פרשת נשא
וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה (ה, י)
אמרו חז"ל (ברכות לה.) "רבי לוי רמי, כתיב "לה' הארץ ומלואה", וכתיב "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", לא קשיא, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה". והנה התוספות (תענית ט. ד"ה עשר תעשר) מביאים, לגבי אחד שלא נתן מעשר ובסוף לא גדלה אצלו התבואה רק כמו שהיה צריך ליתן המעשר, שנאמר (ה, י) "ואיש את קדשיו לו יהיו", שלא יהיה לו יותר, רק כמה שהיה צריך ליתן למעשר.
לפי זה אפשר לומר גם כאן, אם נותן מעשר "לאחר ברכה" שבירכו הקב"ה, אז "והארץ נתן לבני אדם", שיש לו כל טוב עבור זה. ואם "לאחר ברכה" לא נותן את המעשר, אז נעשה אצלו כמו קודם ברכה, ואין לו יותר ממעשר, ו"לה' הארץ ומלואה" – הארץ נשארת לד'.
וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ (ה, יד)
לחמיו של הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע היה בית מסחר ליינות. היה רבי צדוק יושב סמוך לשולחן חמיו ואילו אשתו עמדה בבית המסחר. פעם אחת ראה שאשתו עומדת בבית המסחר עם הפריצים. העיר לה, שאסור לעמוד כך עם הפריץ. ברם, היא נאלצה להמשיך לעמוד שם ולמכור יי"ש, ולא שמעה לדברי בעלה ומשום זה גירשה. לימים, התבטא הרה"ק מלובלין ואמר, שבעוון זה שלא קיים מה שאומר ר׳ חנינא מסורא (סוטה ב:) ״לא יקנא אדם לאשתו בזמן הזה״, משום זה ר"ל אין לו בנים.
וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ (ו, יב)
נודע המעשה מהרה"ק רבי חיים דוד דוקטור מפיעטרקוב זי"ע, שנעשה בעל תשובה גדול והגיע למדרגה גבוהה בחסידות וברוח הקודש. בערוב ימיו, כאשר חלה את חוליו האחרון ממנו לא קם, נכנס אצלו לבקרו הרה"ק בעל 'תפארת שלמה' זי״ע מראדומסק ומצאו כשהוא בוכה. אמר הרבי מראדומסק: ״רבי חיים דוד, מה אתם בוכים? ״והימים הראשונים יפלו!"
השיב רבי חיים דוד: ״אדרבה, יעמדו״… – ורצונו לומר, כי נודע (יומא פו:) שכאשר עושים תשובה מיראה, אזי זדונות נעשים שגגות, ואם עושים תשובה מאהבה, זדונות נעשים זכויות. וזה מה שבכה, אדרבה, יעמדו העבירות ולא יפלו, כדי שיהיו זכויות, שיקבל ה׳ תשובתו כתשובה מאהבה ולא מיראה.
כֹּה תְבָרֲכוּ (ו, כג)
פעם אחת הייתי אצל מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע ובא אל ביתו הרה״ג רבי יהושע אשר ווילדמן זצ"ל אב"ד קונסקיוואלע. כיבדו הגרי"ח זוננפלד בענבים ולא רצה לאכול, ואמר הטעם, כי לאכול כזית אינו יכול, ולאכול אחד או שניים יש כבר ספק ברכה, לפי הפוסקים שענב אחד הוי בריה וצריכים לברך ברכה אחרונה, לכן אינו יכול לאכול.
אמר לו הגרי"ח זוננפלד בענוות רוחו: ״וכי גזרתי על כבוד תורתו לאכול דווקא הרבה, הלא רק אמרתי שיעשה ברכה, כי ״תיכף לתלמידי חכמים ברכה״ (ברכות מב.), וכתיב (יחזקאל מד, ל) ״להניח ברכה אל ביתך", לכן נראה שלכך אמרו תיכף לת״ח ברכה, אפילו אם אינו יכול לברך רק ברכה אחת, גם כן יברך, זאת אומרת, הברכה הראשונה, ואם כבודו אינו רוצה לאכול ענב אחד שלם, יאכל יותר ולא יהיו שלמים והכל על מקומו יבוא בשלום״.
כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (ו, כג)
אמר הגה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע בעל 'שפת אמת': הטעם שאומרים לכהנים אחר ירידתם מן הדוכן – ״יישר כוח״ – כדי שיאמרו ״ברוכים תהיו", ואז זוכים לקבל מהם ברכה נוספת. ומר' ישראל לייב הייבלום שמעתי טעם הגון נוסף, שלכן אומרים "יישר כוח" לכהנים, משום שהם מברכים אותנו "באהבה", מה שלא נכתב בתורה בפירוש.
ואני אמרתי להוסיף טעם לשבח למה אומרים לכהנים אחר ברכת כהנים – "יישר כוח כהן", כי אהרן הכהן היתה לו כוונה טובה בשעה שציוה להביא נזמי זהב וזרקם לאש כדי להצילם מעבודה זרה ומקללה, ורק הרשעים יונס ויומברס בני בלעם הם שגרמו לכל זה בכישופיהם (עיין תנחומא סי"ט, זח"ב דף קצא., זח"ג דף קצד., תקו"ז דף קמב.), אבל מכל מקום שלא בכוונה יד אהרן באמצע, וכדי שלא יאמרו ח"ו שאהרן עשה את העגל והביא עליהם קללה ולא ברכה, לכך ניתן לו הציווי של ברכת כהנים לברך את ישראל ויתקן מה שעיוותו שעבדו את העגל וגרמו בזה קללה ר"ל. לכן אומרים "ישר", כי אהרן היה ישר בזה שלא ידע הכוונה של יונס ויומברס.
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו, כד-כו)
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי"ע: ברכת כהנים היא כנגד שלשה רגלים. כשם שמחג הפסח עד העצרת, שני חדשים הם, כך יש שתי תיבות בברכה ראשונה חוץ מן השם הקדוש. מחג השבועות עד חג הסוכות יש ארבעה חדשים, לכן יש בברכת "יאר״ ארבע תיבות. וכשם שיש מחג הסוכות עד חג הפסח ששה חדשים, יש בברכת ״ישא״ שש תיבות.
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ (ו, כד)
יברכך, שיתברכו נכסיך. וישמרך, שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך (רש"י)
שמעתי מתלמיד חכם אחד פירוש נאה על מה שאנו אומרים ב'מי שברך' בשבת קודש – "וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם עם כל ישראל אחיהם ונאמר אמן". כי מדרך העולם שאם אחד יש לו ברכה במעשה ידיו, הוא לוקח את הברכה וההצלחה מאיש אחר, כי הקב"ה עושה סולמות, מוריש לזה ומעשיר לזה (מדרש תנחומא וישלח ס"י), וכשנותן לאחד מחסר לחברו, וכן אם הוא מוצא מציאה, זה חיסרון לזולתו שאיבד ממונו.
על זה אנו מבקשים – "וישלח ברכה והצלחה", שתהיה הברכה וההצלחה, ביחד "עם כל ישראל אחיהם", וחלילה שלא יסבול מזה יהודי זולתו ח"ו, רק כולם יהיה להם "ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם", ונכון.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל
כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
