לפני כארבעים שנה כשאיראן ועיראק פתחו במלחמה ונלחמו זו בזו בקרב ארוך ואכזרי, שאלו את ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז"ל מהי עמדתה של ישראל ובעד מי היא נוטה. בגין השנון השיב בלי להתבלבל כי הוא מאחל הצלחה מרובה לשני הצדדים, תשובה שהפכה למטבע לשון אצל כל מי ששניים מאויביו מתחילים להתקוטט זה עם זה.
לא היו רגעים של נחת וקורת רוח לאופוזיציה כמו השעות המשעשעות של יום רביעי השבוע, כשהקרב בין ימינה לרע"מ טיפס לשיאים חדשים. משבר הנטיעות בנגב הביא לקרע חסר תקדים בקואליציה ולמחזות שלא נראו כמותם בכנסת, כשבליכוד חוככים ידיים בהנאה וגם הפעם מאחלים מכל הלב הצלחה מרובה לשני הצדדים.
באופוזיציה לא צפו בהצגה מהצד אלא נטלו בה חלק פעיל, ביום שלישי ירדו חברי כנסת מהליכוד ומהציונות הדתית כדי לעודד את פרויקט הנטיעות מעורר המחלוקת ולהתסיס את האווירה, לחמם עוד יותר את המחלוקת בין ימינה לרע"מ ולהדגיש את האבסורד הממשלתי.
פרויקט הנטיעות בנגב הוא יוזמה של קק"ל ומנהל מקרקעי ישראל, שיוצא לפועל בכל שנה באזור ט"ו בשבט. הפעם מדובר באדמות מדינה בשטח הממוקם מזרחית – צפונית לבאר שבע בואכה ים המלח, כשהמדינה מבקשת להקים שם יער חדש כדי לשבור את הרצף הטריטוריאלי בין הפזורות הבדואיות השונות ובעיקר בין הפזורות לקו הירוק היורד מאזור חברון ומגיע למרחק לא גדול משם.
בשבוע שעבר עלו הטרקטורים לשטח והחלו ליישר אותו לקראת עבודות נטיעת העצים האמורות להתבצע ע"י קק"ל ובחסות המדינה תוך חילול מחפיר של קדושת שנת השמיטה. הבדואים שהבינו את הכוונה אבל הבינו עוד יותר טוב את כוחם, הכריזו מיד על האירוע כמלחמה, לא פחות.
חשוב לזכור כי גם בעבר, בתקופת ממשלת נתניהו החלו להתבצע עבודות דומות באזור אחר לא הרחק משם וגם אז הם נעצרו ע"י הממשלה בגלל לחץ בדואי ערבי. לנתניהו היה חשוב אז לשמר את היחסים עם עבאס במסגרת הניסיונות שעשה אז להקים בעזרתו ממשלת ימין. אבל אז זה נגמר יחסית בשקט ובדיפלומטיות. הפעם, החליטו הבדואים ובראשם מפלגת רע"מ המייצגת בעיקר אותם, להראות לכולם מי בעל הבית.
שרשרת אבסורדים מטרידה
הצעד הראשון בו נקטה רע"מ ביום שני בבוקר הוא החרמת הדיונים במליאה. ההכרזה הצטרפה לעובדה שכמות לא מבוטלת מחברי הכנסת נמצאו מאומתים או נכנסו לבידוד ולכן הוחלט לצמצם למינימום את הדיונים בימים שני ושלישי ולא להביא חוקים בעיתיים הנמצאים במחלוקת. אולם ביום רביעי על פי הנוהל, עולות לדיון הצעות חוק פרטיות בעיקר על ידי האופוזיציה ונגד זה אין לקואליציה מה לעשות. הבעיה הפכה למשבר אמיתי כשבמהלך יום שלישי התעצמה האש בדרום, הבדואים פתחו באינתיפאדה לכל דבר וענין, רגמו מכוניות באבנים, הציתו שריפות בכבישים ואף הניחו אבנים על מסילת הרכבת בניסיון לגרום לה להתהפך רח"ל.
בצמרת רע"מ הגבירו את עצומת האיומים, עבאס הגדיר את הנטיעות בנגב כלא פחות מ"ירי ישיר לחזה", סיעת רע"מ בהרכב מלא ירדה לנגב והצטרפה להפגנות, כשממול מגיעים חברי הליכוד והציונות הדתית ומשתתפים בפועל בנטיעת עציצים סמליים ליד הטרקטורים, תוך הטחת ביקורת חריפה כלפי הבדואים, ימינה והממשלה בכלל.
אין מילים לתאר בכלל את עוצמת האבסורד אליו התדרדר האירוע כולו. קודם כל, מדובר באדמות מדינה ובכל זאת הבדואים קוראים תיגר על הנטיעות הללו ואף אחד לא עושה את מה שאמור להיות מובן מאליו: לסתום להם את הפה. יתרה מכך, השיח הפך להיות אבסורדי עוד יותר בתוך הציבור הישראלי כשמצד אחד, לצד המחאה הנוקבת שנשמעה מהנציגים החרדים נגד חילול השמיטה ע"י הליכוד, קמו פעילי שמאל וארגונים פרו ערביים ואימצו לעצמם את הטענה, כשהם לועגים בקנאות לממשלת ישראל שמחללת את שנת השמיטה, ומהצד השני עומדים ח"כים חובשי כיפה ומנפנפים בהיתרים שקיבלו מרבנים בציונות הדתית כמו מלחמה על הארץ או היתר מכירת הקרקע לנכרים, המאפשרים להם להמשיך עם הנטיעות. אבסורד על גבי אבסורד.
אבל האבסורד הגיע לשיאו ביום רביעי במליאת הכנסת. בבוקרו של יום הונף כצפוי הדגל הלבן, הממשלה הכריזה על הפסקת העבודות כדי לאפשר שיח עם רע"מ והבדואים בניסיון למצוא מתווה להמשך העבודות. בקואליציה חשבו לנשום לרווחה אבל מסתבר שאת רע"מ זה קצת הפתיע, הם הכינו המון אנרגיות ופתאום אין להם לאן לתעל אותם אז הם הכריזו על המשך החרם וגם ביום הזה הם לא הגיעו למליאה.
הסיבה הרשמית היתה הדרישה לזירוז ההליכים שהובטחו להם להכרה בשלושה יישובים בדואיים חדשים בנגב, סחיטה צינית ובלתי נתפסת בנקודת הזמן הזאת אבל מסתבר שלבדואים מותר הכל, כרגע הם בעלי הבית. הפרעות בכבישי הדרום גם הן לא נפסקו מה שהדגיש עוד יותר שסיפור הנטיעות הוא רק סיפור כיסוי, הבדואים חותרים למקום אחר לגמרי.
ושוב מצאה עצמה הקואליציה במבוכה, כצעד ראשון הוחלט שם למשוך את כל החוקים מטעמם כדי שלא יפלו וכן לבטל את כל הקיזוזים שניתנו לאופוזיציה. באופוזיציה השאירו כמובן את כל החוקים והצעות הסדר וערכו גיוס מלא, כל מי שלא חולה או מבודד הוזעק מיד למליאה. הקואליציה הבינה מהר מאוד את המצב ולכן הוחלט שם פשוט לא להיכנס למליאה ולא להצביע, להקטין לפחות את המבוכה. וכך לראשונה בתולדות הכנסת, הצליחה האופוזיציה לנצח בשמונה הצבעות רצופות.
מדובר אמנם בחוקים בקריאה ראשונה שלא יקודמו לשום מקום, אבל הצגה כזאת לא נראתה מעולם והיא העידה יותר מכל על הכאוס בו נתונה הממשלה. המשבר התחולל גם בתוך הבית פנימה כשח"כ ניר אורבך היה הראשון שהכריז כי הוא קם והולך הביתה, בטענה שנמאס לו שימינה היא זו ששומרת על הקואליציה בכל מחיר, בעוד שרע"מ עושה מה שבראש שלה. אם להם מותר אז גם לי.
ואז, לראשונה מזה כמה חודשים, הוצת מחדש זיק של תקווה בצמרת האופוזיציה. כבר תקופה שהייאוש מתחיל להזדחל לשם אט אט, ההבנה שהממשלה הזאת לא הולכת לשום מקום מחלחלת ללבבות וגורמת תחושת עייפות וחוסר רצון להמשיך ולהתיש את הקואליציה והנה הגיע האירוע הזה והעלה אור קטן בקצה המנהרה, המבוכה במליאה העלתה תקווה שהנה, אולי נפער סדק נוסף ומשמעותי יותר בדבק הקואליציוני ועכשיו יהיה יותר קל להפיל אותם.
מנגד, ככל שנעמיק יותק בהבנת האירוע נבין שהמצב עדיין לא כך והמציאות אפילו קצת רחוקה משם. הממשלה הזאת שורדת כבר למעלה מחצי שנה רק מתוקף העובדה שהיא לא כפופה לשום מחלוקת ולשום מציאות, בנט יטפס על כל הר ויירד לכל תהום ובלבד שהממשלה תמשיך לשרוד. אם הוא עשה זאת עד עכשיו, אין סיבה שהוא לא יעשה זאת הלאה. וככל שזה יהיה תלוי בו, זה יימשך למרות הבדואים ועל אף הנטיעות, הצ'קים למנסור עבאס יכובדו במלואם והעסקים איתו יימשכו, כל עוד לא יקום מישהו אחר ויפיל את הממשלה הזאת, היא לא תתרגש משום רוח מצויה או שאינה מצויה.
יריב לוין מיהר לשלוח הודעות לחברי האופוזיציה ולהציג את האירוע כתחילת נפילתה של הממשלה, באמצעות הודעה כזאת יהיה לו יותר קל בהמשך לגייס שוב ושוב את חברי האופוזיציה לפיליבסטרים ארוכים ולמלחמה מתישה ובלתי נגמרת במליאה. אבל במבט מפוכח, ההתרחשויות יוצאות הדופן במליאה היו אמנם זריקת עידוד לאופוזיציה, זריקת בוסטר עוצמתית למורל ולמצב הרוח, אבל קשה עדיין לומר שזו תחילת נפילתה של הממשלה.
לא מכאן תבוא הישועה, לא ההפסדים הטכניים והסמליים מול המצלמות הם אלה שיגרמו לבנט או שקד להתקפל, לא זה מה שיגרום להם להרפות את האחיזה המאולצת וההיסטרית בקצוות הממשלה שלא תתפזר להם. הם צלחו משברים שאיש לא האמין הם יצלחו ולכן ככל שזה תלוי בהם, זה יימשך גם הלאה.
תקווה חדשה באופוזיציה
אם כבר האופוזיציה מחפשת תקווה, אי אפשר למצוא אותה בכשלים של הממשלה עצמה אלא בהתפתחויות שאינן חלק מסדר היום הפוליטי, כמו למשל במגמה של גנץ לחזק את מעמדו המדיני. ובשבוע האחרון החלה להסתמן זירה נוספת שדורשת תשומת לב כי אולי, אבל רק אולי, משם עלול לבוא השינוי.
ביום שלישי התכנס קבינט הקורונה וכרגיל השיח בין השרים הגיע קודם כל לכלי התקשורת. באופן חריג, הדובר הבולט בדיון היה שר השיכון זאב אלקין שהטיח ביקורת חריפה בבנט על הנחיות הקורונה המבולבלות, חוסר המדיניות וחוסר ההסברה. בין השניים התפתח עימות כשבנט צעק לאלקין "זאב, קח נשימה".
העימות המתוקשר המשיך בשורה של ראיונות שהעניק אלקין בהם הסביר את פשר העימות וסיפר בהרחבה על מה שהיה בו. ועוד בטרם הספיקו המראיינים לסיים את שאלותיהם, החלה הבערה בנגב ושוב נשמע ברמה קולו של אלקין, שהצהיר מול כל מיקרופון פתוח כי ההחלטה להפסיק את הנטיעות אינה כניעה לרע"מ וכי העבודות היו אמורות להסתיים בכל מקרה ביום רביעי.
את דבריו הכחיש יו"ר קק"ל שטען כי העבודות בנגב תוכננו להתפרס על פני כל השנה הקרובה וקשה לדעת למי אפשר להאמין. אבל אלקין כבר גנב את ההצגה כשדבריו גררו הכחשה גם משר הרווחה מאיר כהן האחראי גם על נושא הבדואים בנגב, שהשתדל בכל מאודו להציג את ההסדרה בנטיעות כהישג של רע"מ, זאת כחלק מהמגמה בממשלה לחזק את עבאס ברחוב הערבי מול הרשימה המשותפת.
בתזמון מעניין פורסמה גם הקלטה של ח"כ יאיר גולן ממר"צ, שנפגש עם הנהגת הבדואים בנגב והביע בהם תמיכה בלתי מסויגת. אותו גולן שרק לפני שבוע כינה את מתנחלי חומש 'תתי אדם', שוחח עם הבדואים והבהיר להם כי לבדואים יש לראשונה כח רב עוצמה בתוך הממשלה, שהם יקרים מאוד לליבה של הממשלה שתעשה הכל כדי לעזור להם וכי הוא וחבריו בקואליציה יסייעו לבדואים מול הכח הימני בממשלה ובפרט מול אלקין. "אם אלקין משתולל, נרגיע אותו", אמר גולן לבדואים שהיו בעצמם המומים מעוצמת ההתרפסות של סגן הרמטכ"ל לשעבר מול הטרור שהם מפעילים בימים אלה.
גולן ספג כמובן לא מעט ביקורת, נראה שהוא נהנה מזה ושואב מכך קורת רוח כי הוא מרבה לעשות זאת לעיתים קרובות. אבל לא הרבה שאלו את עצמם, למה בעצם הוא תקף דווקא את אלקין? למה גולן לא הבטיח להילחם עבור הבדואים מול בנט, מול סילמן, מול שקד? זה קרה רק בגלל שאלקין התראיין והביע דעות ימניות בנושא הבדואי והצליח למשוך את האש התקשורתית אליו, כאילו הוא הסיפור פה.
ההתנהגות של אלקין השבוע מרמזת בהחלט על מגמה. מוקדם לדעת איזו מגמה ומה בעצם הוא רוצה מעצמו או מאיתנו, אבל בהכירנו את האיש, ההתנהלות הזאת אינה מקרית. אלקין הצית בכוונה תחילה עימותים בינו לבין בנט ובינו לבין שאר מרכיבי הקואליציה.
העימותים הללו משרתים אותו בבניית תדמית חדשה – ישנה. כשהוא דורש מבנט הסברים על הקורונה זה מחזק את מעמדו כשר שקול ואחראי וכשהוא מקומם עליו את הבדואים ואת האגף השמאלי רדיקלי של הממשלה, זה מחזיר לו את התדמית האולטרה ימנית שהיתה לו כל השנים, עד שהצטרף לממשלה.
לא ברור מה המטרה שלו במהלך הזה ולאן פניו מועדות, יתכן שהוא מכין את סירת ההצלה איתה יימלט לפני שספינת תקווה חדשה תתרסק סופית אל סלעי חוף המציאות. המפלגה לא עוברת את אחוז החסימה בשום סקר ויתכן בהחלט שאלקין כבר מתכנן את המהלך הבא. הוא היה זה שהותיר את הפרשנים הפוליטיים בהלם מוחלט כשהחליט לפרוש מהליכוד, איש לא האמין שהנאמן מספר 1 של נתניהו יתהפך עליו ככה במאה שמונים מעלות אבל כשהזאב החליט, זה קרה.
אלקין אינו מסוג האנשים שמפזר מראש רמזים על כוונותיו הפוליטיות. הוא המוח השחמטאי המבריק שעמד מאחורי כל ההסכמים הקואליציוניים והמהלכים הפוליטיים של הליכוד, לצד הבוס הגדול. הם התאימו זה לזה כמו כפפה ליד ושניהם ידעו טוב מאוד איך לגנוב סוסים יחד, ולכן שניהם לא הטיפוסים שנוהגים להודיע ולאותת מראש לאיזה כיוון הם ימשכו הפעם את ההגה.
בממשלה של היום, ניצב אלקין מול אתגר דומה, כשהמוח שעומד מולו הוא של מנסור עבאס. עבאס הוא איש שוק ממולח ומפולפל, סוחר מוכשר עם חושים פוליטיים נדירים. ההתנהלות שלו מאתגרת לא מעט את אלקין, בתהליך בניית הממשלה היה זה אלקין שהצליח להגות ולבנות ממוחו הקודח את המשא ומתן הקואליציוני מול יו"ר רע"מ.
כעת פונה אלקין לנתיבים מעניינים שעשויים ללמד על דרכו בהמשך וזה בהחלט דורש תשומת לב. מלחמת המוחות של עבאס מול אלקין מגיעה לשלבים חדשים ומעניינים, עבאס מהדק עוד יותר את עוצמת המסחטה, הוא מבעיר את הנגב כדי לוודא שהוא מקבל את כל דרישותיו ואת כל מה שהובטח לו בהסכמים המוקדמים, גם את מה שהממשלה התכוונה בינה לבין עצמה למרוח אותו ולא ממש לקיים. אלקין מצידו כנראה גם מחשב מסלול כשהוא מבין לאן הדברים הולכים, את הזרעים הראשונים הוא פיזר השבוע והם נראו בעיקר לחדי העין.
לא צריך להתרכז רק במה עושה הקואליציה בתוך המליאה ובאיך שהממשלה מתנהלת מול המצלמות. שם המציאות כבר ברורה, שחוקה ואינה משתנה. שם כבר ברור ששום דבר לא יפיל ולא יזעזע, בנט וחבריו יעשו הכל כדי לשרוד. הזרקור צריך להיות מופנה לצידי הדרכים, לזרמים החמים התת קרקעיים שכמעט ואינם מורגשים. ושם יש שני זרמים ששווה לעקוב אחריהם בעניין. האחד נע על ציר ראש העין – הקריה בת"א והשני על ציר משרד השיכון – פסגת זאב.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
