דף כ"ט ע"א
כלים שגמר להשתמש בהם: כלי שתיה – מותר להניחם בסוכה, כלי אכילה – אסור להניחם בסוכה מפני שמאוסים, כלי עץ וחרס ששואבים בהם – מחוץ לסוכה.
נר של חרס – בסוכה קטנה של ז' על ז' חוץ לסוכה, ובסוכה גדולה תוך הסוכה.
ירדו גשמים מותר לפנות מן הסוכה משנתקלקל תבשיל של גריסים שממהר להתקלקל בגשמים מעט, ואיסטניס – כשהרוח נושבת ונופלים קיסמים מהסכך למאכל.
היה בסוכה וירדו גשמים ויצא ממנה, ופסקו הגשמים, אין מטריחים אותו לחזור לסוכה באמצע סעודה עד שיגמור סעודתו, באמצע שינה – עד שיקיץ ויעלה עמוד השחר.
גשמים היורדים בחג סימן קללה, משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו ואומר לו איני רוצה בשימושך.
כמה שיטות למי ליקוי חמה הוא סימן רע: א. לכל העולם, משל למלך שעשה סעודה לעבדיו וכעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך. ב. רק לישראל, שמלומדים במכותיהם. ג. רק לעכו"ם, מפני שהם מונים לחמה.
בזמן שהלבנה לוקה – סימן רע הוא לישראל, מפני שהם מונים ללבנה.
חמה לוקה במזרח – סימן רע ליושבי מזרח, במערב – ליושבי מערב, באמצע הרקיע – סימן לכל העולם, דומה לים – חרב באה לעולם, לשק – חיצי רעב באים לעולם, לזו ולזו – שניהם באים לעולם, לוקה בשקיעתה – פורענות שוהה לבא, כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלות היום, בזריחתה – ממהרת לבא, וי"א להפך.
כל אומה שלוקה שר שלה המליץ בעדה לוקה עמה.
בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין מתייראים מכל הנ"ל.
מחמת ד' דברים חמה לוקה – אב ב"ד שמת ולא נספד כהלכה, נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, משכב זכר, שני אחים שנשפך דמם כאחד.
מחמת ד' דברים מאורות לוקים – כותבי שטרות ומכתבים מזוייפים, מעידי עדות שקר, מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל שמחריבים את הארץ, קוצצי אילנות טובים – שנראים כבועטים בהקב"ה ובברכתו שמשפיע בטובו.
מחמת ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות – שהיית שטרות פרועים כדי לחזור ולגבות, הלוואה בריבית, סיפק בידם למחות ביד עוברי עבירה ולא מיחו, שפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים.
דף כ"ט ע"ב
מחמת ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון – כובשי שכר שכיר שדוחה אותו בלך שוב, עושקי שכר שכיר לגמרי, פורקים עול מעל צווארם ומטילים על חבריהם, וגסות הרוח כנגד כולם.
פרק לולב הגזול
לולב הגזול פסול, ביו"ט ראשון שחיובו מדאורייתא – דכתיב לכם, ביו"ט שני שהוא מדרבנן – משום דהוי מצוה הבאה בעבירה (ועי' להלן ל'. שיטת שמואל).
לולב היבש, נקטם ראשו, נפרצו עליו – פסול, משום שאינו 'הדר', ובעינן מצוה מהודרת דכתיב 'ואנווהו'. של אשרה ושל עיר הנידחת פסולים משום דלולב צריך שיעור, והם עומדים לשרפה וכתותי מיכתת שיעוריה.
נפרצו עליו כשר, לרבי יהודה יאגדנו מלמעלה.
ציני הר הברזל כשרות, אע"פ שעלים שלהם קטנים מאוד.
שיעור לולב – שלשה טפחים כנגד ההדס, ועוד טפח כדי לנענע בו.
צפו בשיעור באידיש
צפו בשיעור בעברית
להצטרפות לקבלת סיכום, שלחו הודעה לכתובת [email protected] והצטרפו לאלפי מנויים מסביב לעולם שהתרגלו ללמוד את הדף ו…גם לזכור אותו!
