דף ל"ב ע"א
נסדקו ראשי הלולב – כשר, אבל אם נעשה כהימנק של סופרים שיש לו שני ראשים המתפצלים לשני הצדדים – פסול.
לולב – שראשו כפוף כאגמון, קווץ – שיוצאים משדרה שלו כמין קוצים, עקום כמגל לפניו – פסול, עקום לאחריו – כשר, כפוף לצדדים – מחלוקת.
לולב שכל עליו יוצאים רק מצד אחד של השדרה – בעל מום הוא ופסול.
נפרצו עליו – שנתלשו עליו ונאגדו יחד כמטאטא – פסול. נפרדו עליו – שראשיהם נפרדים ולמטה הם מחוברים – כשר.
תיומת שניטלה, והיינו שני עלים עליונים אמצעים – פסול, נחלקו העלים זה מזה ונסדקה השדרה – ספק בדעת רבי יהושע בן לוי אם הוא כשר.
נפרדו עליו – לרבי יהודה יאגדנו מלמעלה, דכתיב 'כפות' אם היה פרוד יכפתנו.
כפות תמרים היינו לולב, ולא ענף הדקל משנתקשה – דבעינן שאם היה פרוד יהא ראוי לכופתו, ולא עיקר הדקל – דבעינן 'כפות', ולא עיקר העץ בן שנה או שנתיים שלא נתעבה ויכול לכפותו – דכתיב 'דרכיה דרכי נועם' ואלו מסרטים את הידיים, ולא שתי מכבדות של תמרים – דכתיב 'כפת', ולא מכבדה אחת – שנקראת כף, ולא 'כפת', ואין נופל לשון 'כפת' אלא על העלים.
לולב של ציני הר הברזל שעליו מועטים וקטנים – אם ראשו של עלה זה מגיע לצד עיקרו של זה כשר, ואם לאו פסול.
דף ל"ב ע"ב
שתי תמרות יש בגיא בן הנם סמוך לירושלים והם הנקראים ציני הר הברזל, ועשן עולה מביניהם, וזו היא פתחה של גיהנום.
שיעור הדס וערבה – ג' טפחים. שיעור לולב – ד' טפחים, כדי שיצא טפח למעלה מן ההדס, ולרב יהודה בשם שמואל – היינו כולל העלים, לרבי פרנך בשם רבי יוחנן – שדרה עצמה צריכה להיות ד' טפחים כדי שתצא טפח מעל ההדס.
לרבי טרפון מודדים באמה בת ה' טפחים, לרב דימי – מחלקים אמה בת ו' טפחים לה' חלקים, ג' חלקים להדס וערבה (3.6 טפחים בינוניים) וד' ללולב, לרבין – מחלקים אמה בת ה' טפחים לו' חלקים, ג' חלקים להדס וערבה (2.5 טפחים בינוניים) וד' ללולב.
הדס הגזול, היבש, של אשרה, של עיר הנדחת, נקטם ראשו, נפרצו עליו, היו ענביו מרובות מעליו -פסול, ואם מיעטם כשר, ואין ממעטים ביו"ט משום תיקון כלי.
ענף עץ עבות – שענפיו חופים את עצו זהו הדס, ולא זית – דבעינן עבות דהיינו מעשה שרשרת, ולא עץ ערמון – שאין ענפיו חופים את עציו, ולא הירדוף – כיון שראשי עליו חדים כמחט אין זה 'דרכי נועם', וכיון שעשוי לסם המות אין בו 'האמת והשלום אהבו'. לרבי אליעזר בן יעקב – ענף עץ עבות – שטעם עצו ופריו שוה – והיינו הדס.
עבות – מעוקץ אחד יוצאים ג' עליו בקן א', לרב כהנא – אפילו שני עלים בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה עולה ורוכב עליהם, ורב אשי קראו הדס שוטה, ורב אחא בריה דרבא השתדל לצאת בו כיון שכן יצא מפיו של רב כהנא.
צפו בשיעור באידיש בדף ל"ב
צפו בשיעור בעברית בדף ל"ב
"ויהי ביום השישי – לקטו לחם משנה" דף היומי של שב"ק פרשת ויקרא – דף ל"ג
דף ל"ג ע"א
הדס שיש בו ז' עלים בכל קן, אף שנפלו ד' עלים מכל קן – כיון שנשארו ג' עדיין נקרא עבות.
הדס המצרי כשר אף שיש לו שם לווי, שהרי הוא בכלל 'עץ עבות' האמור בתורה.
הדס שיבשו רוב עליו, ונשארו בכל בד ג' עלים לחים בראשו – כשר, שעדיין נקרא עבות, אבל אם נשארו רק באמצעו לאו הדר הוא.
נקטם ראשו ועלתה בו תמרה – כשר.
נקטם ראשו מערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט – מסתפק רבי ירמיה אם יש דיחוי אצל מצוות כמו בקרבנות, ועלה בתיקו, ולחומרא אמרינן יש דיחוי (ולרב פפא אין דיחוי אצל מצוות).
כיסוי הדם שנעשה על ידי אדם ונתגלה פטור מלכסות, כסהו הרוח חייב לכסות אם חזר ונתגלה, לרב פפא משום שאין דיחוי אצל מצוות, ולרב ירמיה משום דספק שמא אין דיחוי אצל מצוות.
אסור ללקט ענבי הדס המרובים מהעלים ביו"ט – שדומה לתיקון כלי. ואם עבר ולקטן – לרבי אליעזר ב"ר צדוק פסול, או משום שסובר יש דיחוי במצוות, או משום דבעינן עשיית אגד, וילפינן פסול דתעשה ולא מן העשוי מעשיית סוכה, וזה שנאגד בפסול פסול. לחכמים – כשר, או משום דסברי אין דיחוי במצות, (עכ"פ בדיחוי דמעיקרא עי' בסמוך), או דלא ילפי פסול דתעשה ולא מן העשוי בלולב מסוכה, או דסברי לולב א"צ אגד.
לרבי יהודה לולב צריך אגד, דיליף לקיחה מאגודת אזוב, לרבנן אין האגד לעכובא, רק למצוה, משום זה קלי ואנוהו.
ענביו מרוביו מעליו אך מפוזרים בב' או ג' מקומות – בתחילה אמרו בשם רב חסדא שכשר, אך רבא שטען שאדרבה מנומר הוא ופסול משום דלא הוי הדר.
דף ל"ג ע"ב
ענבים ירוקות – אינם פוסלים ההדס אפילו אם הם מרובים מהעלים, ודווקא שחורות או אדומות פוסלים.
מיעט הענבים בערב יו"ט אפילו אחר שאגד ההדס עם שאר מינים – כשר, או משום דדחוי מעיקרא לא הוי דיחוי, או משום שאין אגודתו נחשבת קריאת שם להיות חל עליו שם פסול ואפילו דיחוי מעיקרא לא הוי אלא הזמנה בעלמא דלאו כלום הוא.
השחירו הענבים ביו"ט שנראה ונדחה – ספק אם גם בזה סוברים חכמים שכשר דלית להו דיחוי במצוות כלל, או רק בהשחירו קודם יו"ט מכשירים דהוי דיחוי דמעיקרא, ולא בנראה ונדחה.
לרבי אלעזר מותר למעט הענבים ביו"ט לצורך אכילה ואינו מתכוון להכשיר ההדסים למצוה, שסובר כר' שמעון דאין מתכוין מותר, ודווקא באופן שיש לו הדסים אחרים למצוה, שאם לא כן הוי פסיק רישא ואסור.
הותר האגד ביו"ט – לרבי יהודה פסול, דסובר לולב צריך אגד בקשר גמור, ואסור גם לעונבו דסובר עניבה קשר גמור הוא. ולסוברים שאין האגד לעכובא – לסוברים שעניבה לאו קשירה היא יענבנו, ולסוברים שקשירה היא – אוגדו כאגודה של ירק.
ערבה גזולה, יבשה, של אשרה ועיר הנידחת, נקטם ראשה, נפרצו עליה, צפצפה – פסולה. כמושה, שנשרו מקצת עליה, הגדילה שלא על הנחל – כשרה.
צפו בשיעור באידיש בדף ל"ג
צפו בשיעור בעברית בדף ל"ג
להצטרפות לקבלת סיכום, שלחו הודעה לכתובת [email protected] והצטרפו לאלפי מנויים מסביב לעולם שהתרגלו ללמוד את הדף ו…גם לזכור אותו!
