ראיתי בשם אדוננו קדוש ישראל רבנו הקדוש מאלקסנדר [רבי ישראל יצחק דנציגר זי"ע בעל הישמח ישראל] שבא אליו יהודי והתאונן ששכן שלו מקפח פרנסתו, וביקש שרבינו הקדוש יקללו. והשיב רבינו הלא הוא בן ישראל ואיך אקללו? אמר לו האיש הוא מחלל שבת ודינו כגוי.

השיב לו רבנו הקדוש: בני, יש ל"ו כריתות בתורה כי הנה ל"ו נימין שמקשר בהן ישראל לקדוש ישראל העליונה, וכל זמן שלא עבר על כל הל"ו כריתות עוד יש לו דבר המקשר בקדושה. ולעבור כל הל"ו כריתות אי אפשר כי לא פיטם את הקטורת ולא סך משמן המשחה. אם כן איך אקלל מי שיש לו עוד שייכות עם השם יתברך, רק זאת אעשה להתפלל עבורו שישוב בתשובה שלימה.

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל (כב, יח)

אמר הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: כתיב (כב, יח) ״איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל״, על פי מה שאומרים שיהודי אינו משתמד, אלא ניצוץ קדוש נפל בקליפה ותמיד משתוקק לצאת משם, ולכן כתיב ״ומן הגר בישראל״, ולא מן הגר הגר בישראל, כי באמת גר זה הוא מישראל.

עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' (כג, טז)

הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת' אמר לפרש הפסוק (כג, טז) "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום״, כי הנה יש להבין, הלא באמת מונים רק מ״ט יום? ונראה, שהקב"ה משלים את המנין, כהא דמצינו (וירא יח, כח) ״אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמשה״, ופירש רש״י ז"ל ״ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם״, והענין בא ללמדנו שבכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, שכביכול הקב"ה יצטרף.

עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם (כג, טז)

אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך (תהילים כ"ב כ"ג) פירש הרה"ק והטהור ר' יצחק מנחם מאלכסנדר זצק"ל הי"ד, [בעל העקידת יצחק] אספרה שמך לאחי – זה ספירת העומר, לאח"י עולה בגימטריא מ"ט, אלו מ"ט ימי ספירה, בתוך קהל אהללך – זה שבועות, שנאמר (דברים ה, יח) "את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם", כי מכח ספירת העומר זוכה לקבה"ת – לאור ד' – אור מתן תורה.

עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (כג, לו)

עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להיפטר אמר, בני, בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם (רש"י)

מעשה באחד מחסידי אמשינוב – רבי זכריה מלאדז' – שנסע להסתופף בצל רבו הרה"ק רבי יוסף מאמשינוב זי"ע בחג השבועות, זמן מתן תורתנו. כיון שבא להיפרד הימנו במוצאי החג, נאנח רבי זכריה אנחה עמוקה. שאלו הרבי: ״אנחה זו על שום מה?״ פתח רבי זכריה וסיפר: ״מוכרח אני לומר לכבוד קדושתו, בכל פעם שאני מקבל מהרבי פרידת שלום, הריני הולך מכאן בלב נוח, אבל עתה אני הולך וליבי קשה עלי״. אמר לו הרבי: ״אומר לך, בשעה שלכלל טוב, ולפרט לא טוב – אזי קל להכניס את הפרט לכלל, ברם, בשעה שלכלל קשה – להוציא את הפרט מן הכלל, קשה מאד״.

סיפר לי ר' מרדכי מרקיל, שפעם בחג השבועות בבוקר הלך עם הרה"ח ר' משה מרדכי ליפשיץ ז"ל (שהיה ג"כ חסיד ווארקי), ביחד לרבם הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע להתפלל, והשיחו זה עם זה בדרך. ר' מרקיל אמר: "אני בכל יו"ט שבועות יש לי עלייה לספר תורה רביעי", ור' משה מרדכי אמר לו: "יש לי בכל פעם ביו"ט שבועות מפטיר". ובאו אל הרבי, ויהי בקריאת התורה, ציוה הרבי ליתן לר' מרקיל רביעי ולר' משה מרדכי מפטיר, ויהי לפלא…

כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (כג, מ)

הגה"צ דב בעריש זצ"ל מח"ס 'יד הלוי' ורבה של פלאוונא, באר את מאמרו של רבי יוחנן בן זכאי (ראש השנה ל.) "שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור״. והקשה מה השייכות בין ב׳ המאמרים. ופירש, שהלולב שתיקן שיינטל במדינה שבעה, הוא זכר למקדש, אבל יכול הטוען ח"ו לטעון שעשו זכר למקדש והוא משום ייאוש, לכן תיכף תיקן שיהיה יום הנף כולו אסור, כי במהרה יבנה המקדש ויאמר, אשתקד מי לא אכלנו מנץ החמה ולא ידעו שאז היה הנץ מתיר, ועתה משנבנה בית המקדש, דווקא העומר מתיר. לכן באו שני גזרות אלו בצוותא, כדי לזכור שמהרה יבנה המקדש. ודפח״ח.

וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם (כג, מ)

הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, טעם שמברכים חתן וכלה שהזיווג ״יעלה יפה״, דהנה, כשבן ישראל עושה שמחה למטה, מתעוררת מכוחה שמחה גדולה למעלה – מאתערותא דלתתא נעשה אתערותא דלעילא – ויורדת חזרה מלמעלה שמחה גדולה למטה. וזו הכוונה ״יעלה יפה״, כדי שתרד שמחה גדולה מלמעלה למטה.

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (כג, מב)

שמעתי מכבוד קדושת הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע: כתיב (כג, מב) ״בסוכות תשבו שבעת ימים״ – תשבו לשון תשובה, ולתשובה צריכים יישוב הדעת.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כג, מד)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (כג, מד) ״וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל" – דיבור, הלא לשון קשה הוא ומה עניינו למועדים וימים טובים? אלא, ציווי משה נאמר גם לדור זה ובשעה שאנו נמצאים בימי חגים אלה, בצרה ובחשכות, בכל זאת דיבר משה "קשות" לעשות מועדי ה׳ – לימי שמחה ומשתה.

באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל

כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]