היסטוריה בגרמניה: נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא היום (רביעי) נאום מיוחד בעברית בבונדסטאג – הפרלמנט הגרמני – כחלק מביקורו במדינה לרגל אירועי יום השואה הבין-לאומי ו-75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. בנאומו התייחס לאנטשימיות, זכרון השואה ותפקיד הגרמנים במלחמה וכיום. כמו כן, התייחס ריבלין לתוכנית המאה שהוצגה אמש בבית הלבן, לאיראן וחזבאללה, ולסוגיית החטופים שנמצאים בידי ארגון הטרור חמאס. הנאום כולו נישא בעברית וחברי הפרלמנט הגרמני נעזרו באוזניות תרגום.
"אני רוצה לפתוח את דבריי בתפילה עברית עתיקה, תפילת יזכור, שנוסחה המקורי חובר לראשונה, כאן על אדמת גרמניה, לפני כאלף שנה. עד היום מלווה תפילה זו את העם היהודי, והיא נאמרת לכבודם ולזיכרם של היקרים לנו מכל. יִזְכּוֹר אֱלוֹהִים וְיִזְכּוֹר עָם יִשְׂרַאֵל, אֶת הַנְּשׁמוֹת שֶׁל כָּל חַלְלֵי הַשּוֹאָה וְגִיבּוֹרֶיה, נִשְמוֹת רְבָבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּעֲלוּ עַל המוֹקֵד בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה. שִׁישָּׁה מִילְיוֹן אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִיְלָדוֹת, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, זָקֵן וָטַף, שֶׁנֶּהֶרְגוּ, וְשֶׁנִּטְבְּחוּ, וְנִרְצְחוּ בְּמִיתוֹת מְשׁוּנּוֹת וְנוֹרָאוֹת, בִּיְדֵי הַמְּרַצְּחִים הַגֶּרְמַנִים הַנַאצִייִם, וְעוֹזְרָיהם מִשְּׁאַר הָעַמִּים. שׁוֹפֵט הָאָרֶץ, זְכוֹר נָא אֶת נַחֲלֵי הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּיִם, שַׁווְעַת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" – שֶׁזָּעֲקוּ הַלְּקוּחִים לַמָּווֶת, אַל תִּידּוֹם, וְאֶנְקַת הַמְּעוּנִּים תַּעֲלֶה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. יָנוּחוּ בְּשָלוֹם עַל מִשְכָּבוֹתָם וְנֹאמַר אָמֵן", פתח הנשיא את נאומו.
"מכובדיי. נולדתי בירושלים, בספטמבר 1939. כאשר נפתחו השערים במחנות המוות, חבריי ואני עלינו לכיתה א'. לא ידענו הרבה על ממדיה של הזוועה. לאט-לאט, פגשנו שורדים, שמענו עדויות. אצלם ראינו, בפעם הראשונה את המספר על היד. בהתחלה חשבנו שדעתם נטרפה עליהם. לאט-לאט הבנו, שהעולם, הוא שנטרף. ב-19 באוגוסט 1965 הייתי בין המוחים כנגד הגעתו של פאולס, שגריר גרמניה לישראל. קודם לכן, הייתי גם בין המוחים כנגד הסכם השילומים, בין ישראל לגרמניה. מחיתי אז כנגד מה שראיתי כהפגנת תבוסתנות וניסיון לטשטש את הזוועה".
"היום, אני עומד כאן מולכם, אתכם", המשיך הנשיא. "גרמניה לא קנתה את סליחתם של היהודים. אכן, כספי השילומים העניקו חיים למדינת ישראל הצעירה. ואולם, קבלת האחריות של גרמניה לשואת היהודים וההתמודדות הציבורית, הפומבית, התמידית, המתמשכת, של גרמניה עם פשעיה, הן שאיפשרו ומאפשרות, את הפרק החדש ביחסים. ישראל וגרמניה, צועדות יחד במתח ובאומץ, בין עבר לעתיד. בין החובה לזכור ולעד לא לשכוח, לבין המחויבות לעתיד, המצווה עלינו להביט קדימה ולפעול יחד, על בסיס ערכים ואינטרסים משותפים".
"מכובדיי. עם תום מלחמת העולם השנייה, בנתה את עצמה אירופה, בפרט המערבית, כאירופה חדשה. אירופה שמשרטטת בפני העולם כולו אופק של גבולות פתוחים, של שיתוף פעולה, של זכויות אדם ואזרח. בליבו של פרוייקט האיחוד האירופי, שקם בהמשך, עמדה אושוויץ כתמרור אזהרה. אדריכלי האיחוד ראו לנגד עיניהם את החובה למנוע הישנות של שואה, של גזענות ולאומנות, של מלחמה".
ריבלין שיבח את פעולות הגרמנים בעשורים האחרונים, "לאורך השנים, מתוך התמודדות עמוקה עם החורבן שהמיטה גרמניה הנאצית, על העם היהודי, על אירופה, על האנושות כולה, צמחה דווקא גרמניה, כמנהיגה של אירופה החדשה – ושל האיחוד. אותה מדינה שהייתה אימת העולם החופשי, הפכה מגדלור של דמוקרטיה וליברליות, אחריות ומתינות. לא פעם זכית את, גבירתי הקנצלרית, לכינוי "מנהיגת העולם החופשי"".
הנשיא הזכיר את האנישמיות הגואה, "האחריות שנושאת גרמניה על כתפיה – היא כבדה. היא כבדה במיוחד, מפני שהיום, אירופה, כמו חלקים בעולם כולו, שוב, משנה את פניה. אירופה היום שבה להיות רדופה על ידי רוחות הרפאים של העבר. תפיסות של עליונות, טהרנות לאומנית, שנאת זרים, אנטישמיות בוטה ועכורה, מרחפת על פני אירופה. מן הימין ועד לשמאל הקיצוני, האנטישמיות מחלחלת ללב ההנהגה האירופית".
"חשוב לי מיד להבהיר: איננו בשנות השלושים. איננו עומדים על סיפה של שואה שנייה, או כל דבר שמתקרב לזה. אבל, אי אפשר להתעלם מהאנטישמיות החדשה-ישנה, מהגזענות ומשנאת האחר, בפרט היהודי, המוסלמי והזר, ששבה להרים ראש. אני מודע לכך שחלק מההתקפות על יהודים מגיעות ממוסלמים, ואינני מקל בכך ראש, ועדיין, אין זה מקרה שביום הכיפורים האחרון, ניסה איש ימין קיצוני לבצע פיגוע בבית הכנסת היהודי בהאלה, ומשנכשל, עבר לחנות של מוסלמי. הערכנו מאוד את ביקורך, הנשיא שטיינמאייר, במקום, למחרת האירוע".
"נכון, יהודים משמשים יעד ראשון של תנועה לאומנית-גזענית, חוצת יבשות. אך לעיתים, מפלגות בעלות שורשים אנטישמיים, מחביאות את שנאתן ליהודים, ונותנות פומבי לשנאתן כלפי מוסלמים. אנטישמיות. לי, ולעם בישראל, יש הערכה עמוקה למאמצים שעושות ממשלות גרמניה מאז אדנאואר, למיגור האנטישמיות והגזענות. ממשלות גרמניה לדורותיהן וכך גם בהנהגתכם, אדוני הנשיא וגבירתי הקנצלרית, השקיעו באופן חסר תקדים בהנצחה ובזיכרון, במאבק בהכחשת השואה, ובחינוך הדורות הבאים. זה המקום גם לומר תודה, לך, נשיא הבונדסטאג, ולממשלת גרמניה, על תמיכתה בשיקום בתי הקברות היהודיים במזרח אירופה הנמשך כבר חמש שנים. אנו מברכים על ההשקעה העקבית הזאת".
"יחד עם זאת, אנחנו שותפים אתכם בדאגה מכך שיש פער. יש פער בין ההשקעה, לבין העקשנות, העומק, והכרוניות הבלתי נתפסות של האנטישמיות. בעשורים הראשונים אחרי מלחמת העולם השנייה, האמנתי, שעוצמת הזעזוע ממה שארע, ההבנה האנושית של התהום והחורבן אליהם מוליכה השנאה, יספיקו כדי למגר את האנטישמיות מהעולם, לנצח. היום, לצערי, אני מבין שאין דבר כזה. גם לי, כבן לעם היהודי, אין מרשם לחיסול האנטישמיות. ואולם, אני כאן כדי לומר לכם, שמדינת ישראל וגרמניה הן שותפות אמת, בעמידה ההכרחית, הערכית, וכן, אולי הנצחית, כנגד האנטישמיות ושנאת האחר, שהובילו לחורבן האנושיות שארע כאן, לפני שבעים וחמש שנים".
"העם היהודי הוא עם זוכר. אנחנו זוכרים – לא מתוך תחושת עליונות. אנו זוכרים – לא מתוך התבוססות בזיכרון הזוועה או בתחושת צדק עצמית. אנחנו זוכרים, כי אנחנו מבינים שאם לא זוכרים – ההיסטוריה חוזרת. לא רק יהודים, ועימם בני רומה וסינטי, פולנים, ועשרות אלפי בני אדם נוספים, עלו בכבשן המשרפות באושוויץ. כבוד האדם, החירות, סולידריות אנושית- כל אלה עלו בעשן המשרפות של אושוויץ. וזהו הלקח המרכזי והמטלטל ביותר מהשואה – ששואה, יכולה לקרות".
"אנחנו מלאים הערכה למאמציה של גרמניה ולתפקידה במערכה הבינלאומית נגד האנטישמיות והגזענות. יחד עם זאת, כולנו מבינים היום, שזוהי לא מערכה שאפשר לנצח אותה פעם אחת ולתמיד – זוהי מערכה שיש לעמוד בה איתנים, דור אחר דור. לעקור את העשבים השוטים, היכן שהם צומחים, יום יום. אסור לנו לוותר. אסור לגרמניה להיכשל. גרמניה, הארץ שבה נֶהֱגָה הפיתרון הסופי, נטלה על עצמה אחריות להגן על ערכים לאומיים-ליברליים, במציאות שבה הם נשחקים, כנגד גלי פופוליזם. אם בגרמניה יכשל הניסיון לעמוד בפרץ, זה עלול להיכשל בכל מקום. אם במקום שבו נולדה שואת היהודים, לא יצליחו יהודים לחיות בצורה חופשית, הם לא יוכלו לחיות חופשיים מפחד בשום מקום באירופה".
"אני פונה אליכם, חברי הבית הזה, ידידינו: אירופה והעולם כולו, נושאים את עיניהם לגרמניה. האחריות מונחת לפתחכם. אינני אומר זאת מתוך הטפת מוסר, אלא מתוך שותפות, מתוך דאגה, מתוך כבוד והערכה למאמצים שאתם עושים. אני יודע שאתם מתמודדים עם אתגרים רבים. יחד עם בנות בריתה, גרמניה נושאת על כתפיה את הובלת האיחוד האירופי; את תפקיד ההובלה העולמית בהתמודדות עם משבר האקלים; את חובת ההתמודדות עם משבר הפליטים וההגירה הבינלאומי".
"אני מאמין ומייחל, שאזרחי גרמניה וההנהגה המובילה אותם, ימשיכו, גם בעשורים הבאים, להדוף את השנאה וההסתה, ולהמשיך לשמש דוגמה למנהיגות, שהמחוייבות ההיסטורית, האחריות, המתינות והסובלנות, הם נר לרגליה. אני רוצה לחזק את ידיה של ההנהגה בגרמניה, על אומץ הלב שלה, על הנחרצות שלה, על הקול הצלול והברור שהיא משמיעה. למרות שאיננו יכולים להעלים את האנטישמיות ושנאת האחר, לעולם, לעולם לא ניתן להן שוב להביס אותנו".
הנשיא התייחס לאיראן ואמר כי, "יש ויכוח בינינו. ויכוח עמוק בין ידידי אמת, ביחס לניסיון להגיע להבנה עם ההנהגה באיראן. אני יודע שיש הטוענים שצריך להבחין בין הרטוריקה של ההנהגה האיראנית, לבין המדיניות שלה בפועל. ואולם, דווקא ביום הזה אני מבקש לומר לכם: אין לנו את הפריבילגיה להעלים עין, לא מהמדיניות של ההנהגה באיראן, ולא מהרטוריקה שלה. כולנו יודעים היטב כמה רטוריקה, שמחנכת לשנאה, לשנאת ישראל, להשמדה, היא מסוכנת. כולנו יודעים מה הכוח שלה".
"אין לנו מלחמה עם העם האיראני, להפך. בין העמים קיימים קשרים חמים ומשמעותיים. בישראל חיה קהילה גדולה של יהודים יוצאי איראן, קהילה גאה במורשתה ובתרבותה. ואולם, לדאבוננו, האיום שמהווה היום ההנהגה באיראן, איננו שאלה תיאורטית. עבורנו, זוהי שאלה קיומית. לא אנחנו הגדרנו את זה כך, אלא ההנהגה האיראנית, הטוענת בהחלטיות, שהיא חותרת לגדוע את קיומה של מדינת ישראל, ומצהירה שהשמדתנו, היא עבורה מטרה מדינית-פוליטית. איננו בשנת 1938. עם זאת, לא נעצום עין, כשהם מעבירים לאירגוני הטרור, החונים על גבולותינו, מאות מטוסים ומשאיות עמוסים באמצעי לחימה מסוכנים, ובהם טילים מדויקים שמטרתם היא אחת – פגיעה בתל אביב ובירושלים, ובשאר ערי ישראל".
ריבלין בירך על ההכרה הגרמנית בחיזבאללה כארגון טרור: "אני מברך, על קריאת הבית הזה שלא להבחין בין הזרוע הצבאית לבין הזרוע המדינית של חיזבאללה, להכיר גם בזרוע המדינית כאירגון טרור, ולהוציא את חיזבאללה מחוץ לחוק. אני קורא לממשלה הגרמנית לאמץ את הקריאה המתבקשת הזאת. מדינת ישראל יודעת להגן על עצמה מפני ההנהגה האיראנית ושלוחותיה, ולא תהסס לעשות זאת".
"ועם זאת, אני סבור, כי הנהגה החותרת להשמדתה של מדינה אחרת, במילים ובמעשים, הנהגה, שמגשימה את החזון הפוליטי שלה באמצעות טרור, שנאה, שכול וחורבן, באמצעות רצח של חפים מפשע – ברחבי העולם כולו, הנהגה כזאת מהווה סיכון לשלום העולם כולו. אל מול חזון פוליטי כזה, אל מול הנהגה כזאת, יש רק אפשרות אחת: עלינו לבודד אותה, עלינו להוקיע אותה, עד ששאיפותיה הרצחניות יובסו".
בנאום התייחס ריבלין לעסקת המאה שנחשפה אתמול ואמר כי, "הסכסוכים במזרח התיכון, נדמים לעיתים מורכבים במיוחד. הסכסוך הישראלי פלסטיני, הפך מזמן לטרגדיה ארוכת שנים. אבל, כמו שמשברים אחרים בעולם נפתרו, אני משוכנע, שגם אותו אפשר לסיים. אמש בוושינגטון חזינו ברגעים שיכולים להביא תקווה גדולה. לאחר שנים ארוכות של קיפאון מדיני, הציג הנשיא טראמפ תכנית שיכולה לאפשר לשני העמים לחדש את ערוצי השיח, ולהתקדם אל עבר עתיד משותף. הדבר אינו פשוט, ושני הצדדים צריכים ללמוד את התכנית לעומק. זוהי תכנית שתובעת ויתורים עמוקים, קשים ומורכבים משני הצדדים, אבל, אסור לנו להרים ידיים, כי מי שמרים ידיים מוותר על הסיכוי, ואני, מסרב לוותר".
"הבסיס של כל פתרון, חייב להיות הערכה עמוקה לחיי אדם, ואמונה שגם "בצד השני" חיים אנשים, שרוצים לחיות, כמונו. לכל צד האמת שלו, החרדות שלו, והתקוות שלו. למרות זאת, למרות הקושי, צריך לחשוב על פתרונות שמחזקים את הביטחון והיציבות, כדי לאפשר שגשוג וצמיחה לשני הצדדים. אני תקווה שתוכנית זו, תיושם בהתחשב בעקרונות הללו, ותוביל למציאות טובה יותר עבור כולנו".
"עוצמתה של מדינת ישראל הופכת אותנו בעיני רבים בעולם, לגוליית ואת הפלסטינים לדוד. אנחנו לא דוד והם לא גוליית. אנחנו לא גוליית והם לא דוד. עוצמתה ואיתנותה של ישראל לאורך השנים, הייתה, ועודנה, המפתח לשלום, לא המכשול לשלום. כך היה עם מצרים, וכך היה עם ירדן. נכון, היחסים בין ישראל לפלסטינים אינם סימטריים. אבל, היכולת שלנו למצוא פתרון פוליטי ומדיני, תלויה ביכולת של שני הצדדים לתת אמון אלה באלה. אנחנו חייבים לבנות אמון בינינו. עתיד המזרח התיכון, והשתלבותה של ישראל במרחב הזה, תלויים בבניית האמון הזה. אני מודה למנהיגות בגרמניה, שמחוייבת עמוקות לביטחונה של ישראל, ולצד זאת, חותרת לבניית אמון הדדי".
בסיום נאומו הזכיר הנשיא את השבויים והנעדרים המוחזקים בידי חמאס, "יחד איתי כאן, נמצאות משפחות גולדין ושאול. לפני חמש וחצי שנים, במהלך מבצע צוק איתן, נהרגו חיילי צה"ל, סגן הדר גולדין, וסמל ראשון אורון שאול. גופותיהם עדיין מוחזקות בידי החמאס. אנו שבים ומבקשים את עזרתה של גרמניה ושל הקהילה הבינלאומית כולה, בהשבת בנינו, ועמם אזרחינו, המוחזקים בניגוד לדין הבינלאומי ולצו המצפון".
"הדר, הוא נכדם של שורדי שואה, בן הדור השלישי. במהלך התיכון, בעת ביקורו יחד עם חבריו לבית הספר במחנה ההשמדה אושוויץ, כתב הדר מכתב למשפחתו, וכך כתב: "אני הולך לרדת עכשיו מהקרון. כמו הרבה יהודים כמוני. הם, צעדו בדרכם האחרונה. אני, צועד מפה בדרך שהורו לי, לצמוח מהעפר". כך כתב. עם ישראל צמח מעפר, והקים מדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית, בדיבור אחד".
"בשם העם בישראל אני מודה לנשיא שטיינמאייר, לחברי ונשיאי הבונדסטאג לדורותיהם. אני מודה לכם על הידידות ושותפות האמת. אני נושא תפילה שנדע להמשיך להביט באומץ אל העבר, לזכור, ללמוד ממנו ולסלול יחד, דרך לעתיד של סובלנות, חירות וצמיחה. יהי זכרם, של אחינו ואחיותינו קורבנות השואה, והלוחמים במערכה נגד הנאצים, ובתוכם חסידי אומות העולם, חקוק על לוח לבנו לעד. היו ברוכים", חתם ריבלין את נאומו.
