לתמונת ניצחון כזו, נתניהו לא פילל. הוא לא דמיין אותה בחלומותיו הוורודים ביותר למרות שאת כל שאר ההתרחשויות והדרמה סביב הוא דווקא תכנן לפרטי פרטים: ח"כ איימן עודה עמד מולו ונצמד אליו במליאת הכנסת כשהוא מנופף במצלמה הסלולרית שלו ומשמיע לעברו קריאות גנאי.
יותר מזה הוא לא היה צריך. זאת התמונה שסיכמה עבור נתניהו את חוק המצלמות כולו. התמונה שסיפרה עבורו את הסיפור המלא: אנחנו הטובים שמנסים למנוע זיופים בקלפיות, ואלה הערבים שמפחדים מזה ותוקפים אותנו על כך.
באולם האודיטוריום בכנסת שם התקיימה המליאה, הורגשה היטב היעדרותו המופגנת של ליברמן, שהודיע שלא יבוא לדיון אבל למעשה כל הדיון נסוב סביבו. הוא לא היה שם פיזית אבל רוב דברי הנואמים כוונו אליו. וזה השלים את התמונה אותה סיכם נתניהו בכמה משפטים קצרים: ליברמן והערבים עשו יד אחת כדי להפיל את חוק המצלמות, שניהם שמאל, שניהם מנסים לגנוב בחירות, זה כל הסיפור.
את המסקנה הזאת טווה נתניהו היטב כשהתחיל לצאת לדרך עם חוק המצלמות. אף אחד לא חשב אפילו לרגע שמאמץ למניעת זיופים בקלפיות הוא הנושא המרכזי בו צריך לעסוק בערב בחירות טעונות ומסוכנות כל כך. המהפך השלטוני בישראל כבר לא נחשב לתאוריה מופרכת אבל נתניהו בחר לעסוק דווקא בזה כדי להטות את דעת הקהל למסקנה אותה הוא ביקש להשיג ולהציג.
ספין בנוי היטב שבכל תרחיש, נתניהו היה מרוויח.צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
למעשה, מדובר בספין בנוי היטב משום שבכל תרחיש אליו הוא היה יכול להתפתח, נתניהו היה מרוויח. התוצאה תמיד תהיה אותה תוצאה ופחות משנה הדרך. בהנחה שחוק המצלמות היה עובר, נתניהו היה מציג תמונת ניצחון ואומר שאפילו ליברמן מודה שהיו זיופים ושהשמאל גנב את הבחירות. בתרחיש בו השמאל היה פונה לבג"ץ כדי שיבטל את החוק, גם אז היו שני תרחישים לטובת נתניהו: או שבג"ץ היה מאשר את החוק ומחזק בכך את עמדת הליכוד, או שבג"ץ היה מבטל את החוק ומעניק לנתניהו קמפיין נרדפות על מגש של כסף, הוא היה מנצל זאת היטב וגורף את דעת הקהל נגד דורסנות בג"ץ שמבטל את החוק הדמוקרטי.
התרחיש הרביעי שהתרחש אכן בסוף, גם הוא מוביל לניצחון תודעתי של נתניהו ואת זה הוא השיג במליאת הכנסת. כך שבכל כיוון ממנו נביט על נושא חוק המצלמות נבין שנתניהו ניסה וגם הצליח לשלוט בסדר היום ולהשיג קמפיין: ליברמן הוא שמאל, הוא והערבים מנסים לגנוב גם את הבחירות הבאות. נקודה.
אפילו חשיפת הפרטים החדשים על תכנית הגרעין של איראן, לא תפסה כל כך הרבה נתח תקשורתי. נתניהו הציג את הפרטים הללו יום אחרי שליברמן שינה את דעתו והחליט להתנגד לחוק המצלמות כשהוא מביך את הליכוד בוועדת הכנסת, שלא השיגה רוב לקדם את החוק ולהעניק לו פטור מחובת הנחה. בלוליינות פוליטית מרשימה מיהר נתניהו להביא נושא אחר לסדר היום ולהציג את המידע על הגרעין.
אבל כבר אחרי יממה חזר סדר היום לחוק המצלמות, כשמפלגות השמאל מרכז משחקות את המשחק בדיוק לפי הכללים של נתניהו ומשתתפות בכל הכח במחאה נגד החוק ובהצגה התקשורתית על הבמה שהוא בנה.
לתוך כך זה, השחיל נתניהו את מה שהוא כינה "הצהרה דרמטית" כשהכריז על כוונתו להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וצפון ים המלח. כך, השילוב של סאגת המצלמות, פרטי הגרעין, לצד ההצהרה בעלת הניחוח ההיסטורי, יצר לנתניהו את מה שהוא ביקש להשיג: שליטה בסדר היום ורתימת השיח הציבורי והתקשורתי לנושאים החשובים לו, העיקר שלא יעסקו בנושאים בהם הוא לא רוצה שיעסקו.
הישג תודעתי ללא שיניים
אין ספק שההצהרה על סיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח יכולה להיכלל בהגדרה 'דרמטית'. הצהרה כזו לא נשמעה מעולם אפילו לא בתאוריה בגלל הנפיצות שבה. ולכן כשהיא נשמעת, אזי הדרמה היא לא רק מעצם האמירה עצמה אלא מהמשמעות של שרשרת ההליכים שהובילו אליה.
מאז שנבחר ועד היום, הוכיח טראמפ כי הוא הנשיא הידידותי ביותר שהיה אי פעם לישראל בבית הלבן. הרושם שהתקבל ממעשיו היה שהוא לוקח לידיו את דף המסרים של נתניהו ופועל ליישם סעיף אחרי סעיף. הוא הכיר בירושלים כבירת ישראל, העביר אליה את השגרירות, אישר את ההכרה האמריקנית ברמת הגולן כשטח ישראלי, שחרר את פולארד, שחרר את רובשקין, ביטל את הסכם הגרעין עם איראן חרף הביקורת שספג בארה"ב עצמה ובאופן כללי שידר ידידות מופלגת וחמה לישראל.
בהחלט הצהרה דרמטית, נתניהו מכריז השבוע על סיפוח בקעת הירדן. צילום: Hadas Parush/Flash90
עם זאת, חשוב לציין שבימים אלו כבר עולה החשש מפני שינוי מגמה במהלכיו של טראמפ נוכח הנכונות שלו להיפגש עם נשיא איראן, אשר לשם כך הוא אף מפטר את מקורביו שסבורים אחרת. החשש הוא כי בעסקת המאה שתוצג אחרי הבחירות יופיע סוף סוף המקל, שאחרי שורת הגזרים שישראל קיבלה אפשר רק לשער מה תהיה עוצמתו של אותו מקל. בישראל גוברים הקולות החוששים כי טראמפ של השנתיים הבאות כבר לא יהיה טראמפ של השנים האחרונות וכי האופי ההפכפך שלו ישחק הפעם לרעת ישראל.
אבל למרות הכל, נתניהו הפציע השבוע עם בשורה בסגנון שלא נשמע עד היום. עוד מהלך שהוא יכול היה לבנות רק על הבסיס האוהד שהוא מקבל מהבית הלבן. הרי בתקופת אובמה ואפילו בתקופת הנשיאים שקדמו לו, הצהרה כזאת היתה גוררת גינוי מידי של ארה"ב והתנערות מהדברים. אולם נתניהו קיבל הבטחה שארה"ב לא תגנה הפעם את ההצהרה הזאת ובבית הלבן יאמרו גם שהמילים שנתניהו אמר אינן סותרות את עסקת המאה.
אי אפשר לזלזל בהישג שנתניהו הציג. אפשר להתווכח על המהות שבו אבל אי אפשר לחלוק על העיקרון שמדובר בהישג לישראל מעצם העובדה שארה"ב מאפשרת את זה. אבל מאידך, קשה להשתחרר מהתחושה המעיקה שמדובר כאן בהצהרה צינית לצרכי בחירות בלבד וגם נתניהו מבין שהיא בלתי ישימה לחלוטין.
המנדט לשינוי קיים
כדי להבין זאת יותר טוב, ניאלץ להטריח אתכם עם כמה שורות קצרות של עובדות היסטוריות: בתקופת מלחמת העולם הראשונה כשבריטניה קיבלה לידיה את המנדט לשלוט באזור, החלוקה ע"י האו"ם היתה שבריטניה תקבל את שטח ישראל ואף את השטח הירדני, אולם ללא רמת הגולן. הגולן היה שייך למנדט הצרפתי אותו קיבלה צרפת יחד עם שטח סוריה ולבנון.
בקום המדינה אחרי תכנית החלוקה, נקבע כי ישראל והערבים יקבלו את שטח המנדט הבריטי ויחלקו בו. בתוך שטח זה נקבעו גבולות תיאורטיים שהשתנו כמובן לאורך השנים במלחמות ובהסכמים מדיניים. כך נוצר מצב שאחרי מלחמת ששת הימים אושרה החלטת ממשלה להחיל את החוק הישראלי גם על מזרח ירושלים, ודי היה בהחלטת ממשלה משום שמדובר בחלוקה פנימית בין ישראל לערבים בתוך שטח המנדט הבריטי שהוענק באופן חוקי לשני הצדדים ע"י האו"ם.
באשר לרמת הגולן, שם המצב היה שונה משום שישראל כבשה שם שטח שנחשב אמנם לארץ ישראל על פי התורה, אבל על פי החוק הבינלאומי מדובר כאמור בשטח המנדט הצרפתי. ולכן כשביקשה ישראל להחיל שם ריבונות, היה צורך בחקיקה מיוחדת בכנסת ברוב גדול ואחרי כל זה לקבל את הכרת החוק הבינלאומי.
החוק בכנסת אכן נחקק בזמן ממשלת בגין בשנת 81 אולם הקהילה הבינלאומית התנגדה לו ולכן קיימת עד היום מחלוקת משפטית על מעמדו האמיתי של הגולן. זו גם משמעות הצעד ההיסטורי שנקט טראמפ, כשהחליט שארה"ב תכיר סוף סוף באותו חוק שהתקבל בכנסת המחיל את הריבונות הישראלית בגולן. הקהילה הבינלאומית אגב, עדיין לא מכירה בכך.
המצב המשפטי של בקעת הירדן ואיו"ש לעומת זאת, הוא זהה לזה של מזרח ירושלים משום שהוא נמצא בתוך שטח המנדט הבריטי. כל שעל פי החוק הישראלי, די בהחלטת ממשלה כדי להחיל שם ריבונות ולא צריך הצבעה בכנסת. ישראל לא עשתה זאת עד היום בגלל המשמעויות המדיניות והביטחוניות וכך כבר למעלה מחמישים שנה ששטחי יו"ש הם שטח אפור מבחינה מדינית וחוקתית.
כעת מגיע נתניהו ומבשר לאזרחי ישראל, שיש לו גב אמריקני להחיל את הריבונות בשטח בקעת הירדן וצפון ים המלח. עיון במפה שהפיצה לשכת ראה"מ מעלה כי מדובר בשטח שאינו כולל את מעלה אדומים ולא את שטח E1 שעמד בלב סערה פוליטית בינלאומית בשנים האחרונות וכמובן שהוא לא כולל את יהודה ושומרון.
המפה שהציג ראש הממשלה בהצהרתו
באופן טכני, אם נתניהו רוצה להחיל שם את הריבונות הוא היה עושה זאת כבר ביום ראשון שהיה או ביום ראשון שיהיה, בישיבת הממשלה השבועית. לא רבים יודעים אבל כבר שנים רבות שלסדר היום של ישיבת הממשלה מוגשת מידי שבוע ע"י ח"כים מהימין הבקשה לדון בהחלת ריבונות ביו"ש אולם הבקשה נדחית כמובן ע"י לשכת ראה"מ ולא נכנסת לסדר היום. כלומר, נושא החלת הריבונות נמצא כל הזמן באוויר כמשהו תיאורטי.
אז מדוע ישראל לא החילה עד היום את הריבונות אם מדובר בצעד כל כך פשוט? את השאלה הזאת שאלו השבוע כולם, כולל כולם. ונתניהו השיב על כך מעל במת הכנסת בדיון הפגרה שם הגדיר את השאלה כ"שאלה טיפשית ששואלים מי שלא מבינים כלום בעשייה המדינית ואיך מביאים הישגים בשדה המדיני".
נתניהו אמר כי "הם יודעים רק לוותר ולסגת, אבל איך מקבלים הישגים מהעולם הם לא יודעים. שמשיגים הישגים צריך למנוע הפסדים ולכן במשך 8 שנים ארוכות בלמתי מול ממשל אמריקני אחר את הנסיגות לקווי 67׳ ובקעת הירדן. בשלוש השנים האחרונות הבאתי הישגים אדירים מול ארה״ב. תראו מה ארה״ב אמרה אתמול אחרי שהודעתי על החלת הריבונות שלנו. הם הודיעו שההכרזה של ראש הממשלה נתניהו לא מונעת את תכנית השלום שלנו. אמרתי שהתנאים הבשילו והבאנו הישגים".
נתניהו גם הוסיף ואמר, ואף חזר על טענה זו כמה פעמים אחר כך, שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוא זה שמנע ממנו לקדם את החלת הריבונות בטענה שמדובר בצעד כבד מידי ומשמעותי מידי לממשלת מעבר. משום כך, נתניהו פונה לאזרחי ישראל ומבקש את תמיכתם בו כדי שאחרי הבחירות הוא כבר יוכל לעשות זאת.
מצלמות כן, ריבונות לא
גם כאן אפשר להסכים עם נתניהו. זאת לא חכמה לבצע מהלכים רק בגלל שאפשר לבצע אותם ולא לקחת בחשבון את המשמעות וההשלכות. אפשר להסכים עם נתניהו שמהלכים כמו הכרה בירושלים והעברת השגרירות נעשו רק אחרי בדיקה של השטח והבנה שאפשר להתקדם עם זה בזהירות. אפשר גם להסכים שיש להתחשב בדעת היועהמ"ש ולהמתין עם המהלך הכביר וההיסטורי. הכול אפשר.
ההוכחה לכך היא למשל פינוי חאן אל אחמר. נתניהו הבטיח לפנות את היישוב הבדואי הבלתי חוקי שנבנה ליד מעלה אדומים ואפילו בג"ץ אישר את המהלך. אבל נתניהו לא עשה זאת עד היום, כי לצעד כזה יש משמעות רחבה יותר.
תומכי נתניהו יגידו אם כן היא שכשנתניהו מבין שיש מהלך בר ביצוע, הוא מבצע אותו. ולכן דווקא הטענה הזאת מחזקת את המסקנה שהחלת הריבונות בבקעת הירדן היא הצהרתית נטו וזה לא יקרה בעתיד הקרוב, גם לא אחרי הבחירות.
אם המהלך של החלת ריבונות הלכה למעשה בהחלטת ממשלה היה מעשי, נתניהו כבר היה עושה אותו עכשיו. קשה לקנות את הטענה שנתניהו התחשב בדעת היועהמ"ש, כי מופע האימים שראינו השבוע בכנסת בחוק המצלמות הוא מופע שנבנה כולו על אפו וחמתו של היועהמ"ש. מנדלבליט ישב השבוע ביום ראשון בישיבת הממשלה. הביע את הסתייגותו מהחוק וכמה רגעים אחר כך הצביעו השרים פה אחד נגד מנדלבליט ולנגד עיניו ביטלו את דעתו והמשיכו הלאה בלי להניד עפעף, כשנתניהו מנצח ומוביל על התהלוכה.
כלומר, נתניהו לא מתרגש מדעתו של מנדלבליט כשמדובר במשהו שבאמת חשוב לו. אז עכשיו נתאר לעצמנו, שבפני נתניהו היו עומדות שתי החלטות שעליו לקבל, ושתיהן מנוגדות לדעת היועץ המשפטי: האחת היא האם לעשות היסטוריה ולהחיל ריבונות, והשניה היא האם לקדם את חוק המצלמות. האם יעלה על הדעת שנתניהו יבחר לגנוז את החלת הריבונות ולבחור דווקא בספין המצלמות? ברור שלא.
המסקנה המאוד ברורה היא שלא היועץ המשפטי הוא זה שמנע את החלת הריבונות. קשה לקנות את התירוץ הזה. ברור שלנתניהו לא היתה שום אפשרות לקבל החלטת ממשלה על בקעת הירדן, את הברקס הוא קיבל כנראה בבית הלבן או בקבינט המדיני ביטחוני. אין כל ספק בכך. מנדלבליט הוא רק תירוץ נוח.
דווקא הזהירות – ויהיו שיאמרו אף הפחדנות – בה מתנהל נתניהו במישור הביטחוני, מלמדת שהחלת הריבונות בבקעה היא צעד שהוא לא בר ביצוע על כל משמעויותיו ולכן הוא גם לא בהכרח יקודם אחרי הבחירות. אז כבר תפורסם עסקת המאה, יתכן שהיא תכלול דרישה מישראל לסגת משטחים מסוימים, התכנית בוודאי תיתקל גם בסירוב הפלשתיני ההיסטורי העיקש.
ולכן אם אי פעם ישראל תחיל ריבונות, היא תהיה חייבת לעשות זאת במסגרת אותה עסקת מאה שכבר תהיה על השולחן, וככל שהעסקה תיתקע ולא תתקדם, וכולנו יודעים שזה אכן מה שיקרה, כך גם החלת הריבונות תיתקע ולא תתקדם כחלק מאותה עסקת חבילה.
לקראת הלא נודע
המופע שנתניהו סיפק ביום שלישי בערב בכפר המכביה, הוא מופע בחירות נטו. הצהרת בחירות בלבד ולא שום צעד היסטורי או דרמטי. הדרמטיות היחידה כאמור היא העדות שנתניהו עדיין נהנה מאשראי פתוח מצד הבית הלבן שאפשר לו להצהיר את ההצהרה ולא להטיל עליה וטו, אשראי שעדיין ניתן כחלק מאותה ידידות בין ישראל לארה"ב, ידידות שנמצאת כעת במבוכה מסוימת לקראת הפגישה הצפויה בין טראמפ לנשיא איראן ובאי ודאות לקראת המחיר שיידרש מישראל בעסקת המאה.
נשים לב גם לניסוח דבריו של נתניהו השבוע בכנסת. הוא לא אמר שארה"ב אישרה לו את החלת הריבונות, הוא אמר רק כי "הם הודיעו שההכרזה של ראש הממשלה נתניהו לא מונעת את תכנית השלום שלנו". ההכרזה, לא ההכרה. לארה"ב לא אכפת שנתניהו יכריז כדי לבקש תמיכה בבחירות. הרי צעד מעשי זה לא יהיה בכל מקרה.
ומה יהיה אחרי הבחירות? עד אז יעברו הרבה מים בירדן והרבה אבק בבקעת הירדן. הזיכרון הפוליטי בישראל הוא קצר ואפשר יהיה להמשיך הלאה. מה גם שהממשלה הבאה, שתורכב על פי רוב הסיכויים בידי נתניהו, תצטרך לעסוק בעסקת המאה על כל משמעויותיה וסביר להניח שריבונות בבקעה כבר תהיה סעיף זניח בתוך כל זה.
ניסוח מרתק כזה נשמע השבוע בהצהרה הדרמטית של נתניהו שם הוא רמז לכך ואמר כי "השאלה החשובה ביותר שעומדת לפנינו בבחירות הללו הוא מי יעמוד במו"מ מול הנשיא טראמפ, מי יגייס אותו לצידנו, מי יהיה רה"מ הבא של מדינת ישראל- אני או גנץ ולפיד". נתניהו לא דיבר על הצורך שלו להיות חזק מול חמאס ולא מול הפלשתינים, אלא לעמוד מול טראמפ ולגייס אותו לצד ישראל.
כלומר, נתניהו כבר עכשיו מכין את המקל שיונחת מהבית הלבן, הוא מבין שטארמפ עלול להתהפך ולשנות את אהדתו לישראל והוא מכין גם את הקרקע לשותפות קואליציונית עם מפלגות שמאל מרכז שייכנסו לממשלה בתירוץ של קידום תכנית השלום.
לסיכומו של שבוע פוליטי עמוס ואמוציונלי, ניתן לסכם ולהבין ששום דבר משמעותי לא באמת קרה. המעקב אחרי זיופים בקלפיות לא ישתנה דרמטית, החוק בנושא הזה הרי לא נחקק, הגרעין האיראני עדיין מאיים וארה"ב כבר לא ממהרת לבלום אותו, וישראל לא באמת הולכת להחיל ריבונות בשטחים. מה כן היה לנו השבוע? הרבה מאוד סערות, כותרות, אמוציות וויכוחים. וכשענני הסערה שוקעים מעט ומתפוגגים, שוב מתברר כי גם רגע לפני בחירות דרמטיות, אין באמת כל חדש תחת השמש.
הטור פורסם הבוקר בעיתון 'יתד נאמן'
כתבה יפה מאוד וניתוח יפה מאוד
ניותוח מעניין
נתניהו התבזית!!!!
אתה לוחם סיירת היית צריך להעיף בקלות את הטיפש
איימן עודה עם הסלולרי המצלמת שלו !!!!
כך היה עושה דוד המלך עם גאווה לאומית וללא שמאלניות.
לדעתי נתניהו מיצה את עצמו הגיע הזמן ללכת הביתה הבעיה הגדולה שאין שום אלטרנטיבה טובה ממנו וחבל
אני ראיתי בזה השפלה גדולה כלפי ביבי מה עוד שלאורך כל הראיון היו הפרעות רבות שלא הוסיפו לו כבוד