אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (א, א)
הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע אמר: כתיב (א, א) ״אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל״. א פאר וואר (באמת) דאס איז רייט, אשר דיבר משה, וואס משה האט גערעט, האבן אלע יודען גהערט. [באמת, כך אכן היה, כאשר משה רבנו דיבר, כל ישראל שמעוהו].
♦ ♦ ♦
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (א, א)
לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל (רש"י)
מספרים בשם הרה״ק רבי יצחק מדראהביטש זי"ע, שפעם אחת נסע לסובב בעיירות להוכיח את העולם. בא אליו היצר ואמר לו: "הלא אם אתה תוכיח את העולם ויחזרו בתשובה, אם כן תפקידי בעולם מיותר ואיככה אוכל למלא תפקידי להסב את העולם לשכב במעצמת תרדמת הבלי הזמן, על כן תדע נכונה כי אם תעשה כן, אניח מלהסית את העולם וכל עבודתי תהיה מכוונת אך ורק נגדך".
כששמע כן הרה״ק מדראהביטש, השיב ליצר הרע: "מה אתה חושב, שאני הולך רק לשם שמים? הן בני ביתי רעבים ללחם ולרש אין כל בלתי מלאכתי לסובב בעיירות לאסוף כסף להשקיט את רעבון בני ביתי". כשמוע כן היצר הלך לו ממנו, אך הרה״ק מדראהביטש אמר: "אח״כ כשעמדתי על הבימה להוכיח את העולם, ידע גם היצר שאינני דורש בשביל בצע כסף רק לעשות נחת רוח להשי״ת…"
♦ ♦ ♦
מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב (א, א)
אלה הדברים אשר דבר משה וגו' מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב (דברים א, א). אפשר לרמז, מול סוף – תכרית הסוף – הבוץ שיש בך, שהוא בין פארן ובין תופל – כי היצר עומד בין מפתחי הלב (ברכות סא.) לערב ולהפרות דברים הקדושים בדברי תפלות ושטות. מול את ערלת הלב הזה שהוא היצר המתעה, ואז יתקיים בך ולבן וחצרות – אז תבוא לידי בהירות בחצרות ד'. ועוד, ודי זהב – תוכל לעורר רחמים רבים, כי הזהב שהוא בחינת הדין, יהי' די.
♦ ♦ ♦
וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו (א, טז)
פלוני היה חייב סכום כסף להרה"ק רבי זאב מזיטומיר זי"ע בעל 'אור המאיר', ולא רצה להחזיר לו. הציעו לרבי שיתבע את האיש לדין, אך הרה"ק מזיטומיר אמר: "חס ושלום, חז״ל אמרו (אבות פ"א מ"ח) ״כשיהיו עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים״, וזה אינני רוצה, כי ״מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום״ (עדיות פ"ה מ"ו).
♦ ♦ ♦
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט (א, יז)
בהיות הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע רבה של טורטשין, ערך דין תורה מסוים ואחד מחסידיו, רבי אהרן פלינט ז״ל מהעיר פיאסצנה, היה הבורר בדין. ביום הדין-תורה, כשבא רבי אהרן מפיאסצנה לטורטשין לפני שנערך הדין, נכנס אל הרבי מאלכסנדר ונתן לו את ידו לשלום, אך הרבי לא החזיר לו את ידו עד לאחר פסק הדין…
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל
כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
היכן אפשר להשיג את הספר הזה. ספר אדיר לא ידעתי על כזה ספר מופלא. כל שבוע אני מדפיס נהאתר ומספר בחיידר לילדים.