נולד בשנת תרצ"ו כבן רביעי לאביו הרב החסיד ר' אברהם זצ"ל נתגדל באמריקא של הימים ההם בעיירה ברונקס במשפחה חסידית ברוכת ילדים הנודעה לשם ולתפארת בכל האזור כולו.
בהגיעו לפרקו נלקח כחתן אצל דודו אחי אביו הרה"ח ר' שלמה זלמן רוזנברג זצ"ל (שנודעו בימים ההם כ"האחים רוזנברג").
בשנת תשכ"ד עבר להתגורר בעיירה מונסי שהיתה בימים ההם עיירה קטנה של גויים וכמות קטנה של יהודים והוא היה היהודי החסידי הראשון שהלך ברחבי העיר בגאון עם שטריימל חבוש לראשו.
ר' לייבל ז"ל היה אוהב ישראל מופלג ביותר, הוא אהב כל יהודי באשר הוא אהבת נפש ממש. כולם חפצו לשהות בקרבתו, כאשר תמיד בכל מצב היה משמח כל אחד ואחד ובאומנות ממש היה גורם לכולם להרגיש טוב ולהיות בשמחה בכל מצב שהוא.
היה בעל מידות טובות אין לשער, ומבין ללבו של כל אחד ואחד, ותמיד קולע לנקודה עם אימרה שנונה וחכמה לכל אחד שדיבר איתו.
היה עניו ושפל בעיניו באמת. מעולם לא הסכים לישב בראש השולחן. תמיד כשניסו לכבדו בכל מיני כיבודים, היה בורח מן הכבוד ומפטיר עצמו במילתא דבדיחותא. ואף לאחרונה הורה כמה פעמים שלא לכתוב בשום אופן שום דברי שבח על מצבתו.
היה דבוק ומקושר לרבו הרה"ק בעל שפע חיים מצאנז זיע"א ובתקופה מסויימת שרבינו זצ"ל היה בחולשת הגוף, היה ר' לייבל מכין מדי שבוע בשבוע מרקחת מיוחדת והיה מביאו לקודש פנימה ורבינו הוקיר לו טובה על כך.
אהב והוקיר מאוד תלמידי חכמים והיה נוסע להסתופף אצל הרבה אדמורי"ם ורבנים.
היה איש האמת עם השקפה ישרה להפליא שאינו חת ולא נבהל מאיש. אוהב את האמת לאמיתה, ועם כל זאת היה צנוע להפליא. והיה אומר את דעתו בחן וובשילוב מילתא דבדיחותא עד שנכנס בלבות השומעים היטב.
היה בורח ממחלוקת כל ימיו כמו מאש. ובמשך כל ימיו כשנקלע למקום שהיה מחלוקת היה בורח משם ומצליח בחושיו המחודדים להיות אוהב באמת לשני הצדדים ולא לקחת חבל בשום חילוקי דעות.
כל ימיו חי עם התורה הקדושה שהיא היתה ממלאת אותו חיות. היה דבוק בלימוד נ"ך ובמשך כל חייו בהיותו במסגרת משפחתו היה מספר סיפורי קודש מהנ"ך והמדרשים בסיפור מוחשי וציורי להפליא עם כל החושים, עד כדי כך שהשומעים היו מרגישים עצמם כאילו עומדים באותו מעמד.
אהב את ארץ ישראל בכל נימי נפשו ותמיד היה משתוקק לבוא ולחון את ארצינו הקדושה, לתור אותה לחזות בשבחה, ולהיות בכל המקומות הקדושים שהלכו בהם אבותינו. ואף עד שנותיו האחרונות כשהיה כבר חלש וזקן לא וויתר לבוא לארץ הקודש פעם או פעמיים בשנה.
כשהיה חוזר מנסיעותיו לארץ הקודש היה מספר ומראה תמונות ושקופיות לכולם, כדי להראות ולהחדיר בהם את שבח ארץ ישראל ושבח היהודים אהובי נפשו.
שנים רבות היה מנהיג את חברת התהילים לצעירי הצאן בביהמ"ד צאנז במונסי ובמתיקות שאין כדוגמתו ובאהבה רבה ושמחה היה מספר לילדים הרכים סיפורי צדיקים וחסידים ומחדיר בקרבם מידות טובות ויראת שמים.
היה מופלג במידת הכרת הטוב כאשר תמיד היה מודה ומשבח לכל אחד על כל מה שעשו עבורו.
תמיד היה מחזק נשברי לב ויהודים אומללים בדברי ניחום ושמחה ואף פעם לא שכח את כל הנדכאים לדבר עימם להיות בחברתם ולשמחם.
השאיר אחריו בנין וחתנין רבנן: בנו הבכור הרה"ח ר' גבריאל יוסף שליט"א מבית שמש. חתנו הרה"ח ר' צבי מאיר אינטרטר שליט"א מירושלים. חתנו הרה"ח ר' ראובן גרייפמן ממונסי. חתנו הרה"ח ר' חיים סלומון שליט"א ממונסי. בנו הרה"ח ר' יעקב דוד שליט"א מבורו פארק. חתנו הרה"ח ר' מרדכי גרינפלד שליט"א ממונסי. בנו הרה"ח ר' חנוך הענדיל שליט"א ממונסי.
נכדים ונינים עובדי השי"ת והולכים בדרכיו המופלאים.
