אוֹצְרוֹת הַחֵן – פרשת נח • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (ו, י)

נח הצדיק היו לו ג' בנים וקרא להם שמות על שם – תורה, עבודה וגמילות חסדים, כי קיום העולם הוא על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב), והיה צריך להיות מ'שם' – עמוד התורה, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה (לשון הרמב"ן בהקדמה לפירוש התורה וראה זח"ב דף פז.). 'חם' – עמוד העבודה – "חם לבי בקרבי" (תהלים לט, ד) ואיזו עבודה שהיא בלב זו תפילה (תענית ב.). 'יפת' – עמוד גמילות חסדים – "כי יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (נח ט, כז) שמשכנו יהיה אצל 'שם' להאכילו וגם להלבישו.

אך לבסוף נשתיירו כל שלושת העמודים רק אצל 'שם' שהוא מרמז לתורה – אוהלם של שם ועבר. 'עבודה' – שם כהן גדול, "והוא כהן לקל עליון" (לך לך יד, יח). 'גמילות חסדים' – שם "הוציא לחם ויין" (שם יד, יח). אך 'חם' ביזה את העבודה ועשה להיפך, עבד עבודה זרה, ואצל בניו נאמר (שמות א, יג) "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך". ו'יפת' – כל גלויות ישראל אצלם ומענים אותם וסוגרים עבורם את דרכם, וסותמים להם כל מקורות הפרנסה, והורגים ורוצחים אנשים ונשים וטף, ארץ אל תכסה דמם. השי"ת ירחם על עמו שיהיה נח לישראל מהם.

וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ (ו' טז)

בזוהר הקדוש ירושלים נקראת תיבת נח (זוה"ח ח"א נח לה., ח"ב רות לה:). וזהו שאמר (בראשית ו, טז) תחתים שנים שלישים תעשיה, כי יהיה בירושלים שלשה  בתי מקדשות, והמקדש השלישי יבנה במהרה בימינו אמן.

 וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ (ו, יז)

שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך, וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא, שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער, שננערו שם כל מתי מבול (רש"י)

הנה לתכלית זו הביא הקב"ה בדעתם כשנסעו מקדם – מקדמונו של עולם [כך איתא במדרש (בר"ר פל"ח ס"ז) עה"פ (יא, ב) "ויהי בנוסעם מקדם" – שנסעו מקדמונו של עולם] למצוא הבקעה בארץ שנער, כדי שיתעוררו משנתם. וזה "שנער – שינה ער". כשיראו שם את מתי המבול שננערו שם, יכירו וידעו כי לד' המלוכה והוא הבורא והוא המנהיג ובידו הכול. אבל הם לא די שלא נתעוררו משנתם ונסעו מקדם, רק כיון שראו את מתי המבול, עוד הוסיפו סרה לבנות סמוכות לרקיע שלא יתמוטט, ופקרו עוד יותר ואמרו (יד, ד) "הבה נבנה", ולכן מידה כנגד מידה, "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (רש"י פסוק יז), ולא יוכלו לחטוא כל כך.

 וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (ז, ז)

אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים (רש"י)

נח הצדיק למד מכל אדם אפילו מגרוע שבגרועים, ולכן, כיון שלמד ממנו, היה אצלו בתור אדם המעלה וחשב שבזו הזכות, שלמד לו אותו הענין שהיה נצרך, יגן עליו ויהיה לו לפה ולמליץ שלא יבוא המבול. וזה הפירוש אף נח מקטני אמונה היה, שהיה למד גם מקטני אמונה. א"ף – אל"ף פ"ה. 'אלף' לשון לימוד – כיון שלמד ממנו יהיה לו 'פה' לדחות את הגזירה של המבול.

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה (ח, א)

 ויזכור אלקים את נח (בראשית ח, א), סופי תיבות תרחם. בשביל שריחם על הבהמה והחיה שהיו בתיבה,  ראוי היה לרחמנות, כמו שמצינו אצל רבינו הקדוש שנתרפא בשביל שריחם על הבני כרכושתא, כן עורר נח הרחמנות למעלה במעשיו.

ושמו של נח מורה הרחמנות, כי נפש חיה הוא שמו (בראשית ב, יט), ושמו מורה על הרחמנות שיש בו, שכל אחד מוצא אצל נח חן, והכי קרא את שמו נח. ולכן נח מצא חן בעיני ד' (בראשית ו, ח).

 וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן-הַשָּׁמָיִם (ח,ב)

ראיתי דבעוון אי ענית אמן הגשמים נעצרים. ונראה לזה סימן ורמז מן הפסוק  "ויכלא' הגשם' מן' השמים" (בראשית ח' ב') סופי תיבות  אמ"ן.

וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ (ח, כא)

הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, נכד הרה"ק הרבי ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, היה איש קדוש. קדושתו, פרישותו וטהרתו מי יכול לספר. מלבד גדולתו בתורה, היו בו מעשים שאין כמוהו. היה ממש חד בדרא, עטרת תפארת ירושלים עיה"ק. נסתלק ביום כ"ו אייר יסוד שביסוד שנת תש״ה.

סיפר לי הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע, שלאחר פטירתו היה בעת טהרתו והריח ריח בשמים, ושאל את כולם אם גם הם מריחים, וכולם הריחו ריח בשמים. זי״ע.

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם (ט, ב)

שמעתי על הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי״ע, שפעם אחת נסע בדרך עם אנשי שלומו ועמד זאב באמצע הדרך. נתייראו כולם בפחד נורא, עד שהוכרחו להגיד לרבי דוד, והרכין את ראשו לחוץ והביט בזאב, ומיד ברח הזאב.

כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל (ט, ג)

שלא הרשיתי לאדם הראשון בשר אלא ירק עשב, ולכם, כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל (רש"י)

מנהגינו בכל הסעודות תמיד לאכול את הבשר אחר כל המאכלים, ויש לומר הענין בזה, שזה כשם שבבריאת העולם לא הותר לאכול בשר רק אחר כך, כנאמר "כירק עשב נתתי לכם את כל".

 זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם–לְדֹרֹת, עוֹלָם (ט, יב)

וברש"י ז"ל: לדרת עולם – נכתב חסר שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי.

וצריך להבין, אדרבא דורות אלו היו מלאים צדיקים, ודורות אחרים היו חסרים, ולמה בא הרמז בחסר ו' על הדורות הטובים. אבל גם בדורות האלה בעוונותינו הרבים אליה וקוץ בה, כי הגם שלא היו צריכים לענן הברית, אבל משיח עדיין לא בא. וחזקיה שביקשו הקב"ה לעשות משיח (סנהדרין צד.), לא אסתייע מילתא. וכן דורו של ר' שמעון בר יוחאי לא בא אז משיח, ולכן באמת חסר הוא למרות שצדיקים גמורים היו. ואימתי יתמלא בימי משיח, יעקוב ואליהו מלאים, כי יקח אז את האות ואו מעשו הרשע ויחזיר המשכון לאליהו (עיין במגלה עמוקות פרשת בחוקותי).

 וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים (יא, כח)

מדרש אגדה, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד, על שכיתת את צלמיו והשליכם לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו, אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו, וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני, השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים (רש"י)

אמר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע: כתיב (ישעיה כט, כב) ״לכן כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם״. פירוש, אברהם אבינו ע״ה כאשר השליכו נמרוד הרשע לתוך כבשן האש, רצה באמת להישרף על קדושת שמו יתברך, כמו רבי עקיבא שאמר (ברכות סא:) ״מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנה״. ברם, לא היו יכולים מן השמים לעשות רצונו בזה, כי היה צריך לצאת ממנו יעקב. וזה ״יעקב אשר פדה את אברהם״.

המדור באדיבות מכון באהלי צדיקים  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל  

להערות והארות [email protected]