מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת קורח תשפ"א
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)
ולא הזכיר בן יעקב, שביקש רחמים על עצמו שלא ייזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר (ויחי מט, ו) "ובקהלם אל תחד כבודי" (רש"י)
כאשר כיהן הגה״ק רבי ישראל ניסן קופרשטוק זי"ע בעל 'עני בן פחמא', בעטרת הרבנות של קהלת רוזיאן, היה בין אנשי הקהילה אדם אחד שאמר קדיש אחרי אביו שהלך לעולמו, מחסידי פרשיסחא-ווארקי, ותמיד היה מתקוטט עם כל האבלים, משום שרצה לומר את כל הקדישים.
פעם אחת ראה רבי ישראל ניסן שאותו אדם הניח הרגלו זה ואינו מתקוטט עוד עם האומרים קדיש. קראו אליו ושאלו לפשר הדבר. ברם, אותו חסיד השתמט מלתת לו תשובה. מיד גזר עליו רבי ישראל ניסן בכוח התורה ובכוח מרא דאתרא, שיאמר לו את האמת, עד שהוכרח להודות שאביו ע״ה בא אליו בחלום ושאלו: "מדוע אתה מתקוטט תמיד בשביל הקדישים? – אם תהיה יהודי כשר וירא שמים ותלמד תורה, יהיה טוב לי ואינני זקוק לקדישים שלך דווקא, אבל אם חס וחלילה לא תהיה טוב ותתקוטט, אזי אותך ואת הקדישים שלך אני צריך לכפרה"… (ברוך איך דיין פיר איין כפרה מיט דיינע קדשים) ולכן כיון שכן, שוב איננו מתקוטט עוד עבור זה.
רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי (טז, ז)
דבר גדול אמרתי לכם. ולא טיפשים היו, שכך התרה בהם וקיבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר "את מחתות החטאים האלה בנפשותם", וקורח שפיקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו (רש"י)
וצריך להבין, מה התירוץ על זה במה שאמר להם "רב לכם בני לוי". ונראה בדרך רמז אשר בחינת "מה" היא בחינת ענווה כדכתיב (להלן טז ,יא) "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו", וכשנהפכו האותיות נעשה "הם" שהיא בחינת גבהות, כפי שאמרו חז"ל על הכתוב (קהלת ז, כט) "אשר עשה אלוקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים", כלומר שמשנעשו "המה", ביקשו חשבונות רבים, כי כשהאדם בבחינת "מה", אינו מחשיב את עצמו לכלום, אך לא כן היא מידת "המה", שבה הוא כבר מרגיש את עצמו ל"המה". על זה היה ענין פיתוי הנחש – "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" (בראשית ג, ה), שזרק בהם את ארסו במידת הגבהות וממילא נעשו אצל עצמם מידת "המה", ומיד ביקשו חשבונות רבים וגדולים.
זהו שפירש רש"י הק': "אלא הם חטאו על נפשותם", כלומר שנעשו אצל עצמם "הם", מעט ישות ולכן בזה חטאו על נפשותם, והגם שלא היו טיפשים, אבל כיון שבא למידת "הם" מיד נפלו בפח ר"ל, כי ידוע שהגאות היא בנפש ולפיכך על "נפשותם" דייקא.
ונראה עוד, על פי מה דאיתא בספרים הק', אשר מי שאינו עוד בתיקון הברית, רק הוא יכול לראות רע על הצדיק ולדבר עליו סרה. והנה האותיות שעל אותיות "נפש" – כלומר האותיות שקודם אותיות "נפש" – הן אותיות "מער", כנאמר (מלכים-א ז, לו) "כמער איש ולויות", ועל זה "הם חטאו על נפשותם", כלומר שעוד לא היו עוד בתיקון הגמור של תיקון הברית ונכשלו לדבר על הצדיק משה ולראות בו דברים אשר לא היו.
וזהו שפירש רש"י ז"ל: "וקורח שפיקח היה", כלומר שקורח כן היה מושלם בתיקון הברית, א"כ איך נפל הוא בזה, שהרי קורח לא היה שוטה, אלא פיקח היה ופיקח הוא היפך מזו התאווה, כמו שכתב בספר הק' 'ליקוטי מוהר"ן', שמי שהוא חכם ממאס תאווה זו, א"כ בוודאי היה קורח בתיקון הגמור ואיך יצא לחלוק על משה? ועוד מכיוון שנאמר עליו שפיקח היה א"כ בוודאי גם לא היה גאה, כי כל גאה שוטה, וזה היה קשה לרש"י בקושייתו "וקורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?!"
לכן פירש רש"י על קורח טעם אחר: "ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו", כי קורח לא רצה לחלוק על משה ואהרן, אבל ראה שהשטן גבר כאן מאוד ודתן ואבירם הצליחו להטעות ר"ן מגדולי ישראל, וחפץ שבזכותו לא יאבדו גם אותם ר"ן איש שנתפסו ר"ל במחלוקת, לפיכך סיכן את עצמו והיה בין החולקים, כי ראה ששמואל עתיד לצאת ממנו וא"כ הוא לא ימות וממילא בעבורו יציל גם את האחרים, ע"ד הכתוב (ירמיה ג, יד) "אחד מעיר".
אך באמת לא ראה קורח יפה, כי מחלוקת גרועה מכל דבר ולא הועילה לו שום צדקות, אבל קורח שנתכוון לשם שמים להציל את כל העדה, לכן נתחדש לאו בתורה "ולא יהיה כקורח וכעדתו" – ומצינו שפירט הכתוב את קורח לבד ואת עדתו לבד, כי עדתו רצו מחלוקת בפשטות ולא היו נקיים הן מהרהור גאות והן מתיקון הברית, לא כן קורח שהיה נקי מכל אלה, לימדך תורה שאפילו לשם שמים לא תתערב במחלוקת, ולזה פרט לך הכתוב קורח לבד מפני שהתכוון לשם ד'.
אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה (טז, יד)
וצריך להבין הלא משה קרא אותם לשלום ולא למחלוקת, ולמה אמרו "העיני האנשים ההם תנקר", שמשמע שרוצה לעשות להם רע ח"ו. אמנם אמרו חז"ל (נדרים סד:) ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, והקב"ה כשאמר למשה (שמות ד, יט) "כי מתו כל האנשים" התכוון גם כן שהתחלף להם עונש מיתה ונעשו עניים (רש"י שם).
על כן זאת אמרו דתן ואבירם: "הלא הקב"ה נשבע שימותו במדבר, אם כן איזה פשרה תוכל לעשות שתתחלף המיתה? אם תאמר 'עניים', הלא אין לנו נחלת שדה וכרם שהיה לנו במצרים. 'מצורע', הלא אם כל ישראל יהיו מצורע לא יצטרכו לישב בדד ולא יהיה כמיתה, כי עיקר מה שמצורע נחשב כמת, זה רק מחמת "בדד ישב מחוץ למחנה" (מצורע יג, מו) . אם תאמר 'בנים', הלא הקב"ה הבטיחם שבניהם יבואו לארץ ישראל ואם כן יהיה להם בנים. אלא בוודאי אתה רוצה להחליף הגזירה של מיתה על 'סמיות', שתסמא ותעוור אותנו, אם כן אין אנחנו רוצים לעלות בדרך הזה.
וזהו מה שאמרו למשה "העיני האנשים ההם תנקר" – וזה יהיה החילוף מיתה – "לא נעלה", אין אנחנו רוצים לעלות ולא להיות סומים.
לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם (טז, טו)
מעשה באדם שהפציר בהרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת', שייקח ממנו מתנה באומרו: ״זה תלוי בחיי שהרבי ייקח ממני את המתנה״. החזיר לו הרבי ואמר: ״זה גם תלוי בחיי שלא אקח ממך, שהרי כתיב (משלי טז, כז) ״שונא מתנות יחיה״.
וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה (טז, יט)
בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד איני מקפיד אלא בשביל כלכם אלו באין ונוטלין כל הגדולות לו המלכות ולאחיו הכהונה עד שנתפתו כלם (רש"י)
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי (תהלים קיט, נא). "זדים הליצני" עולה בגימטריא אהרן (256), כי קרח ועדתו עשו ליצנות מן הכהונה "עד מאד", כי "מאד זה המוות" (בראשית רבה פרשה ט,ה.) כי לא עשו תשובה עד שבלעה אותם הארץ. אבל "מתורתך לא נטיתי" כמו שאמרת שהכהונה שייך רק לאהרן ולבניו.
וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (יז, ה)
כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (סנהדרין קי.)
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע״ד, נענה הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע ואמר: "ירד כעת חורבן לעולם ואין בית שלא יהיה שם מחלוקת״.
וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (יז, ה)
כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (סנהדרין קי.)
אמרתי לפרש הכתוב (ישעיה א, כז) "ציון במשפט תפדה", בהקדם מה ששמעתי מהרב ר' אלעזר ניווערץ ז"ל, ששאל לו אחד למה שומעים תמיד בעיה"ק ירושלים ת"ו כ"כ הרבה מחלוקת. והשיב לו ברוח חכמה: "הבט נא בני וראה! לך אל מדינה גדולה, יכול להיות שתטייל כל היום בכל העיירות בשווקים וברחובות ולא תשמע שום מחלוקת, אך אם תבוא אל עיר המלוכה לפני כס המשפט, שם תשמע הרבה ריב ומחלוקת ר"ל.
האם תדמה בדעתך שכל המחלוקות והריבים הם מעיר המלוכה עצמה? וודאי שלא. אלא מה? – המחלוקות הן מכל העיירות שהצטברו מכל המדינה ובעיר המלוכה נשמעים כדי להשוותם. כמו כן ירושלים עיה"ק שהיא לב כל העולם, שם נשמעות מחלוקות של כל העולם כולו ונלבשים במחלוקות של אנשי ירושלים כדי להשוותם שם, וכשנשתוו שם, אז אין מחלוקת בעולם"… ודפח"ח.
בזה נראה לפרש – "ציון במשפט תפדה" – שם בציון כל המשפט ומשם תפדה כל העולם – "ושביה בצדקה" – לשביה עוד עושה ציון צדקה באלו המחלוקת, כדי שישתוו שם כל המחלוקות…
וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (יז, ה)
להגה״ק רבי מאיר יהודה לייב המלבי״ם זי"ע, בכל מקום שהיה, מצאתו מחלוקת עזה. וסיפר הוא עצמו, שבימי בחרותו חיבר ספר ונסע עמו אל הגה"ק רבי משה סופר מפרעשבורג זי"ע בעל 'חתם סופר', שיתן לו הסכמה עליו, באמרו שספר זה הוא מרבו. נתן לו החת״ס הסכמה. לימים, גילה המלבי"ם לאחד מתלמידיו שהוא מחבר הספר. הדבר נודע לבעל 'חתם סופר', אשר התבטא ואמר: ״בעבור זה לא תהיה לו מנוחה״.
כאשר התעוררה מחלוקת על רבנו המלבי״ם זי"ע בימי שבתו בעיר לינטשיץ, שאלוהו תלמידיו: ״איך יכול להיות הדבר, הלא כתיב (יז, ה) ״ולא יהיה כקרח וכעדתו״, ואיך יכולים עוד לעשות מחלוקת?״ נענה להם המלבי״ם ואמר: "אצל קורח ועדתו נמצא בצד אחד כל הצדק, ואילו בצד השני היה כולו חייב, מחלוקת כזו, הסביר, אכן לא תוסיף להיות, אבל אם תהיה מחלוקת ולכל צד תהיה מעט צדק ומעט חוב, מחלוקת כזו תקום ותהיה.
ובזה פירשתי אני המסדר מאמר התנא (אבות פ"ה מי"ז) "איזה מחלוקת שהיא לשם שמים זה מחלוקת הלל ושמאי", באשר לשניהם היה צדק, כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואילו "מחלוקת שלא לשם שמים זה מחלוקת קרח ועדתו", כי לצד אחד היה כל הצדק ואילו לצד שני לא היה כלום, ושולל בזה את המחלוקת שיש לו צד עכ"פ מעט צדק שהוא ג"כ לשם שמים.
***
הרה"ג ר' לייב בן רבינו ה"חפץ חיים" זצוק"ל, כשהיה ברדאמסק, התאכסן אצל כ"ק אאמו"ר זצ"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד ויינטראוב מראדומסק זי"ע] שכבדו מאוד מאחר והיה תלמיד חכם גדול ובן החפץ חיים זצ"ל.
פעם אחת השיחו מן המחלוקת של חסידים ומתנגדים, אמר רבי לייב זצ"ל שהוא אינו מתפלא על הדבר, כי פעם אחת היה בשבעה עשר בתמוז בעיר מזריטש שהיתה יושבת בין שעדליץ לביאלע, העיר שעדליץ היתה מלאה בחסידים כמו גם ביאלע היתה מלאה בחסידים ומאידך מזריטש היתה אז עיר של מתנגדים. כשנסעו החסידים משעדליץ לביאלע אל הרבי, באמצע השוק נקשו עם הכוסות וצעקו 'לחיים' זה לזה בקול ביום י"ז בתמוז, כיון שראו אנשי העיר מזריטש זאת, הלכו אחר העגלה אנשים נשים וטף קללו אותם וזרקו עליהם אבנים, גם אני הייתי ממש משוגע ממראה עיני, לראות איך הנקראים חסידים לא יחושו לתענית הנביאים. עד שבאתי לפנים פולין והתחלתי להכיר את אנשי פולין שהמה באמת גדולים בתורה ובמעשים טובים, אז הבנתי שכל מה שראיתי אז היה לפנים, כי כיון שרדפו את החסידים לכן עשו להם כדי שיטעו להכעיסם, אבל באמת אותם האנשים מתענים הרבה פעמים גם באמצע השבוע, ולכן מן מעשיות כאלה מהחסידים על המתנגדים ומן המתנגדים על החסידים, מדברים כאלה נעשה שלא יוכלו להתקרב ולראות את האמת, אבל חז"ל יודעים שכל המחלוקות היו בחינם ואלו ואלו בני אל חי, ה' ירחם על עמו מהרה.
וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה (יז, יג)
מעשה שבא איש פלוני אל הרה"ק רבי ישכר דוב מוואלברוז' זי"ע, בשליחות תושבי העיר 'עיר-חדש' הסמוכה לוורשה, כי ר"ל עושה מגפת ה'חולי-רע' שמות בעירם והם זקוקים לישועה. ציוה עליו הרה״ק מוואלברוז' לקחת תוף בידיו ולילך ברחובות העיר ולהכות עליו. שאלו האיש: "עד מתי?" אמר לו: "תדע בעצמך!״. וכך עשה, לקח תוף בידיו והלך ברחובות העיר והיכה עליו, וכל ילדי העיר אחריו. לפתע, תוך כדי הילוכו, ניגש אליו גוי מתושבי העיר, נטל אבן בידו וזרק לתוך התוף וניקבו מעבר לעבר. או אז ידע האיש שעליו להרפות… והנה, מיד נעצרה המגיפה ואותו גוי חלה ומת, והוא היה האיש האחרון.
***
הרה"ק רבי זאב מרומטעש זי"ע [מכפר רומטש – המכונה ״רבי ועלוויל רומטשער״] נסע פעם דרך העיר וולאדבווא. באותם ימים פשטה בעיר מגיפה קשה אשר הכתה חללים רבים ר״ל. כששמעו תושבי העיר, כי איש קדוש עובר דרכם, הלכו אצלו ויחלו פניו שיתפלל בעדם שתיעצר המגיפה. אמר להם הרה"ק מרומטעש: ״אעשה כן, אבל הדבר לא יעלה לכם כל כך בזול״.
פנה והלך אל האכסניה, קרא אליו עשרה אנשים וציוה לסדר את המיטה, וישכב ונסתלק לחיי עד… חצי שעה אחרי הקבורה, נעצרה המגיפה וכולם עמדו על דברי הקדוש הזה שהדבר ״לא יעלה בזול״. ויבכו אותו כל העיירות הסמוכות ששמעו מן הדבר הנפלא. זי״ע. (שמעתי מנכדו ר' שאול מישתילים ראשון לציון)
***
איתא במדרש גפן אלו ישראל (חולין צב' א), שישראל מהפכין ה"נגף" לגפ"ן וסותמין הפרצה, וכנאמר "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה" (תהילים ק"ו ל').
וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים (יז, כג)
הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע אמר: כתיב (משלי טז, ז) ״גם אויביו ישלים אתו״. האויבים עוזרים לו לאדם, להביאו אל השלמות.
***
ובזה נראה (תהילים סה, ה) "אשרי' תבחר' ותקרב'" סופי תיבות רבי, כי מי שנבחר למטה על ידי עדה מישראל להיות למנהיג, נקרא רבי, וסימן שנבחר למעלה על ידי השם יתברך, וזה האיש הנבחר בוודאי יכול לקרב רחוקים להש"י בכוח שניתן לו משמים. ולזה אותיות שלישית "אשר'י תבח'ר ותק'רב" הם רח"ק, כי אשריו שנבחר מישראל לקרב רחוקים, ואותיות שניות "אש'רי תב'חר ות'קרב" הם שב"ת, כי כמו שאי אפשר לשנות את השבת ליום אחר מפני שבו בחר השי"ת, כן אי אפשר להחולקים והמזלזלים לשנות את דבר ה', רק מי שנבחר הוא הקדוש.
ולזה נראה מאמר המדרש (שמו"ר לז, ג) ואתה הקרב את אהרן אחיך הדא הא דכתיב אשרי תבחר ותקרב, ע"כ. כי כפי הנ"ל אותיות שניות הם שב"ת, וכמו שאי אפשר לשנות את השבת, כן אי אפשר לשנות את דבר אהרן אשר ניתן לו מהשם יתברך, כי בו בחר ה' כמו שבחר בשבת, וכן אי אפשר לשנות את הדבר בכל מי שנבחר לראש ולמנהיג, וכל המבזה ומחלל ראש ומנהיג נקרא מחלל שבת ומבזה את השבת, ראשית כי אפשר באיש להיות לראש ולמנהיג עדה כי אם ברצון השי"ת, וממילא נקרא שבת "כי אני ה' לא שניתי" (מלאכי ג, ו) ואי אפשר ח"ו לשנות רצון ד', וכנ"ל. ועוד כי תלמיד חכם נקרא שבת (זח"ג כט.).
וממילא החולק על הנבחר להיות רבי ולמנהיג עתיד ליתן את הדין, והשם יתברך ברוב רחמיו ירחם על עמו מהרה ליתן בלב בעלי המחלוקת שידעו שעם המחלוקת שלהם גורמים לאריכות הגלות ולשפיכת דם נקי בישראל ויעזבו דרכיהם, ואך טוב וחסד ושלום יחפוצו, ויקרב גאולתנו על ידי משיח צדקינו בב"א.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
