"כבר בגיל צעיר היה לי חלום להגיע יום אחד להיות חבר כנסת, אני לא חושב שזה מובן מאליו, עד היום אני יושב במליאה ותוהה לעצמי אם זה אמיתי שאני נמצא פה, זה אף פעם לא מובן מאליו בשבילי", אומר לנו שר התיירות יריב לוין בראיון השבוע, אחרי שהגיע למקום השישי בפריימריז בליכוד.
הוא נולד לפני 49 שנה בקטמון, שם גדל לאביו איש מפלגת העבודה, ולאמו שהייתה מזוהה עם הליכוד בגלגולה הקודם כמפלגת חירות. הסנדק בבריתו היה מנחם בגין, "הדבר הראשון שעשיתי בחיים היה לפגוש את בגין, תמיד מספרים לי שהתרגשתי כל כך מהפגישה איתו שבכיתי כל הזמן. גדלתי על ברכיו, תרתי משמע".
הוא היה ילד טוב, יהיו שיגידו חנון, קיבל מאה במבחנים, אף שנהג להחסיר רבות מהשיעורים, הם שעממו אותו. עוד בגיל צעיר התחיל לעבוד על כתיבה של מילון עברי-ערבי-אנגלי למונחים כלכליים, זה נשמע משעמם, אבל לוין שקד על הספר במשך שנים, והוא נמצא כיום בספריות מובילות ברחבי העולם.
הוא אמנם גר במודיעין, אבל ירושלמי בנשמה, "אני אוהב מאוד את ירושלים, נולדתי בירושלים, גדלתי בירושלים. עד גיל 10 לא היה להורים שלי רכב, אז היינו הולכים המון ברגל, היינו הולכים מהבית שלנו עד העיר העתיקה, עושים את כל הדרך ברגל הלוך חזור. אחד הדברים שאני אוהב מאוד בעבודה שלי זה שאני הרבה מאוד עובד בירושלים". ובכל זאת, הוא גר במודיעין, "כשהתחתנתי לא יכולתי לקנות פה (גם הראיון מתקיים בירושלים) דירה, המחירים היו גבוהים מאוד ומעבר ליכולת".
ביום שחרורו מהשירות הצבאי ניגש לסניף הליכוד הקרוב לביתו ונרשם לחברות במפלגה, הוא הצטרף לפעילות במפלגה, בעוד מספר ימים הוא מציין 28 שנים לחברותו במפלגה. בשבוע הבא ימלא עשור לכהונתו כחבר כנסת, זמן טוב לדבר על העבר ועל העתיד.
"לא האמינו שאני אשרוד יותר מקדנציה אחת"
"כשנבחרתי לכנסת בפעם הראשונה הייתי אלמוני לגמרי", מספר לנו לוין בגילוי לב, "בימים הראשונים שלי ההימורים בין העיתונאים היו שאני אהיה בין עשרת חברי הכנסת ש-100% הולכים הביתה אחרי קדנציה אחת, ואין לי שום סיכוי להישאר, נבחרו הרבה מאוד דמויות מוכרות ופעילים שהיו להם מפקדים גדולים בליכוד, אני הייתי לגמרי אלמוני ולא מוכר בציבור הרחב".
"ההחלטה הראשונה שקיבלתי הייתה שאני כמובן אעשה כל מאמץ להיבחר עוד פעם, אבל אם המצב הוא שאני נבחרתי רק לקדנציה אחת, אני רוצה בקדנציה הזאת לעשות דברים משמעותיים כדי שכשאני אצא החוצה, יזכרו שלא רק הגשמתי את החלום הזה במובן שהייתי חבר כנסת, אלא גם הייתי חבר כנסת שעשה משהו והשפיע, ואני אוכל להגיד שמימשתי את ההזדמנות הזאת שניתנה לי".
"כשהייתי יו"ר ועדת הכנסת כתבנו את כל תקנון הכנסת מחדש, עשיתי עבודה שלקחה איזה שלוש שנים, עבודה סיזיפית של להגיע להסכמות, משהו שעשרות שנים רצו לעשות ולא הצליחו. יום אחד העוזר הפוליטי שלי נכנס לחדר, סגר את הדלת, אמר לי: 'תקשיב לי טוב, אתה לא עובד יותר על התקנון, לא רוצה לשמוע על הדבר הזה יותר', אמרתי לו, 'מה זאת אומרת', הוא אומר לי: 'תקשיב, עם זה לא נבחרים עוד פעם, אתה צריך להיבחר, תעזוב את התקנון הזה ולך תעשה עבודת שטח, לך תעשה פרובוקציות שיכתבו עליך בעיתון וישדרו בטלוויזיה, התקנון הזה לא מעניין אף אחד', אמרתי לו: 'אבל אני יו"ר ועדת הכנסת, זה התפקיד שלי לטפל בתקנון', הוא עונה לי, 'לא מעניין אותי'. התעקשתי, ובסוף מסתבר שאם אתה עושה עבודה יסודית ואמיתית לאורך זמן, אנשים רואים את זה, יכול להיות שההתקדמות איטית יותר, היא לא באיזו קפיצה אחת במכה, אבל בסוף אתה בונה בסיס רחב ואתה מתקדם ואתה גם עושה את הדברים האמיתיים שלשם אתה נבחר".
לוין לא שש לקבל את תיק התיירות, החלום שלו היה ונשאר משרד המשפטים, אבל הוא מפתיע ומספר שברגע שהבין שאת תיק המשפטים הוא לא יקבל, זה היה התיק הראשון שביקש. "כשהרכיבו את הממשלה האחרונה, הייתי שר פעם ראשונה, היה ברור שאני לא יכול לקבל לא את משרד החוץ ולא את משרד הביטחון וגם לא משרד המשפטים שנמסר למפלגה אחרת, וברור שאני צריך לקבל את אחד התיקים שנחשבו לזוטרים יותר. מתוך האפשרויות, אני זה שביקשתי ללכת למשרד התיירות, אגב, הייתי היחיד ולכן קיבלתי אותו בלי קרב ובלי מאמץ". הוא גם מוסיף בחצי חיוך, "בניגוד לחיים הציבוריים שלי שעברתי מסלול מאוד ארוך, בחיים לא קיבלתי תפקיד בכזאת קלות כמו את התפקיד הזה שאף אחד לא רצה".
לוין לקח תפקיד שאף אחד לא רצה, והצליח בו מעל למשוער, "הסיבה שלא רצו את זה, גם כי זה נחשב למשהו שלא ניתן להצליח בו, וגם משום שזה דבר מדיד מאוד, יש פה מספרים, אני לא יכול לספר לך סיפורים. יש נתונים על כמה תיירים היו כשנכנסתי וכמה יש כשיצאתי, ואם המספרים לא טובים, אז כל מה שתסביר אחר כך, אתה כבר נמצא בעמדה בעייתית מאוד. כולם אמרו לי שאני משוגע שאני הולך לזה, 'אל תלך למקום הזה', אבל אני ביקשתי את זה, כי הכרתי את הענף הזה קודם, מהעבודה המקצועית שלי כעורך דין, והייתי משוכנע שאפשר לעשות פה משהו אחר לחלוטין ושאפשר לעשות פה מהפכה".
והוא אכן עשה מהפכה, "קיבלתי את המשרד עם 2.8 מיליון תיירים ב-2010 ואותם 2.8 מיליון ב-2015, כלומר שהעסק הזה בכלל לא מתקדם לשום מקום, גמרנו את הקדנציה עם 4.2 מיליון תיירים, מיליון ומאתיים אלף יותר מלפני שנתיים, גם השנה אנחנו כבר נמצאים בלמעלה מעשרה אחוז עליה לעומת השנה שעברה. 22 מיליארד שקל הכנסות למשק, 150 אלף עובדים שעובדים בתעשיית התיירות הנכנסת.
"זו גם תרומה עצומה להסברה, כי מי שבא ורואה בעיניים את האמת על מה שקורה פה, זה טוב יותר מכל מה שנסביר ונספר. לכן, כשאתה מסתכל על המכלול, אני יכול להגיד לך שזאת הייתה זכות ענקית להיות במשרד הזה, משרד מרתק, שמתעסק גם בצד היפה של החיים, באמת משרד כלכלי משמעותי, ואני חושב שאנחנו הצבנו פה תשתית, שאם ימשיכו בדרך הזאת, תהפוך את הענף הזה ליותר ויותר מרכזי במשק", האמת, זה לא חכמה לקבל משרד שאם אתה אכן מצליח בו אז לאיש אין תלונות, (בשונה מהבריאות, תחבורה, ביטחון, שתמיד יש תלונות), בטח לא אם אתה מוכשר כמו לוין.
"יהיה אפשר לדעת אם הצלחתי בתפקיד שלי, לפי כמות האנשים שירצו את תיק התיירות בפעם הבאה, ונראה אם העניין באמת שודרג", הוא מסכם את הנושא. אני הצעתי ללוין לחשוש מכך שנתניהו ישאיר אותו בתפקיד לקדנציה נוספת, מרוב הצלחה, "אולי", הוא מגיב ברצינות יתרה.
הליכוד של ריבלין
לוין הוא איש ליכוד ותיק, ולטענתו הליכוד שאליו הצטרף לפני כמעט שלושים שנה, הוא אותו ליכוד, "אני שומע הרבה מאוד אמירות על איך הליכוד השתנה, אני רוצה להזכיר לך שהנשיא הנוכחי, רובי ריבלין, שמנסים לצייר אותו כאילו הוא היה הליכוד של פעם, הוא זה שקבע את הביטוי כנופית שלטון החוק, לא אני, אז כנראה שאז כשהיה בעמדות מפתח בליכוד, הוא ראה את הדברים בדיוק כמו שרוב אזרחי ישראל רואים אותם, כפי שאני רואה אותם".
"בסך הכול הליכוד הייתה אז תנועה מגוונת ורחבה, היו בה כל מיני זרמים וכל מיני השקפות עולם. כבר אז הייתה מעורבות לא מבוטלת של ציבור חרדי בתוך הליכוד, בסניף ירושלים, אולי לא במימדים של היום, אבל זה היה קיים כבר אז. אני לא חושב שהליכוד השתנה, ממש לא. הליכוד שומר על קו אחיד, על דרך אחידה, כל אחד עם הדגשים המיוחדים שלו".
"מפלגת הליכוד מאז ומתמיד הייתה מפלגת העם, במובן הרחב של המילה, מפלגה שבאמת מכילה ציבורים רחבים, שיש בה מקום לכולם, שלא כל כך מסתכלים עליך, לא עושים איתך חשבון מאיפה באת, אלא בוחנים אותך במידה רבה לפי מה שאתה חושב ועושה ופועל. זה גם מקום שנותן לך הזדמנות לצמוח. התחלתי מאלמוניות מוחלטת, עשיתי את הדרך שלב אחר שלב, מחבר מרכז, צעירי הליכוד, פעיל בתא הסטודנטים, פעיל במאבק נגד ההתנתקות, עד שנבחרתי ליו"ר סניף ועד שבסוף נבחרתי לכנסת".
"בחרנו רשימה טובה, מגוונת, מייצגת, בסוף, כששבעים אלף איש בוחרים, אז קבוצות הלחץ השונות מאזנות אחת את השניה והתוצאה שמתקבלת היא תוצאה די מגוונת ורחבה, בעיקר אני חושב שמה שחשוב שנבחרה נבחרת של אנשים שלהרבה מהם יש באמת ניסיון אמיתי והיכרות טובה עם עבודת הכנסת והממשלה. לדעתי, למעלה מכל ספק, זאת הרשימה ברמה האנושית הכי טובה שמתמודדת פה בפער גדול".
היו חברי כנסת בליכוד שתמכו בנתניהו, אך נדחקו בפריימריז לעשירייה השלישית וטענו כי הגיבוי לנתניהו לא משתלם, אצל לוין עם המקום שאליו הגיע בפריימריז, זה נראה שדווקא השתלם לו, היו אף דיווחים שנתניהו נרתם למענו ברגעים קריטיים כדי להשפיע לטובתו. "אני בכלל לא מודד את זה במונחים האלה, אני תומך בראש הממשלה משום שאני חושב שהוא עושה את הדברים הנכונים למדינת ישראל, הוא מנהל את המדינה נכון, שומר על ארץ ישראל, מחזק את ההתיישבות, מחזק את האופי היהודי של המדינה, לכן אני תומך בו. אני לא יש עתיד שתומכים בבן אדם כי הוא ממנה אנשים ובלעדיו אין מפלגה".
"כל עוד זאת הדרך שראש הממשלה הולך בה ומוביל אותה, אני מגבה אותו ותומך בו במאה אחוז. כשאריאל שרון היה יו"ר הליכוד ובחר ללכת להתנתקות, נאבקתי בו בכל כוחי, אני חושב שאולי מה שמבדיל ביני לבין חלק מעמיתי, אני לא עושה את החשבון הזה של מה ישתלם ומה לא ישתלם לי. אני יכול להגיד לך שיחסית לקרבתי לראש הממשלה ומעמדי ואפילו התוצאה שהגעתי בפריימריז, אי אפשר לומר שקיבלתי יותר ממה שמגיע לי, אולי יש אפילו אחרים שקיבלו תפקידים בכירים יותר או מעמד או חברות בקבינט".
מעל החוק
יריב לוין הוא מגדולי המתנגדים לאקטיביזם השיפוטי, הוא עוד היה כזה כשזה עוד לא היה פופולרי, "אני התעסקתי בנושא המשפטי מאז חיי הבוגרים, למדתי משפטים באוניברסיטה העברית, הייתי מ"מ ראש לשכת עורכי הדין. כשנבחרתי לכנסת בפעם הראשונה, הנושא שהצבתי, ואז הוא עוד לא היה במרכז סדר היום כמו היום, הוא הצורך לבצע שינויים יסודיים עמוקים במערכת המשפט. בנאום הבכורה שלי בכנסת דיברתי על הדבר הזה, אחד העיתונאים הוותיקים בכנסת ניגש אלי אחרי הנאום הזה ואמר לי ש'אמרת דברים שלא נאמרו אף פעם והם מאוד חשובים ואני הולך לכתוב עליהם, אבל אני נותן לך עצה, תמצא נושא אחר להתעסק בו, כי הנושא הזה לא מעניין אף אחד, ואם תעסוק בזה לא יהיה לך שום סיכוי להיבחר עוד פעם'".
הוא לא חוסך בביקורת, "הדבר הזה הוא הכי מהותי ומרכזי שמשפיע פה על כל דבר ועניין, מהאופי היהודי של המדינה, דרך ההתיישבות, עבור במשק שנפגע פגיעה קשה בגלל הפסיקות האלה, ועד הבירוקרטיה והמינויים בשירות הציבורי, אני חושב שאת הדבר הזה אי אפשר לשנות במינוי כזה או אחר או בפעולות נקודתיות, צריך לעשות שינוי יסודי. קודם כל שינוי של שיטת בחירת השופטים, הוצאה של השופטים מהוועדה לבחירת שופטים, תהליך של שימוע פומבי, לפחות לשופטים שהולכים להתמנות לבית המשפט העליון, לשים סוף לשיטת המינויים הזאת שחבר מביא חבר בלי פרוטוקול בחדרי חדרים".
הוא מודה בפה מלא שהפסיקה נקבעת לפי השקפת עולמו של השופט, "אתה מסתכל על בית המשפט העליון, חוסר האיזון בין מרכיבי האוכלוסיה השונים, אנחנו כבר מזמן נמצאים במצב שיש לא מעט משפטנים חרדים מעולים ועובדה שאף אחד מהם לא מגיע לבית המשפט העליון, וזה בכוונת מכוון. אני תמיד שואל את אנשי השמאל שרוממות בית המשפט בגרונם, האם הם היו כך בעד שבית המשפט יהיה כל כך מרחיב בסמכויותיו ושיטת המינויים תתנהל כמו שהיא מתנהלת, אם הם היו מופיעים בפני הרכב של שלושה שופטים חרדיים, אז הם פתאום משתתקים ונאלמים דום".
"זה נוח מאוד כשהמיעוט שלהם שולט בדבר הזה ומדיר את הרוב שלנו בשביל להגיד ששם הם מרגישים כמו בבית, אבל ברור לגמרי שהחברה הישראלית יש לה מבנה אחד ולבית המשפט יש מבנה שמנותק לחלוטין מהדבר הזה, ולא רק זה, אלא שהמיעוט ששולט שם מנסה לכפות את הערכים שלו על הרוב".
"בית המשפט כבר מזמן לקח את עצמו למקומות שהם הרבה מעל לחוק, הוא כבר פוסל חוקים, הוא כבר מחליט איזה חוק נאה בעיניו מלכתחילה. כך למשל את הריצה של חנין זועבי לכנסת, חוק היסוד אומר במפורש שמי שתומך בטרור או לא מקבל את היותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא יכול לרוץ אז בית המשפט מתעלם מהחוק וכותב איזו פסיקה שסטודנט בשנה א' היה מקבל נכשל על פסיקה כזאת, אם היה כותב דברים מהסוג הזה בעבודה שלו ומתעלם מהחוק ועושה כראות עיניו".
והמתקפה רק מחריפה, "תסתכל על הטרמינולוגיה שבית המשפט משתמש בה. הוא פוסק על פי עילת הסבירות, זה נראה לו סביר או לא סביר. הוא פוסק על פי האיזון, האם הוא עושה איזון בין הדברים. הוא קובע מה מידתי. הוא מדבר על איזה עקרונות חוקתיים כשאין לנו בכלל חוקה. אני אומר לך את האמת, אני כבר הרבה שנים מנסה, אני באמת רוצה, אני אומר את זה גם בישיבות של ועדת שרים לחקיקה לנציגי משרד המשפטים: איזה כיף לכם שאתם יודעים מה חוקתי ומה לא, גם אני רוצה לחוקק חוקים חוקתיים, אני נורא רוצה, באמת משתדל, עשיתי כמעט כל מה שאפשר, למדתי באוניברסיטה הערבית, הייתי עורך דין שנים, הייתי ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין, ישבתי בוועדת חוק חוקה ומשפט, אני יושב בוועדת שרים לחקיקה, תראו לי משהו, סעיף מהחוקה, משפט, שאני לפחות אתחיל, כבר יותר מעשרים שנה אני רודף אחרי השאיפה הזאת, ורק אתם יודעים ואני לא מצליח אפילו להתחיל להבין איך מחוקקים חוקים חוקתיים", הוא מסיים סוף סוף את הציניות".
וברצינות, "כל הדבר הזה הרי הבל הבלים, משום שכל הדברים האלה הם השקפת עולם, אין בית ספר לסבירות, סבירות זה לא עניין משפטי, מה שסביר בעיניך אולי לא סביר בעיניי, אולי לא סביר בעיני מי מהקוראים שלנו. ישבו שני אנשים שקוראים את הכתבה הזאת עכשיו, אחד מול השני, וייקחו שורה שלמה של נושאים, אחד יגיד שכדאי להוציא כסף על קנייה של רכב טוב והשני יחשוב שזה לגמרי לא סביר ושעדיף להשקיע את זה בחינוך של הילדים, השלישי בכלל יגיד שצריך בכלל להשקיע את בביטוח בריאות והרביעי… כל אחד והשקפת עולמו, (דוגמאות מעניינות, ש.ב.צ.). מה זה מידתי? זה מידתי לשתות שלוש פחות קולה ביום? שתי פחיות? אחד יגיד לך שזה הכי לא בריא שיש, השני יגיד לך שאתה חי פעם אחת ואתה צריך ליהנות, השלישי יגיד שזה עניין של מידה ופחית אחת זה בסדר ושתיים זה לא בסדר (שתיתי פחית קולה במהלך הראיון, לא היחידה לאותו יום, משם צצה הדוגמא, ש.ב.צ.)".
"המצב רק החמיר בתקופת שקד"
אחרי המתקפה חסרת התקדים, הגיע הזמן לשאול, איך משנים את המצב?
"תראה, עוד כחבר כנסת הגשתי שורה ארוכה של הצעות חוק בעניין הזה, שמטפלות בכל המרכיבים שלהם, הדבר הכי חשוב זה שינוי שיטת השופטים, נבחרי הציבור צריכים לבחור את השופטים, כפי שקיים בכל מדינה נורמלית, אתה הולך בדמוקרטיה לבחור נבחרי ציבור כדי שהם ינהלו את המדינה ויבצעו את המינויים, ואם הם לא עושים את עבודתם כמו שצריך, אז אתה יכול להחליף אותם בבחירות, ככה זה בדמוקרטיה, אתה לא הולך ובוחר נבחרי ציבור ואז מחליט שאני אשים אנשים אחרים שיקבלו את ההחלטות במקומם ויעשו את המינויים, זה הרבה מאוד דברים, אבל דמוקרטיה זה לא.
"מי אמר שהאנשים האלה שאתה שם במקום נבחרי הציבור הם נטולי אינטרסים, הם כביכול אנשים שנקיים והם טובים יותר ממי שנבחר, ממש לא. אני חושב שצריך להביא את בחירת נשיאת בית המשפט העליון לכנסת, כמו שבוחרים את מבקר המדינה. צריך לקבוע שבית משפט לא יכול להתערב בשאלות של סבירות והוא שם את שיקול דעתו במקום הגורמים שקיבלו את ההחלטות. צריך להעביר חוק יסוד חקיקה שיקבע באופן מפורש, שלא ניתן לפסול חוקים אלא במצבי קיצון מאוד מאוד מסוימים, כשלכנסת יש יכולת התגברות עליהם, זאת בהנחה שבית המשפט יהיה מגוון ופלורליסטי בעקבות השינוי של שיטת הבחירה. אני חושב שלתחום בצורה ברורה מאוד את קו הפרדת הרשויות, בית משפט לא יכול להתערב בשאלות הקצאת תקציבים, אלא שאלות של סדרי עדיפויות שבדיוק עליהם הולכים לבחירות. רשימה ארוכה ארוכה…
"גם שינויים שצריכים לעשות במערך היועץ המשפטי למשרדי הממשלה. הרבה מאוד שינויים שצריכים להתבצע בעניינים שנוגעים לאזרח בחיי היום יום, אני חושב שההתמשכות של ההליכים האזרחיים זה איום ונורא, הפרוצדורה האזרחית שמאוד מסורבלת ואיטית ורומסת את זכויות האנשים, כי מי שחלש יותר, אז כושר העמידה שלו לאורך זמן נשחק, ולכן כאשר המשפטים מתארכים, זה תמיד משחק לצד החזק, שלא לחוץ לקבל את הכסף או יכול לחקות או מצבים מהסוג הזה.
"אני חושב שצריכה להיות הקפדה הרבה יותר על זכויות אדם ואזרח דווקא, לא במובן הצבוע והמזויף שבשמאל מדברים עליהם שיש זכויות אדם ואזרח לכל מי שפועל כנגד המדינה ומנצל את הדמוקרטיה כדי לפגוע בה, אני מדבר על לדאוג לאזרחים שלנו, החל מטיפול כמו שצריך בסוגיית ההגירה הבלתי חוקית שהורסת לאנשים את החיים ועד טיפול אמיתי ונכון בבעיות, כמו למשל העובדה שמוגשת נגדך תלונה אז אתה נמצא במצב שגם אם לא הוגש נגדך כתב אישום בסוף, אז התיקים נסגרים מ'חוסר ראיות' או 'חוסר עניין לציבור' ומכל מיני עילות כאלה שאחר כך מכתימות את שמך. במדינה דמוקרטית אמיתית יש שני מצבים, אדם הוא זכאי כל עוד לא הוכח אחרת, וכל עוד לא הוכח אחרת אז הוא לא אשם, אם הוגש כתב אישום והוא זוכה ואם לא היו מספיק ראיות להגיש כתב אישום, לא יכול להיות שהוא יסחב אחריו כל מיני רישומים שאחר כך פוגעים בו בהמון דברים שהוא רוצה ויכול לעשות במהלך חייו. הרשימה היא כמובן ארוכה מאוד מאוד…"
– לדעתך, שרת המשפטים שקד הצליחה בארבע השנים האחרונות או נכשלה?
"הכוונות היו טובות, בחלק מהדברים היו לה גם הישגים, אבל בשורה התחתונה כשאתה מסתכל על המציאות שאנחנו נמצאים בה היום, מצבנו לדעתי גרוע יותר בהרבה ממה שהיה קודם, אני אתן כמה דוגמאות. שוב מונתה נשיאה לבית המשפט העליון על ידי השופטים שהחליטו את השופטת חיות על פי שיטת הסניוריטי, והפכו את הוועדה לבחירות שופטים לחותמת גומי פעם נוספת. פעם ראשונה שיושבים שופטים בהרכב של אחד עשר שופטים, פשוט בחוצפה, אין מילה אחרת להגדיר את זה, ודנים בחוק הלאום. זה כמו ששופטים בבית המשפט האמריקאי יחליטו שהם דנים ברשימה של סעיפים בחוקת ארצות הברית, זה דבר פשוט מטורף, קודם הם עוד הסבירו לנו שמכוח חוק יסוד האדם וחירותו, יש להם כביכול סמכות לפסול חוקים, עכשיו הם גם פוסלים את חוקי היסוד, מכוח מה? כאילו שה-11 אנשים האלה הם חכמים יותר מהעם וטובים יותר מהכנסת וטובים יותר מכולם, הם לוקחים לעצמם את כל הסמכויות.
"כל התהליך של הוצאת המסתננים הוכשל על ידי בית המשפט שפסל את כל החקיקה בעניין הזה. פסקי דין הזויים כמו נתיב האבות של הרס בתים ללא שום סיבה ובגלל סנטימטרים בודדים שאפשר היה לפצות את בעלי הקרקע. פסילה, פעם ראשונה, של חוק מס דירה שלישית בגלל טענה פרוצדוראלית, שוב דבר שהוא חסר תקדים, התערבות בוטה בעבודה של הכנסת. אני יכול להמשיך, הרשימה היא ארוכה מאוד, אני חושב שנדרש פה שינוי עמוק ויסודי, בסוף, עוד מינוי כזה או אחר, טוב ככל שיהיה, לא נותן מענה אמיתי לעניין הזה". אני חושב שקיבלתם תשובה לגבי הסיכום שלו לקדנציית שקד.
"מעולם לא הלכתי לשבת תרבות"
הגענו עם רשימת שאלות ארוכה, אך השר לא חש כל כך בטוב (רפואה שלמה) ונאלצנו לקצר את הראיון, שגם כך הוקדש לנו על ידי השר ממש במסירות נפש, כשהוא משתעל ובגרון צרוד. הרל"שית ממש לחצה שנסיים, אבל דרשנו בכל זאת לקבל התייחסות לנושא אחד נוסף וביקשנו שלוין יספר קצת על חייו היהודיים. "אני אדם חילוני, אני לא אגדיר את עצמי באופן אחר, אבל אני לא מקיים בכלל פעילות פוליטית בשבת, מעולם לא הלכתי ל'שבת תרבות' ולא לשום דבר מהסוג הזה. זה מאפשר את הפשרות לשמר חיי משפחה".
ללוין יש גם עמדה מעניינת וכמעט חרדית לגבי עניין דת ומדינה, "אני מאמין מאוד גדול בעם ישראל, בעם היהודי, אני חושב שההמשכיות שלנו היא דבר שאנחנו צריכים לשמור עליו מכל משמר, לכן אני חושב שנישואים כדת משה וישראל זה דבר חיוני והכרחי שצריך לשמר אותו, אחרת אנחנו בעצם מפלגים את העם ופוגעים ביכולת שלו להתקיים לאורך דורות. מי שלא יודע מאין הוא בא, לא יודע לאן הוא הולך".
וכמובן, שוב בית המשפט אשם, "מדינת ישראל היא מדינה יהודית, היא לא מדינה ככל המדינות, היא צריכה לשמר אופי יהודי, חיים יהודיים, פעמים רבות אני מקבל רושם שבפסיקות של בית המשפט מותר לנו לקיים את החיים היהודי רק איפה שזה לא מפריע מדי ולא פוגע כביכול בכל מיני אחרים שמסתננים לכאן או דוגמאות מהסוג הזה.
"שמירת האופי היהודי היא דבר חשוב מאוד, אני למשל בהחלט מאמין שבסטטוס קוו שקיים הוא דבר שצריך לשמר אותו, אני חושב שכל האירוע שהיה סביב המרכולים הוא דוגמא טובה, כולם ידעו לחיות, כל עיר עם המאפיינים שלה והמקום שבו היא העבירה את הקו ואנשים בסוף ידעו להסתדר ביחד, במקום שבו נכנס בית המשפט וניסה להכתיב החלטה, התוצאה היא שהדברים האלה לא עובדים ויוצרים סתם מתחים ופגיעה בחיים המשותפים. צריך מאוד להקפיד על שמירת האופי המיוחד, ואני חושב שבהיבט הזה מדינת ישראל נראית היום טוב".
בהקשר הזה, הוא גם מרוצה מאוד מההרכב המגוון של הממשלה הנוכחית, "אני מאמין גדול בחיים ביחד, בסך הכול רב המשותף על המפריד, אחד הדברים שהם יפים מאוד גם בליכוד כמפלגה וגם בממשלה האחרונה, היו פה זרמים שונים, גם עולים מברית המועצות, גם מפלגות חרדיות, אנשי הפריפריה, ועבדנו בהרמונה וחילוקי הדעות היו בשוליים".
בזאת אנחנו נאלצים לחתום את הראיון, ואולי בעוד ארבע שנים נקיים ראיון סיכום קדנציה עם שר המשפטים יריב לוין, בתקווה שאז ירגיש טוב יותר ונוכל לשוחח על עוד נושאים, והעיקר האם הוא הצליח כמו שהוא הצליח במשרד התיירות. נחיה ונראה.
הראיון פורסם בעיתון 'יום ליום'
שמואל אין עליך כותב קולח מעניין תמיד מביא חידוש תכתוב עוד