בתחילת השבוע, יצאו 59 חברי כנסת לפולין, לציון יום השואה הבינלאומי. הם ביקרו באושוויץ, הצטמררו לנוכח המראות הקשים, המהווים עדות אילמת לזוועה שחוללו הנאצים ימ"ש, חלקם אף התייפחו ומיררו בבכי סוער.
קרא עוד:
[postim]
אחרי שעזבו את אושוויץ, והגיעו לקראקוב לישיבה משותפת עם הפרלמנט הפולני, השמיעו כמה מהמחוקקים הישראלים דברי רהב וכזב.
הם סיפרו בהתלהבות על כך ששואה שנייה לעולם לא תתרחש, שעם ישראל יושב לבטח על אדמתו, והאגרוף הצה"לי מגונן עליו מפני כל אויב שמבקש את רעתו.
סיסמאות שחוקות ונדושות בנוסח של "לעולם לא עוד" נשמעו על ימין ועל שמאל. הסיסמאות הללו הפכו חלק אינטגרלי מטקסי הזיכון לשואה, בארץ ובפולין, ביום השואה הישראלי וביום הזיכרון הבינלאומי.
אלא שסיסמאות אלו ריקות מכל תוכן. אין להן על מה שיתבססו. בימים אלו ממש, פועל הצורר האיראני לפתח נשק גרעיני. היטלר ימ"ש אינו אלא מורה ומכוון דרך בעיני עלי חמינאי – המנהיג העליון של איראן. האיראנים שילמו מחיר כבד מאוד על תוכנית הגרעין שלהם, נקלעו לאינפלציה שהפכה את המטבע שלהם, ה'ריאל' למטבע חסר ערך, הסנקציות הפכו אותם ממדינה עשירה ומשגשגת למדינה שמחזרת על פתחי ידידותיה בבקשת עזרה, וכל זה מתוך שאיפה עמוקה ואובססיה בלתי ניתנת לשליטה, לחסל את העם היהודי, היל"ת.
ואותה הכנסת שמצהירה שוב ושוב "לעולם לא עוד", אותם המחוקקים שטוענים השכם והערב כי לא תהיה שואה שניה, אינם נוקפים אצבע. הם לא סומכים על הנס, לא מאמינים בישועתו של הקב"ה, אבל כן תולים את עיניהם על הבית הלבן, ומצפים למשיח השחור שידהר על החמור הלבן ויושיע את עם ישראל מידי מבקשי רעתו.
ירי הרקטות על ערי הדרום, חוסר היכולת של צה"ל לממש את הכוח שיש לו, העובדה שמטוסינו חלפו מעל רצועת עזה והנחיתו עליה מספר טילים בודדים כתגובה להכנסתם של מאות אלפי אזרחים למקלטים ולאימת מלחמה, כל אלו מלמדים אותנו את מה שכבר ידענו.
שואת אירופה היתה גזרה, השקט הביטחוני היחסי השורר כיום הוא מתנה, ומבלי לזלזל חלילה בחובת ההשתדלות ובחיילים היקרים ששוכבים בלילות בשוחות כדי להגן על עם ישראל – הרי שהמערכה האמיתית לא מתנהלת כאן על כדור הארץ, אלא דווקא שם, בבית הדין של מעלה.
אלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו.
