 6:45 בבוקר, בעוד טללים מרעננים את אוויר השחר, נקרע השקט בצומת הרחובות יפו ושרי ישראל, ליד בניין שערי העיר. מחבל מתאבד מהחמאס עלה לאוטובוס קו 18 והפעיל את מטען הנפץ שעל גופו. ההתפוצצות העזה קרעה את האוטובוס לגזרים ורסיסים חדים פילחו עוברי אורח ומכוניות שנמצאו בסמוך. 26 נהרגו בפיגוע הנורא ועשרות נוספים נפצעו. במקביל, באותה השעה בדיוק, מתאבד מחבל נוסף בכניסה לאשקלון, חיילת אחת נהרגת במקום ו-36 בני אדם נפצעים.
מראות הזוועה בפיגוע הראשון בקו 18כעבור שבוע, בבוקרו של י"ב באדר ובעוד עשרות משפחות מתקשות לקום מאבלם, פוגע שוב המשחית באותו המקום ובאותה השעה. מחבל מתאבד, בן החמאס אף הוא, עולה על קו 18 ברחוב יפו, ובשעה 6:20 בבוקר כאשר האוטובוס חולף ליד בניין ג'נרלי, הוא לוחץ על הכפתור ומפעיל את המטען הקטלני. 19 בני אדם נהרגים ושמונה נפצעים.
כלל ישראל מתקשה לשאת את בשורות האיוב והלב מתפלץ בכאב. רחובות ירושלים שידעה ימי ערב־פורים עליזים- שוממים מאדם, הצבא מזרים כוחות לבירה בניסיון לפוגג את הפחד השולט ללא עוררין בכל פינה. בשעת צהריים, מתכנסים שלומי אמוני ישראל על פני כיכר השבת לזעוק ולהתריע על המצב ולחנן בפני יושב שמים שיחוס וירחם על שארית הפליטה ויאמר לצרות די.
האדמו"ר ה'פני מנחם' זי"ע טורח ובא להשתתף בעצרת ההמונים, הוא מצטרף אל הציבור באמירת פרקי תהלים ואנחות ליבו השבור מייראות את סובביו. אל הגר״ש וואזנר זצ״ל שנועד עמו באותם הימים לשיחה שהתארכה הרבה מעבר למצופה, אמר: "לי כבר אין כח לצרות של כלל ישראל…
שלד האוטובוס בפיגוע השני בקו 18בבוקר יום שני, י"ג באדר, יום תענית אסתר, היהדות החרדית הנאמנה משתאה למראה מכתב חיזוק מאת כ״ק האדמו״ר מגור המתפרסם ב'המודיע', רבים שואבים ניחומים מהמילים המרפאות.
עם ה' חזקו ונתחזקה!
עת צרה היא ליעקב, אשר יגורנו והזהרנו בא.
נעזוב את כל החשבונות וההתחשבנות בינינו. אחז״ל כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים כו׳ (ב״ק ס׳).
״כל ישראל ערבין זה לזה״. נעקור את שנאת ישראל אשר בתוכנו, נרבה במידת חסד וטוב, נתחזק בתורה, דרכי נועם ויראת שמים. ונקיים הפסוק (דברים כג,י;טו) ״כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע [וגו'], פן יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך״, ונקרא כולנו לצור ישראל ב״ה, הנפרע לנו מצרינו הא-ל המושיע.
אלה הצמים מחר, וכן אלה שאינם צמים, נקרא כולנו בכל מקום שהוא, בתפילה ב״זמן קהילה לכל״, י״ג באדר, ומידותיו של הקב״ה הכתובות בפרשה זו, [פר׳ תשא], ״רחום וחנון ארך אפים ורב חסד״ וגו׳ יושיענו, ככתוב ״הטיבה ה׳ לטובים ולישרים בליבותם״.
ואנחנו בטוחים שיקויים בנו ״כי לא יטוש ה׳ את עמו ונחלתו לא יעזוב״ ויושיענו.
בשעת לילה, לאחר שכבר שיגר את המכתב האמור למערכת העיתון, התקשר ה'פני מנחם' לעורך וביקשו לסיים בדבר טוב ולהוסיף את הפסוק "כי לא יטוש…". לאחר ימים, בדקו ומצאו בדברי הגמ' (ברכות לא.) "אין עומדין להתפלל…אלא מתוך שמחה של מצוה וכן לא יפטר אדם מחברו…" וכה כותב רש״י בפירושו: "אלא מתוך שמחה. כגון דברי תנחומים של תורה… כי לא יטוש ה' את עמו".
"כי לא יטוש". ההבדל הדק בין כתב היד למודעה הסופיתהתקווה לגאולה וישועה טרם מתיישבת היטב בלבבות ההומים ובשעה 15:50 אחר הצהריים שוב נחרד העם היושב בציון. טרוריסט מפוצץ עצמו מחוץ לדיזנגוף סנטר שבתל אביב, שעה שעשרות אנשים חולפים במקום עם מיטב מחלצות פורים, בדרכם להתארגן לקריאת המגילה ולמצוות שמחת היום. בפיגוע נהרגים 13 איש, ביניהם ילדים רכים, 125 נוספים נפצעים בדרגות שונות, ושמחת הפורים מתפוגגת ונעלמת.
האדמו״ר הנושא על כתפיו את משא העם מתקשה להכיל את עומק היגון וליבו הרחום אינו עומד במעמסה. 59 הרוגים בתוך פחות משבוע ומחצה הינם מעל ומעבר גם לכוחותיו של מנהיג ישראל. בשיחות קצרות עם בני הבית, שמעו המקורבים אמירות דאוגות ומדאיגות אודות גל הפיגועים האיום. ביום הפורים דפרזים לא חש בטוב והסתגר בביתו עד רדת ערב, ליל הפורים.
את שולחן היום עורך האדמו״ר בדרך עילאית ונשגבת. שלא כהרגלו, הוא נכנס לבית המדרש רק בסיום הסעודה וחלוקת הפירות. פחות משעה הוא מותיר לשהותו בקרב חסידיו שיראו אותו כעת בפעם האחרונה, רובה של השעה מוקדש לשמוע'ס, הלא היא שיחת הקודש המלהיבה והמרטיטה. בדברי קדשו חזר שוב ושוב על האמירה כי 'צריך מסירות נפש', גם כאשר קם לצאת מה'טיש' אמר: "זה זמן של מסירות נפש…". לקראת סיום עריכת השולחן שוררו חברי המקהלה על מזמור "שיר המעלות בשוב ה'" כנהוג, האדמו״ר ה'פני מנחם' הפטיר לסובביו: 'נושא אלומותיו', כל דור סוחב את הפעקלא'ך שלו…
"סוחב את הפעקלא'ך". עם האדמו״ר ה”ישועות משה” מויז'ניץ זצ״לבהגיעו לביתו הסתובב בסערת נפש ואמר: "ומשה עלה אל האלוקים… משה רבינו הגיע לפני הסתלקותו למדרגה הגבוהה ביותר… הוא ראה הכל… זה ניסיון קשה…
"אויבען, קעמען מער פועל'ן" (=למעלה, אפשר לפעול יותר) היו המילים האחרונות ששמעו בני הבית באותו הלילה. בבוקר הבינו כולם את כוונתו…
ובצהריים, אלפי חסידי גור שבו בבכי לירושלים, אליהם הצטרפו לקינת העם רבבות עמך ישראל מכל קצוות העיר והארץ. גם השמים בכו והמטירו דמעותיהם יחד עם קבוצי מטה המתלעלעים במררתם.
הכאב היה כפול ומכופל, דווקא בתקופה כזו קשה לעם ישראל הסתלק האדמו״ר שנשא על ליבו את כובד השעה, מי יהיה לנו לאב? זעקו החסידים היתומים. רק בחלוף השבועות התברר ונודע כי אכן הרבי זצ״ל מסר נפשו עבור כלל ישראל ולמשך תקופה ארוכה שקטו הפיגועים הנוראים. גם בשנים שלאחר מכן לא שבו אסונות הענק לפקוד את עם ישראל הדווי.
כי אכן, למעלה, אפשר לפעול יותר…
תיעוד נדיר מההלוויה הדומעת. AP
סיקור הלוויה בחדשות 2
