בשו"ע אורח חיים סימן תק"פ כתב וז"ל:
"באחד בניסן מתו בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר, בכ"ו בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון ה'; בכ"ח בו מת שמואל הנביא, בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט,בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו; באחד באב מת אהרן הכהן; בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז."
ובספר כף החיים שם כתב:
"במגלת תענית נוסחא אחרת י"ז, וכן הוא בבה"ג, מיהו אותו נוסחא אחרת כתב המגן אברהם שהוא ממפרש, לכן נראה לי עיקר י"ח, וכן כתבו צדה לדרך וכלבו. אליה רבה שם. ובכלבו חשיב נמי י"ט אב נלכדה עיר ונהרגו יהודים, וכן כתב בשיירי כנסת הגדולה בשם מחזור רומניא. אליה רבה שם. וגם אנחנו נאמר כי בשנת התרפ"ט י"ז אב קמו הישמעאלים על היהודים יושבי ארץ ישראל והרגו כמה אנשים ונשים ושרפו בתים וספרים וספרי תורה, ובפרט ביושבי חברון יום י"ח הנזכר עשו נקמות במיתות משונות, ושארית הפליטה גלו לירושלים מפחדם שם, וחשבו לאבד את כל יושבי ארץ ישראל ח"ו לולי ה' שהיה לנו שומר ישראל שהפיר עצת גוים וכו'"
ונכדו הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א כתב שיש בקונטרס החלומות עוד דבר פלא, שבתחילת חודש אב שנת תרפ"ט, הראהו בחלום את הפסוק (תהלים קכא ז): 'ה' ישמרך מכל רע, ישמור את נפשך'. באותה השנה ובאותו החודש פרצו מאורעות תרפ"ט הידועים..
מלבד הטרגדיה הנוראה, היו גם גילויים עצומים של נסים מופלאים שהעידו הניצולים.
למשל עובדה מרטיטה זו:
עדות מענינת יש מראש השנה תר"צ שאחרי הטבח מישיבת מיר בפולין. לפני התקיעות עלה לדבר מרן המשגיח רבי ירוחם זצ"ל וביקש ללמד זכות על עם ישראל. הוא סיפר מה ששמע מהבחור דב מעיני (לימים רבה של מגדיאל) שהגיע לישיבה כניצול מישיבת חברון אחרי הפרעות בחדש אב האחרון:
היו מבני הישיבה שראו שהם על סף מוות והחליטו להגן על חבריהם ולסוכך עליהם שיחשבו שהם מתים. מתחת לגופות המתים ב'בית סלונים' יצאו עשרה בחורים שקבלו את חייהם במתנה בזכות חבריהם הקדושים. אמר רבי ירוחם שמעשה כזה הוא זכות לעם ישראל. בנוהג שבעולם שבעת צרה אדם מאבד את שיקול דעתו ועל כך אנחנו מתפללים: "פדנו ממהומת מוות ואחור בל נסוגה" שגם בעת מהומה לא נאבד עשתונות ונסוג אחור חלילה, ובחורים אלו בעת מהומת מוות הגיעו לכאלו דרגות גבוהות.
במעשה זה אמר רבי ירוחם, ניכר היטיב היותם תלמידי רבם הגדול מרן האלטער מסלובודקא. רק מכוח מחנך כזה גדול אפשר להגיע לדרגא שכזו.
הגאון רבי יצחק צפתמן שליט"א מספר ששמע מאביו שלמד אז בסלובודקא שרבי אברהם גרודזינסקי בהספדו על הבחורים שנטבחו בישיבה הזכיר עובדה זו ואמר שלכזו מדרגה אי אפשר בשום פנים ואופן להגיע בלי ללמוד מוסר!
הרב זבולון גראז זצ"ל, אב"ד רחובות ת"ו, עשה עצמו כמת ושכב בין המתים כדי שלא יפגעו בו, אבל הרשעים תקעו סכין בגבו כדי לוודא את הריגתו וכל ימיו סבל מפציעה זו והיא נכרה אף בצורת הליכתו.
בימים הנוראים תר"צ התפללו ב'בית הועד הכללי'. בליל ראש השנה שלח מרן רבי לייב חסמן זצ"ל את רבי בצלאל שיקוביצקי זצ"ל בעודו כבחור לגשת לפני העמוד לתפילת מעריב. כשהגיע לסיום הברכה השניה רבי בצלאל התחיל להתנגן בבכי שקט: 'ואהבתך אל תסיר ממנו…'וכל הציבור הצטרף עמו בבכי, בכאב, והוא חוזר פעם שניה ושלישית ורביעית על 'ואהבתך אל תסיר ממנו' וכל הקהל בוכה כאומרים: הקב"ה אנחנו אוהבים אותך ללא גבול, למרות שנשארנו בלי חברנו, פצועים ודווים, אל תסיר ממנו את אהבתך לעולמים….
אחרי תפילת מעריב כשעברו בני הישיבה לומר 'לשנה טובה' חיבק רבי לייב בחום את ידו של רבי בצלאל ואמר לו 'צו דעם אוב איך גימהיינט' – תרגום: לזה התכוונתי!
ויש המשך למעשה: הגה"צ רבי מאיר שפירא זצ"ל (אביו של רבי משה זצ"ל) סיפר כי בליל יום הכיפורים תר"צ האווירה היתה קשה, כשרבי לייב שעבר לפני התיבה הגיע לפיוט: "הס קטיגור וקח סניגור מקומו" הגביה את קולו וקרא בקול גדול והציבור הרגיש כי סר הקטגור מבני הישיבה.
